"והיה כל מבקש השם"

הראשון שקבע את מקום מנוחת הצדיק כמקום תפילה הוא יעקב אבינו, שהציב את קברה של רחל אמנו באמצע הדרך כדי שתהא לעזרה לבניה, כשיגלה אותם נבוזראדן ויעברו דרך קברה תצא רחל מקברה ותבקש רחמים על בניה.

כמו כן מצינו שכלב בן יפונה כשבא לתור את הארץ ביחד עם המרגלים, השתטח על קברי האבות בחברון והתפלל "אבות העולם בקשו עלי רחמים".

במאמר זה נשתדל להאיר כמה נקודות בענין הנסיעה וההשתטחות על ציון רבינו הקדוש באומן.

רבינו הקדוש מבאר בלקוטי מוהר"ן (תורה קפ"ח) שהאדם בבואו לעולם מאבד את כל מה שלמדו אותו קודם ביאתו לעולם, בנוסף לכך האדם בעוונותיו מאבד את חלקי הקדושה שניתנו לו. אבידה זו היא אבידת ה"ידיעה" המוכרחת לאדם לדעת את תכליתו בעולם, לשם מה נברא ומה עליו לעשות ולפעול בהיותו בעולם. האדם נשלח לעולם כדי לחפש ולמצוא את אבידת חייו, להיות "מבקש" כפי שמבואר בפסוק "ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלוקים".

במדרש תנחומא מבואר על הפסוק (שמות ל"ג) "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד" וזה לשונו: "כל מבקש משה אין כתוב כאן, אלא כל מבקש ה', מכאן אמרו כל המקבל פני זקן כאלו מקבל פני שכינה, שנאמר והיה כל מבקש ה', אפילו המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו ואומרים אלו לאלו הרי הוא במשכנו של משה". נמצאנו למדים שמי שחפץ קרבת אלוקים, מי שרצה להיות "מבקש", מי שחיפש דרך למצוא את ה', פנה לאהלו של משה, שם מצא את הדרך, את העצה, את ההארה שנמשכה מכח משה רבנו למבקשי ה'.

על זו הדרך כתב האר"י הקדוש, על דברי המדרש הנעלם "רבי נתן אומר הבא לטהר מסייעין אותו" – נשמת הצדיקים מסייעין אותו.

האור של הצדיק נמשך גם אחר הסתלקותו, שהרי צדיקים במיתתם נקראים חיים (ברכות י"ד) כפי שביאר רבי נתן בליקוטי הלכות (הל' הכשר כלים ד' סעיף כ') "הצדיק גם בעת מיתתו והסתלקותו ממש אינו נסתלק מן העולם לגמרי … כי גם אחר הסתלקותו מקושר ומיוחד כל חיותו לעילא לעילא ואז הוא עוסק בתיקון נפשות ישראל יותר מבחיו וזה בחינת מעלת קברי הצדיקים האמתיים כי שם על קברו שורה השארת נפשו הקדושה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל" ועוד כתב שם כי "יש שפגמו כל כך, בפרט עתה בדורות הללו, שאי אפשר להם להתתקן כי אם על ידי כח הצדיקים שוכני עפר, שעל ידי שבאים על קבריהם הקדושים, יכולים להמשיך שם בחינת הארת פי שנים, שנמשך מבחינה גבוה ועצומה מאוד, שעל ידי זה גם הוא יכול להתתקן אפילו אם הוא כמו שהוא".

בנוסף לאמור, גם ענין התשובה והעלאת הנשמות שנפלו בגלל העוונות בין החיצונים, במקומות נמוכים ושפלים, נעשית על ידי השתטחות על קברי צדיקים, וכלשון רבי נתן (הל' נזיקין הל' ג' סעיף ח') "השתטחות על קברי צדיקים אמיתיים, הוא דבר גדול מאוד ומועיל מאד לעבודת ה' יתברך לזכות לצאת מהרע שלו ולשוב להשי"ת, כי יש בני אדם שנפלו כל כך בעוונותיהם עד שנאחז בהם הרע כל כך עד שאי אפשר להם בשום אופן לשוב להשי"ת, רק ע"י שבאים על קברי הצדיקים האמיתיים ואז נכללין בנשמת הצדיק שמת, שהוא עוסק תמיד לברר בירורים והוא בכוחו הגדול, שגדול במיתתו יותר מבחיו, הוא יכול לברר אפילו הנשמות שנפלו מאד מאד, אבל אעפ"כ הבעל בחירה אי אפשר לבררו בעל כרחו כי אם כשבא על הקבר במקום גניזתו הקדוש ומעורר עצמו בתשובה, שאז יש כח להצדיק לבררו בכחו הגדול ולהוציאו ממקום שנפל לשם ולתקנו, אף על פי שלא היה אפשר לו להתתקן בשום אופן".

השבת האבידות המוזכרת לעיל היא מה שאדם מאבד בבואו לעולם וכן מה שאיבד בעקבות עוונותיו ובכלל זה האבידה הגדולה שהאדם נאבד מהשי"ת בבחינת תעיתי כשה אובד. ועל זה אנו מבקשים ומתפללים שישיב אותנו אליו ברחמים, בזכות וכח הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה ויקוים בנו המקרא "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".