מה חדש? היום!

ט׳ בתמוז תשע״ט

וודאי שצריך לעשות תשובה על החטאים, כך שגם את העתיד יש לקחת בחשבון כשמתווים דרך בעבודת ה' – אבל כל דבר בעיתו; בשעת התפילה, התורה ועבודת ה' יש לחשוב אך ורק על אותו היום: 'מה אני יכול היום לעשות?' ולעשות את זה בכל הלב ובכל המרץ וההתחדשות – ואז נתקן את עצמנו, את כל העולם וגם נקרב את ביאת המשיח, מצדנו לפחות.

"זה כלל גדול בעבודת השם יתברך: שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשוב מיום לחברו. וכן בעבודתו יתברך – לא ישים לנגד עיניו, כי אם אותו היום ואותה השעה…
"וגם, שלא ידחה את עצמו מיום לחברו, לאמור: 'מחר אתחיל'… 'מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי'… כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. 'היום אם בקולו תשמעו' – היום דייקא. והבן".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א רעב)

נו… אז מה חדש?… שאלה-ציפייה זו מרחפת בחלל העולם מאז ומתמיד, ובפרט בדור שלנו רווי-החידושים.

הצימאון לחדשות, לחידושים, מוטבע היטב בלב בני האדם. אולם, דומה שככל שמרבים להתעדכן, להסתקרן ולהיות מופתעים – הצורך הזה עדיין רחוק מלבוא על סיפוקו.

אפס כי כבר קבע החכם מכל אדם: "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א, ט); מאחורי זוהרם המסנוור של התחכום והמידע, עומד אותו אדם אכו­ל תאוות ומידות רעות, הנתון במלחמה בלתי-פוסקת להשגת צרכיו החומריים והנפשיים – כמאז ומעולם.

אותה התחדשות, אותו "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי" (ברכות סא ע"א) כבתחילת ימי האנושות.

נו, אז אין חדש? יש חדש! היום הזה חדש הוא לגמרי. אמנם המקום והמרחב ישנים הם, אבל הזמן הוא חדש לגמרי: ט"ו במרחשוון של שנת חמשת אלפים שבעים ואחת לא היה מעולם וגם לא יהיה לעולם.

לפיכך אנחנו מברכים כל יום את הקדוש ברוך הוא שהוא "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית", כי כל יום הוא בריאה חדשה לגמרי,

מסיבה זאת אמרו חז"ל (שם סג ע"ב) כי מי שלא קרא קריאת שמע יום אחד מחייו – כאילו לא קרא קריאת שמע מעולם, שהרי כל יום הוא עולם בפני עצמו, ובעולם של אותו היום חסרה קריאת שמע!

* * *

שתי פנים לעולם שלנו: הפן החומרי הוא קר ואכזר, בלי חיות והתחדשות; ואילו הפן הרוחני, שופע חיות טרייה ורעננה בכל יום מחדש, עד כדי כך שבמידה מסויימת משפיעה החיות וההתחדשות הזאת גם על החלק החומרי, כמו שכתוב "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט, ו).

הכמיהה להתחדשות היא טובה ובריאה, אלא שצריך לנתב אותה למקום הנכון: "היום אם בקולו תשמעו". ברגע שמטים אוזן לקולו של הבורא המנסר בחלל וקורא לנו להתקרב אליו – מיד חשים שהיום חדש והכל חדש בו: קבלת עול מחדש, אהבה מחדש, דבקות מחדש; שלב חדש ורענן בהתקרבות לבורא העולם.

* * *

הגמרא במסכת סנהדרין דף צח ע"א מספרת על רבי יהושע בן לוי שפגש את המשיח ושאל אותו "לאימתי אתי מר?" [= מתי יבוא אדוני?], והמשיח השיב לו: "היום", כלומר, "היום אם בקולו תשמעו".

אנחנו מבזבזים כוחות נפש רבים מדי על העבר ועל העתיד, על התסכול ועל האכזבה מהכישלונות הגדולים והקטנים שחווינו – ומאידך גיסא, הפחד והחשש מפני קשיים ואכזבות בעתיד. כל אלה נקשרים לרגלינו כמשקולות המכבידות מאד בעת ריצת המרתון של החיים.

לו רק נקשיב לעצה הזאת, נשכח מהעבר, נסיח דעתנו מהעתיד ונשקיע את כל כוחותינו בהווה – כי אז הימים שלנו ייראו אחרת לגמרי.

כמובן שעל החטאים צריך לעשות תשובה, כך שגם את העתיד יש לקחת בחשבון כשמתווים דרך בעבודת ה' – אבל כל דבר בעיתו; בשעת התפילה, התורה ועבודת ה' יש לחשוב אך ורק על אותו היום: 'מה אני יכול היום לעשות?' ולעשות את זה בכל הלב ובכל המרץ וההתחדשות – ואז נתקן את עצמנו, את כל העולם וגם נקרב את ביאת המשיח, מצדנו לפחות.

* * *

דברים אלו נכונים גם כלפי הפרנסה והצרכים הגשמיים. אף שהם שייכים לכאורה לפן החומרי של העולם, גם עליהם אפשר להסתכל במבט אחר: לדעת שבסיכומו של דבר "במקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך" (תענית כא ע"א) ומה שאתה צריך לקבל – תקבל בין כך ובין כך. אם כן, דאגה מניין?!

אמנם מוטלת עלינו חובת ההשתדלות, אך הדאגות והלחץ – בוודאי אינם כלולים בחובה זו… מה שאתה יכול היום – עשה אותו, ובנוגע לכל השאר – סמוך על השם יתברך.

היום!

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support