בענין תמימות ופשיטות

מהו ענין תמימות ופשיטות וביטול השכל שדיבר עליו מוהר"ן, הרי האדם צריך להשתמש בשכלו בעבודת ה', בלימוד התורה, להתבונן בגדולת ה' וכדו'?

"תמימות ופשיטות"

תמימות ופשיטות היינו, שכיון שהאדם אינו יכול להשיג ולהבין דברים רוחניים בשכלו הגשמי, לכן לאחר שהאדם הכיר שהתורה והמצוות הם אמת, עליו לקבל על עצמו לקיים את כל התורה בתמימות ופשיטות, גם את מה שאינו מבין, כי אינו יכול בשכלו הקטן להבין הכל.

גם בענין האמונה בה' יתברך יש הרבה קושיות וחקירות שהאדם אינו יכול להבינם, ולכן אסור לאדם להתבונן בהם, אלא לאחר שהבין בשכלו שהקב"ה ותורתו אמת, עפ"י המסורת שקיבלנו מאבותינו מאז מעמד הר סיני דור אחר דור, ועפ"י ההתבוננות בתורה עצמה שהיא רחבה מיני ארץ ועמוקה מיני ים, עליו להאמין באמונה פשוטה, ולא להכנס לחקירות ושאלות (כגון ידיעה ובחירה, סוד הצמצום, וכדו')[1], וכמו שכתב בשיחות הר"ן (ריז) על הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך": "עיקר הידיעה ממנו יתברך כבר הודיעו לנו אבותינו הקדושים שיגעו וטרחו כל ימיהם ופשטו את עצמם מגשמיות לגמרי, כי שברו כל התאוות והמדות בתכלית, ובפרט הרע הכולל שהוא תאות המשגל, ועל ידי זה היה דעתם בשלמות וזכו להכיר את בוראם בתכלית השלמות והניחו לנו ירושה טובה כזאת. ואנחנו מחויבים לקבל הירושה הטובה הזאת בשמחה גדולה, כמו שכתוב "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו" (מתפלת שחרית) וכו' רק הפסוקים מזהירים אותנו ליקח הידיעה הקדושה הזאת במחנו ולהמשיכה ולקשרה בלבנו היטב תמיד בכל עת למען תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא וכו'".

ולכן מוהר"ן דיבר הרבה נגד ספרי החקירות באמונה וכדו', כגון מורה נבוכים וכדו', כי אלו דברים עמוקים שהאדם אינו יכול להבינם והם עלולים להפילו לשאול תחתיות ולהכניס בו ספיקות ובלבולים, ועל כך אמר מוהר"ן (ליקוטי תנינא נ"ב): "אדרבא, כך ראוי להיות דייקא, שיהיו קושיות על ה' יתברך, וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדולתו ורוממותו. כי מעוצם גדולתו ורוממותו, שהוא מרומם מאוד מדעתנו, על כן בודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך. ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קושיות, כי כך נאה ויפה להבורא יתברך, שיהיה מרומם ונישא מדעתנו, שעל ידי זה קשה הקושיות כנ"ל ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתנו, אם כן היה, חס ושלום, דעתו כדעתנו".

הכוונה אינה שלא צריך להשתמש בשכל…

אך ודאי מוהר"ן דיבר פעמים רבות שבלימוד התורה על האדם להעמיק ולעיין בשכלו להבין היטב, וכן להשתמש בשכלו לראות מה רבו מעשי ה' ואיזה חכמה מופלאה טמונה בכל דבר שבבריאה ודאי הוא ענין חשוב מאוד.

ספרי חקירה

באותה תקופה התרבו באוקראינה המשכילים שהתעסקו בספרי חקירה כגון מורה נבוכים וכדו', וכל תלמידיהם יצאו לתרבות רעה ועברו כל העבירות רח"ל, ולכן יצא מוהר"ן בתוקף רב נגד ספרי החקירות, וכבר יצאו הרבה מאוד גדולי ישראל נגד ספרי החקירות, כגון בשו"ת הרשב"א (סי' רי"ט ור"כ), ורבי יעקב עמדין (במטפחת ספרים), וכן בביאור הגר"א (יו"ד קע"ט י"ג) כתב על הרמב"ם שנמשך אחר הפילוסופיא במה שכתב שהכשפים והשדים הכל שקר והפילוסופיא הטעתו וכבר הכו אותו על קדקדו עיי"ש, וכן בשו"ת הריב"ש (סי' מ"ה) האריך באיסור לימוד ספרי החקירות, ושהרמב"ם טעה בכמה דברים במורה נבוכים[2]. וז"ל בחיי מוהר"ן (סי' ת"ז): "מספרי החקירות וכו' סיפר הרבה מאוד כמה פעמים ואסר עלינו מאוד מאוד לבלי לעיין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאוד בגודל האיסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאוד בדיעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו ז"ל מבואר ההיפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י ז"ל והבעל שם טוב ז"ל, וכיוצא, שהם כולם מיוסדים על פי רוח הקודש, ומעוררים את האדם מאוד לעבודתו יתברך באמת.

על כן כל מי שרוצה לחוס על עצמו הוא צריך להתרחק מאוד בתכלית הריחוק מספרי המחקרים שחיברו קצת הקדמונים, כגון ספרי המפרשים על המקרא הנדפסים אצל המקראות גדולות ההולכים בדרכי החקירות וכיוצא בהם אין צריכים לפרטם.

וגם על ספר העקדה אמר גם כן שלא ללמוד אותו. ואמר כי ספר העקדה הוא ספר כשר. רק מחמת שמביא דברי המחקרים והקושיות שלהם. וכן שער היחוד בספר חובות הלבבות וספר העיקרים ומלת ההגיון להרמב"ם ומורה נבוכים, וכן שאר ספרי המחברים הכל כאשר לכל הם איסור גדול מאוד מאוד ללמוד אותם, כי הם פוגמים ומבלבלים מאוד את האמונה הקדושה. אשרי מי שאינו יודע מהם כלל והולך בתמימות, כי לא באלה חלק יעקב וכו'.

ואמר, שלפי דבריהם המועטים אין הקדוש ברוך הוא יכול לשנות בריה קלה אפילו זבוב וכו', כל כך נבוכו ונתעו בשיטות חכמתם. ואמר מה שכתוב שם בספריהם "וכי אפשר שיהיה נעשה מהמשולש מרובע?", אמר רבינו ז"ל: אני מאמין שה' יתברך יכול לעשות מהמשולש מרובע, כי דרכי ה' נעלמות.

וכבר מבואר מזה כמה פעמים, אך צריכין לכפול ולשנות אזהרה זו כמה פעמים לגודל עוצם איסור המכשלה הזאת הנוגע באמונתנו הקדושה. ורבינו ז"ל היה כופל באזהרה זו כמה וכמה פעמים בלי שיעור. ובכל פעם שהיה מדבר מאלו הספרים היה מפליג מאוד בגודל האיסור ללמוד אלו הספרים של חקירות. והזהיר מאוד להתרחק מהם בתכלית הריחוק לבלי להביט בהם כלל. בפרט אלו החיבורים שחיברו המחקרים שבימינו, אין צריך לומר שצריך לברוח מהם למלט נפשו מני שחת לבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום.

אשרי מי שזוכה לעבוד את ה' עם תמימות ופשיטות

ומרגלא בפומיה דרבינו ז"ל לומר כי טוב להודות לה' על אשר שלח לנו את נאמן ביתו הוא משה רבנו עליו השלום, שהוציא אותנו מכל המבוכות, ונתן לנו את התורה וציוה עלינו להאמין בה' בלי שום חקירות כלל, ולקיים את כל דברי התורה והמצוות כפשוטן. אשרי מי שזוכה לילך בתמימות וכו'.

(גם מה שמובא בהרמב"ם בספר היד קצת חקירות כגון בהלכות יסודי התורה ובהלכות דעות, ובתחילת הלכות עבודה זרה, צריך גם כן לברוח מהם ולבלי להסתכל שם כלל. ובכל מקום שהוא מדבר מחקירות צריך לברוח משם מאוד).

והיה מתלוצץ מאוד מאוד ממה שכתב שם מענין האומרים על ענין קבלת התורה שחס ושלום משה רבינו עליו השלום עשה תחבולות בחכמתו וכו', ואסור לחזור דברים כאלו אפילו בדרך ליצנות רחמנא לצלן. רחמנא לשזבן מדעות זרות משובשות כאלו. אוי למי שנכנס בו מחשבה אחת מאלו המחשבות ואין צריכים לסתור שטותים כאלו.

וכבר מבואר בכמה ספרי קדמונים הרבה שצווחו על ספרי החקירות הנ"ל כמפורסם. ואף על פי שנמצא הרבה שחיפו עליו, כבר ידוע שלא עשו כי אם למען כבוד התורה מחמת שחיבר ספרים נפלאים על כל ההלכות כגון ספר היד. וגם רבינו ז"ל אמר שבספרי היד במקום שמדבר מהלכות, היטיב לעשות, אבל בספר מורה נבוכים ימחל לו ה' מה שעוות בזה עיוותים שאין כמותם הנוגעים בעיקרי תורתנו הקדושה כמפורסם. ואיך אפשר להכחיש החוש כי כל מי שמעיין שם רואה בחוש הראות שדבריו הם כנגד התורה, וכנגד דברי רבותינו ז"ל. וגם בספר היד במקום שמדבר מחקירות קלקל הרבה כמבואר בספרים שצועקים מרה על שאמר שבארבעה פרקים הראשונים שלו מבאר כל מעשה מרכבה ומעשה בראשית. אוי לעינים שכך רואות, אוי ללב שנכנס בו שום סברא רעה כזאת שהיא כנגד כל ספרי אמת שקבלנו מהתנא אלוקי רבי שמעון בן יוחאי והאר"י ז"ל וכו'.

ואתה המעיין אם אתה מתפחד ומתיירא ליגע בכבודו גם אני אודך, אבל חלילה שתביט במקומות כאלה שמדבר מחקירות שלא תאבד עולמך, כאשר נאבדו כמה וכמה מהכתות הרעות המצויים עכשיו, שסומכים דבריהם הרעים על דברים כאלה, ומעמידים לפניהם למגן ולמחסה את הספרים הנ"ל. ושים לבך והבן מפני מי ראוי לך להתיירא יותר, אם מספר מורה נבוכים הבנוי על פי סברות אריסטו היוון ימח שמו ונמח זכרו, אם להבדיל מספר הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל שחיברו הרשב"י וחבריא זכרונם לברכה ברוח הקודש ועל פי אליהו ז"ל, וכל דבריהם רובם מקובלים איש מפי איש עד משה רבנו עליו השלום. ומה שחידשו בהם היה ברוח הקודש במדרגה גבוה מאוד, ומחזקין ומקיימים מאוד את אמונתנו הקדושה שהתחילה מאברהם אבינו עליו השלום וכו', ומזרזים מאוד לקיים תורת משה בכל פרטיה ודקדוקיה, ולהבדיל הספרים הנ"ל הם בהיפך מכל זה כידוע ומפורסם. אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בהם, ובוחר באמת לאמיתו.

והתלוצץ מאוד מטעמי המצוות שבספר מורה נבוכים, ואמר איך יעלה על הדעת לומר טעמי הבל כאלו על קרבנות וקטורת, הלא כמה תיקונים נוראים עצומים נעשים בכל העולמות למעלה למעלה עד אין סוף על ידי אמירת הקטורת לבד. [היינו שאם חס ושלום כדבריהם המוטעים, מה היה מועיל אמירת הקטורת והקרבנות]. ואיך יבוא אחד לומר שטות כזה על טעם הקטורת שמגיעים עד מקום שמגיעים, שאפילו האמירה לבד פועל מה שפועל למעלה למעלה, כמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל. אך באמת טעם הקטורת והקרבנות אי אפשר להשיג כלל, רק אנו מאמינים לדברי משה רבינו ע"ה. ובודאי יש בזה טעמים נוראים שאי אפשר להשיג בשום שכל אנושי כלל. ומעוצם גדולתם, גם אמירת פרשיות הקרבנות והקטורת מסוגל מאוד, ונעשה מזה תיקונים נוראים בכל העולמות. וכן טעמי כל המצוות הקדושים גבוהים ונשגבים מאוד ונעלמים מעין כל חי, כמו שכתוב (איוב כ"ח): "ונעלמה מעיני כל חי" וכו', וכמו שכתוב (תהלים קי"ט): "פלאות עדותיך"".

והיעב"ץ כתב בספר 'אור החיים': "בעוונותינו הרבים בגזירות השמד, הנשים וקלי הדעת אשר אמונת קל עולם תקועה בלבם ירושה מאבותינו, עמדו באמונתם והקדישו ברבים את קדוש ישראל, והערו למות נפשם וחייהם, והחכמים בעיניהם אשר הכריחו בשכלם האנושי אמיתיית האמונה בחקירות פילוסופיות, המירו את כבודם ביום זעם".

תמימות ופשיטות בקיום המצוות

כמו כן צריך להתנהג בפשיטות ותמימות בקיום המצוות, וכמובא בחיי מוהר"ן (סי' נ"א): "התורה "איה מקום כבודו" בלקוטי תנינא סימן י"ב המתחלת כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו יוכל ליפול בטעותים ומכשולים רבים. זאת התורה נאמרה לענין שיחה שהיה מדבר עמי מענין טעותים ומבוכות הרבה וקלקולים גדולים שבאים על ידי שהולכים אחר שכלו וחכמתו. והזכיר אז את בעל המחבר עשרה מאמרות וכו' שטעה ועוות מאוד על ידי חכמתו שאמר שהזקן גבוה כל כך עד שחוץ לארץ אינה יכולה לסבול אור קדושת הזקן. (והגם כי כונתו גם כן להתיר בחוץ לארץ על ידי סם או במספרים כעין תער אבל מכל מקום בזה חיזק את ידי עוברי עבירה המגלחים זקנם במדינות אשכנז). ואחר כך התחיל לומר את התורה הנ"ל עד שגמר אותה.

ואז היה זה אצלי לדבר פלא כי אז לא שמעתי עדיין מעולם שהמחבר הנ"ל אמר טעות כזה, ה' יסלח לו. אך אחר כך דברתי עם אנשים הבקיאים בספרים ובסיפורים כאלה ואמרו לי שהוא דבר מפורסם שאמר כך בעל המחבר הנ"ל. גם שמעתי שבספר שאלות ותשובות באר עסק מביא שטות סברא רעה וכוזבת הנ"ל, וכבר מחו לו במאה עוכלי כל צדיקי וחכמי אמת. ובזה יכולים לראות איך דעת האדם כוזבת ואיך שאסור לסמוך על שכלו כנגד תורת משה שבכתב ובעל פה אפילו כחוט השערה. מכל שכן בדבר כזה שמפורש בתורה איסור גילוח הזקן. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (מכות כ): שעוברין על חמשה לאוין, וכבר הלכה פסוקה שכל דבר שהוא חובת הגוף אין חילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ כלל.

ויוכל למצוא אחד שעל ידי חכמתו ודעתו יאמר סברא שאינה אמיתית, שיתגלגל על ידי זה שיבואו להתיר חס ושלום איסור כזה חמשה לאוין בתורה, ולחזק על ידי זה עוברי עבירה. אשר ראוי לכל מחבר ספר לצעוק על זה בכל מיני קולות, וצעקת שבר יעורר על פרצה הזאת שנעשה בישראל זה קרוב במדינות אשכנז לעבור בכל יום חמישה לאוין. כי גם במדינות אשכנז אין המנהג הרע הזה מימות עולם חס ושלום, רק הרבה יותר מאלף שנים אחר חורבן בית שני התחילה הרעה הגדולה הזאת לצמוח בהם", עיי"ש עוד.

הרי שיש לנהוג בקיום המצוות ב תמימות ופשיטות, כפי שנהגו אבותינו בכל הדורות, ולא לחדש דברים מעצמינו, ורק לחמשת הצדיקים המופלגים יחידי הדורות היה כח לחדש הנהגות חדשות, וגם הם אינם הנהגות חדשות ממש אלא מיוסדים על אדני הזוהר וכתבי האריז"ל, כמבואר למעיין קצת בעומק הדברים, אבל מלבד זאת עלינו לנהוג בקיום המצוות בפשיטות ותמימות כדרך אבותינו בכל הדורות.

גם בענין האמונה בצדיקים יש צורך בפשיטות ותמימות, וכמו שאמר מוהר"ן (שם): "מה שקשה קושיות על הצדיקים, זהו מוכרח להיות. כי הצדיקים מתדמים ליוצרם, כמובא, וכמו שקשה קושיות על ה' יתברך, כמו כן בהכרח שיהיה קשה קושיות על הצדיק, כי הוא מתדמה אליו יתברך", ולכן לאחר שהאדם התבונן בספרי הצדיק, וראה שהם מלאים כולם עצות נפלאות ודברי התעוררות נפלאים, סתרי תורה והשגות גבוהות, והוא יודע בבירור שהוא צדיק גדול ונשגב, גם אם ישנם דברים מסויימים שאינו מבין, הרי זהו משום שדעתו של הצדיק גבוהה מאוד מאוד מדעתו של אדם זה, ועליו לבטל את שכלו ולהאמין שכל מעשי ודברי הצדיקים הם קודש קדשים.

[1] בחיי מוהר"ן (סי' כ"ד) מובא: "אחר שאמר הענין המבואר בסוף התורה הנ"ל המדבר מדרכי ה' שאי אפשר להבינם שהם בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים, שאף על פי שזה הצדיק הלכה כמותו וזה אין הלכה כמותו, אף על פי כן אלו ואלו דברי אלוקים חיים. וזה הדבר אי אפשר להבין כלל כי הם בחינת רעמים וכו'.

אחר כך בלילה דיבר מזה קצת בשיחתו הקדושה עם העולם ואמר שאף על פי שנמצא בספרי מקובלים תירוץ על קושיא הזאת וכיוצא בזה כי הם רוצים לתרץ מה שזה מיקל וזה מחמיר שזה מחסד וזה מגבורה וכו', על כן באמת אלו ואלו דברי אלוקים חיים, עיין בדבריהם, ואמר רבינו ז"ל אף על פי כן באמת אלו התרוצים אינם כלום למבין קצת. ואמר בזו הלשון "מיר לאז עמיצער זאגין אתרוץ" יחגור אחד מתניו לומר תירוץ על קושיא זאת בפני. כי באמת אינו תרוץ כלל כי זה אומר שהדבר כשר ומותר לאכול, וזה אומר להיפך שאסור לאכלו ואיך אפשר להבין בשכל שדברי שניהם אמת מאחר שכל אחד אומר הדין בהיפך מחברו וכו'.

וכונתו היתה שהתירוצים על קושיות כאלו אין בהם ממש. לא מבעיא התירוצים שבספרי המחקרים שבודאי אין בהם כלום, וכמבואר בדברינו במקום אחר (לקמן תז, תיא) שבשביל זה אסר רבינו ז"ל לעיין אפילו בספרים של המחקרים הכשרים מחמת שמביאין קושיות חזקות גדולות על דרכי ה' ומאריכין בקושייתם, ואחר כך רוצין לתרצה והתירוץ חלוש מאוד ובנקל לסתרו. ועל כן מי שמעיין בהם ורוצה לתרץ הקושיות על ידי שכל יוכל לבוא לאפיקורסות גדול, כי מבין אחר כך שהתירוץ אינו כלום ונשאר בקושיא, על כן אסור לעיין בהם כלל רק לסמוך על אמונה לבד. וכשבא חס ושלום בדעתו איזה קושיא בענינים אלו צריך לידע שאי אפשר לתרצה כי אי אפשר לנו לדעת ולהשיג בשכלנו האנושי דרכי ה' וכו', רק לסמוך על אמונה לבד, להאמין שבודאי באמת הכל נכון וישר, רק שבשכלנו אי אפשר להבין דרכי השם, וכמבואר זה בדברי רבינו ז"ל הרבה. אלא אפילו קצת התירוצים המובאים בספרי המקובלים אמיתיים, שהיו צדיקים קדושים בעלי השגה ורוח הקודש, אף על פי כן אי אפשר לתרץ הקושיא על ידי תירוצים, כנראה בחוש שהתשובה נשאר מעל, וצריכין רק לסמוך על אמונה. וכן על שאר קושיות כיוצא באלו כגון הידיעה והבחירה שמובא גם כן שרוצים לתרצה, ומי שיש לו עינים יראה שאין יכולין להבין התירוץ כלל בשכלנו. על כן אין לנו לכנוס בזה כלל לתרץ קושיות כאלו. וכן הקושיא המובאה בעץ החיים בתחילתו שרוצה בעל ה"שערי גן עדן" לתרצה, ומי שיש לו שכל כל שהוא יראה שהתירוץ הוא ולא כלום, כי סוף כל סוף מסיים שם שלמעלה משם אסור להרהר. אם כן טוב אשר יפה לתרץ הקושיא בתחילה עם זה התירוץ, שאסור לנו להרהר כלל מה לפנים ומה לאחור, ולמה לנו לכנוס בחקירות של עולם התוהו כאלו, ולבסוף לא יתרצו כלום, ומי יודע אם ישוב בשלום.

טוב להשאר תיכף באמונה לבד כי חקירות כאלו כמו הידיעה והבחירה וכיוצא בהן, ובפרט הקושיות שבתחלת עץ החיים אי אפשר לתרצם בשכל אנושי כלל ואסור לכנוס בהם כלל, רק צריכין לידע שאי אפשר לתרצם בשכל אנושי בשום אופן, רק לסמוך על אמונה לבד, כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיו מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו.

ועיין נפלאות בדברי רבינו ז"ל בסימן כ"א על מאמר רבותינו ז"ל (ברכות יז.) לעתיד לבוא צדיקים יושבים וכו' שביאר שם איך אלו המבוכות הנ"ל נמשכין משכל המקיף שאי אפשר להשיגו עכשיו בשום אופן. וכן בהתורה "בא אל פרעה" בסימן ס"ד, שמבואר שם שיש קושיות שנמשכין מסוד חלל הפנוי שאי אפשר למצוא בהם שכל ליישבן בשום אופן. וכן בהתורה ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם בליקוטי תנינא סימן ז' שמבואר שם שיש קושיות שהם למעלה מהזמן שאי אפשר לתרצם, כי אם ירצה לתרץ אותם יקשה אחר כך עוד קושיא שיהיה חזקה יותר מבתחילה עד שיכול לכנוס בקושיות ותירוצים שלמעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקושיות והתירוצים שיש שם וכו' עיין שם היטב. וכן בכמה מקומות בספרים שלו הקדושים.

וכן מה שכתוב שם בליקוטי תנינא סימן נ"ב דבר נאה ומתקבל שאמר רבינו ז"ל שמה שקשה קושיא על ה' יתברך זה מוכרח להיות כך, כי על ה' יתברך בהכרח שיהיה קשה קושיות שאי אפשר להבינם. כי אם לאו, רק יתנהג כפי חיוב דעתנו בלי קושיות עליו, אם כן יהיה דעתו כדעתנו חס ושלום. על כן בהכרח שיהיה עליו יתברך קושיות גדולות שאי אפשר לנו להבינם בשום אופן כי דעתו בהנהגותיו מרומם ונתעלה ונשגב מאוד מדעתנו וכו' עיין שם, וכן בכמה מקומות.

הכלל שבכל מקום שמדבר רבינו ז"ל מחקירות וקושיות כאלו אינו רוצה לתרצם בשום מקום, רק כל דבריו הם שהוא זכרונו לברכה בחכמתו הנפלאה מגלה תורה נפלאה בדרך נפלא ונורא מאוד, ומראה לעינים ומבאר לדעת להראות מהיכן אלו הקושיות נמשכין, שמחמת זה אי אפשר לתרצם וליישבם בשום אופן. וכוונתו להראות לדורות שאסור לכנוס בחקירות אלו, כי אי אפשר ליישבם בשום אופן ועל כן כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים.

ראה דרכיו וחכם ותבין נפלאות ה', איך מי שרוצה להסתכל על האמת יבין מדעתו שאי אפשר ליישב קושיות כאלו בשום שכל, ואפילו בדרכי המקובלים האמיתיים, רק לסמוך על האמונה, אשרי הזוכה לזה".

[2] עיין בחובות הלבבות עם לב טוב, בהקדמה לשער היחוד, שהאריך בענין זה.