ביום שישי, י"ד שבט תשס"ז, ערב ראש השנה לאילנות, יסיימו מאות מאנשי שלומנו היקרים, אותם שזכו להצטרף ללימוד ה'דף היומי' בליקוטי הלכות, את חלק 'אורח חיים' מליקוטי הלכות.

וסימנא מילתא הוא, מה שמסבב כל הסיבות סיבב ונפל בחלקינו שדייקא ביום שבת קודש, "שבת שירה", ט"ו לחודש שבט, ראש השנה לאילנות, יום הולדתו של מוהרנ"ת זי"ע שהאיר את אורו הגדול של רבינו הקדוש בעולם, התלמיד שזכה להאיר ולהציף את פני תבל במימיו של הנחל נובע, ולהשקות את כל האילנות המלבלבות והחוסות בצילו של בעל השדה הנשמות העליונה – ביום סגולה זה יתחילו הלומדים ללמוד את הכרך הרביעי חלק 'יורה דעה' מספרו הקדוש ליקוטי הלכות.

אין בכוחם של אותיות ומילים להביע את גדולת וקדושת הספר הקדוש והנורא "ליקוטי הלכות" – כל התיאורים מחווירים לנוכח עוצמת הקדושה היראה האהבה וההשתוקקות הבלתי נתפשת בהרגש אנושי שהיא מנת חלקם של ההוגים ודבקים בספר הקדוש הזה. אצור שם כלות הנפש ואור עילאי שלא מעלמא הדין. טעם גן עדן ממש שנשתלשל באופן פלאי אל עומק עולם העשיה והמעשה. כשטועמים ממנו רואים במוחש עד כמה טוב ה' ולעולם חסדו.

כהיום הזה מי שחס על נפשו, מי שמרחם על נשמתו, מי שחפץ לזכך עצמו ולהדבק בבוראו, הלימוד הקדוש הזה בספרי "ליקוטי הלכות" חייב להיות לחם חוקו, לא ימוש ספר התורה הזה מפיו. אך ורק ממנו יכולים לשאוב בדור ההסתר האחרון הזה תעצומות כח ועוז להתמודד נגד כל נסיונות ונחשולי הזמן.

והלא כה דברי רבי אברהם בר"ן זי"ע: "שמעתי מאבי, הריני כפרת משכבו, שיש לעסוק בספרי מוהרנ"ת ז"ל יותר מבספרי אדמו"ר זצ"ל בעצמו … על אשר שהיה בידו היכולת לקחת את דברי אדמו"ר זצ"ל ולהוריד את דבריו הנוראים והנשגבים ששורשם במקומות עליונים ולעורר ולחזק בהם גם אנשים מגושמים ומונחים בעומק השאול תחתיות כמונו. גם כי באמת כל דברי מוהרנ"ת ז"ל מראש ועד סוף, הכל מאדמו"ר זצ"ל מעצמו … כאשר שמעתי מאבי, הריני כפרת משכבו, ששמע מפיו הקדוש [של מוהרנ"ת זיע"א].

אכן דומה היה במשך תקופת זמן – לפני שהחלו הלימודים היומיים – שהעיסוק ב'ליקוטי הלכות' לא תפס את המקום הראוי לו. יתכן והדבר נבע מחמת ההיקף הגדול של הספר, או שמא מחמת חסרון קביעות זמן מסוים ללימוד בו בציבור כדוגמת הלימוד ב'ליקוטי מוהר"ן' בעידן רעוא דרעוין בסעודה שלישית, או לימוד 'סיפורי מעשיות' בצפרא דשבתא. וכך הלימוד בליקוטי הלכות נתעלם מן העין והלב ולא נמצא לו גואל.

לרבים עדיין מהדהדת זעקתו כאבו והפצרתו של הרב החסיד ר' שמואל שפירא זצ"ל בשנים קדמוניות, שעלינו נופלת חובת לדאוג שהספר ליקוטי הלכות לא ימוש מפינו ואפי' לגרסו כתהילים, כי יש בו התחזקות נוראה הנצרכת לכל אחד ואחד.

בסייעתא דשמיא הגיעה ובאה היוזמה הברוכה הזו, שתפסה תאוצה, ללימוד יומי בליקוטי הלכות, לרומם את הלימוד בליקוטי הלכות ולהעמידו ולהציבו על מקומו הראוי לו במרכזו של סדר הלימוד היומי של כל אחד ואחד חוק ולא יעבור.

* * *

שמעתי מאבי, הריני כפרת משכבו, שיש לעסוק בספרי מוהרנ"ת ז"ל יותר מבספרי אדמו"ר זצ"ל בעצמו … לעורר ולחזק בהם גם אנשים מגושמים ומונחים בעומק השאול תחתיות כמונו. גם כי באמת כל דברי מוהרנ"ת ז"ל מראש ועד סוף, הכל מאדמו"ר זצ"ל מעצמו …

בשנים האחרונות, אלפים אלפים מאנשי שלומינו החלו לומדים מדי יום את ספרי רבינו הקדוש ותלמידיו. אולם אין זו מדויק. שהרי גם לפני כן למדו את הספרים. אולם בשנים האחרונות החלו אלפים מאנ"ש ללמוד יחד את ספרי רבינו וזהו דבר עצום. לימוד יום יומי על פי סדר, שכולם שותפים לו, אף אם בריחוק מקום זה מזה, לומדים כולם את אותו הדף, ולא יעבור עליהם יום ללא לימוד בספרי רבינו. וכך כאשר נפגשים שניים מאנ"ש יש להם על מה לדבר יש שיח משותף לכולם, והלימוד המשותף הזה תורם לקשר האמיתי בינינו.

וכך יושבים להם אלפי איש מדי יום ביומו, בכל קצוות תבל, בצפת, בנתיבות, בברכפלד, או בביתר, בבית שמש, בבורו-פארק, או באומן, ובכל מקום אחר בעולם, וכולם לומדים את אותו עמוד ואת אותו דף. ומשמסיימים עם הסדר היומי בליקוטי מוהר"ן, הם ממשיכים לסדר היומי בליקוטי הלכות, ומשם לשאר הסדרים בשאר ספרי רבינו הק'.

אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים נעים גורלינו, אשרינו שזכינו לידע ולהוודע מקדושת תורתם של הרב ראש בני ישראל ותלמידו הגדול המשפיעים עלינו מהודם באמצעות ספריהם הקדושים המתנוצצים באור הגאולה וסוללים את הדרך להתגלות וביאת בן דוד אליו אנו מייחלים.

אשרי הדור שככה לו!