מ"בעצבון תאכלנה" ל"פסקה זוהמתן"…
כ״א בשבט תש״פ
העונש על פגמי הקדושה חלילה, הוא: שהאדם נופל לעצב – שמקורו בקללת "בעצבון תאכלנה" – שטורד אותו להפוך לעבד לתאוות הנגידות וההתרחבות בעולם הזה. ומי שמוח בקדקדו מקבל עליו עול תורה ועי"ז נעשה בן חורין ממלאך המוות האכזר הזה.
ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה כל ימי חייך (בראשית ג,יז)
ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן (שבת קמ"ו ע"א)
לפתע החל להרגיש שהדירה בה הוא דר זה שנים רבות בנעימות ובשמחה החלה להיות צרה ומחניקה, הוא לא מוצא בה טעם, היא משרה עליו מרה-שחורה. כלי הבית שעד לאחרונה היו חביבים עליו איבדו פתאום את חינם, עינו רואה רק את החסרונות שבהם, עד שנתמלאה סאת לבו והוא מחליט 'להרחיב' את דירתו ולהחליף את כלי הבית. וכאן התחילה מסכת יסורים חדשה; הלוואות, חובות, בנקים, ערבים. כשהבנייה עצמה מלאה אף היא במרירויות, נזקי שכנים למיניהם, תרעומת ומחלוקת, מפח נפש על דברים שהזמין ולא קיבל כרצונו, ועוד כהנה.
מרוב היותו נתון בקלחת רצונו לשמח את עצמו, אינו מרגיש כיצד ייסוריו רק הולכים וגדלים, המרירות והעצבות רק מתעצמת.
* * *
מהו סוד המרירות והעצבות הזאת שמתלבשת לפתע על האדם גוזלת את מנוחתו וטורדת אותו מטירדה לטירדה?!
בחטא 'עץ הדעת' נתקלל אדם הראשון בקללה מרה: "בעצבון תאכלנה". רבינו הקדוש מסביר שזה לא היה עונש חיצוני בלבד, אלא זו עצמה היתה זוהמת הנחש אותה הטיל הנחש באדם וחוה על ידי החטא. זוהמא זו גורמת לאדם שהולך אחר עצת הנחש להרגיש תמיד חסר סיפוק ומלא עצב, זהו עונש מר שבו חש נרדף מבלי שירדפוהו, לבו מאבד את שמחת החיים ומבקש רק הנאה חיצונית של ריבוי ממון שלעולם לא בא על סיפוקו אלא מוסיף עצב על עצב, וכמו שאמרו חז"ל "יש לו מנה רוצה מאתיים". עצב זה אינו מרפה בשום אופן. הדמיונות נתלים בהרחבת הדירה או בהחלפת כלי בית וכדומה, אבל באמת יש כאן קללת 'עצב', שכל עוד היא לא תתרפא לא יועיל שום דבר שבעולם, והחסרון רק ילך ויגדל חלילה.
וכך מלמדנו רבינו הקדוש: "אלו המשוקעים בממון, כל מה שיש לו עשירות יותר, יש לו דאגות ועצבות ומרה שחורה ביותר. כי הממון והעשירות שלו הוא בבחינת 'בעצבון תאכלנה', שהוא בחינת עצבות ומרה שחורה, אנפין חשוכין, מיתה" (ליקוטי מוהר"ן, כג). ועצבות זו מקורה ב"זוהמת הנחש".
מקורה של 'זוהמת נחש' זו, היא כאמור עונש על פגם חטא אדם הראשון, פגם הדעת והקדושה. וכל מי שחלילה מקלקל קדושתו ביותר, נמשכת עליו זוהמת נחש זו ביתר שאת, ומן השמים טורדים את מנוחתו ומעציבים את רוחו, לחוש חסר ולהיות להוט אחר ריבוי ממון והתרחבות גשמית, שאינה אלא בור תחתיות וגלגל חוזר של עצבות והרגשת חוסר ביתר שאת חלילה.
וכך מגלה לנו מוהרנ"ת: "מי שלא התגבר על יצרו ופגם בקדושה, אזי עבירה גוררת עבירה, וכשאינו זוכה להתגבר לשוב, אזי מפילין אותו נפילה גדולה, דהיינו שמפילין אותו לתאות ממון, ונופל עליו עול הפרנסה וריבוי הצטרכותו, ובאין עליו טרדות גדולות ויגיעות רבות ודאגות עצומות וכעס ומכאובות ובלבולים רבים בענין הממון, בחינת 'בעצבון תאכלנה', בחינת 'בזעת אפיך תאכל לחם', ונטרד כל ימיו ח"ו בתאות ממון, בחינת 'משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים', ורוצה דייקא להרבות צרכיו להתנהג בדרך הנגידים" (ליקוטי הלכות, קידושין ג).
הוא חושב 'נֶבַּאך' שהוא נצרך, ושברצונו הוא בא להרחיב את דירתו ולהשקיע בממונו, ואינו מרגיש שזה עתה מפילים אותו 'נפילה גדולה…' משליכים ומרחיקים אותו חלילה. אם לפחות היה צועק ובוכה לבל ישליכוהו יותר, הייתה צרתו פוחתת והולכת, אבל הוא מרגיש שותף להוסיף ולדאוג ואינו מבין שעליו לברוח.
במעמד הר סיני, עליה אנו קוראים בפרשת השבוע, התקדשו ישראל ו"פסקה זוהמתן" אשר הטיל הנחש בחוה (שבת קמו ע"א). הלא היא: זוהמת העצב של תאוות ממון, והמרירות של "בעצבון תאכלנה" (ליקוטי הלכות, ברכות השחר ה, יב).
בקבלת התורה יצאנו לחרות משיעבוד טרדות העולם הזה. שכן, רק "הגויים הם מזוהמת הנחש שהוא בחינת ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, שזהו בחינת עצבות ויגיעות וטרדת הפרנסה, בחינת בעצבון תאכלנה. אבל אנו בני ישראל צריכין לטהר עצמנו מזוהמא זאת ולבטל העבדות של טרדות העולם הזה ולקשר עצמנו אל התורה שהיא שלמות הדעת ששם החירות. כי באמת ישראל עם קדוש הם היפך מעבדות דסטרא אחרא, בבחינת 'כל ישראל בני מלכים הם', כי הם קיבלו את התורה ששם עיקר החירות, כמ"ש 'חרות על הלוחות', אל תקרי חָרות אלא חֵרות" (ליקוטי הלכות, מילה ד).
עומדים אנו בימי השובבי"ם הקדושים בהם אנו עוסקים בתיקון היסוד והקדושה, וכדאי מאד שנזכור: העונש על פגמי הקדושה חלילה, הוא: שהאדם נופל לעצב זה שטורד אותו להפוך לעבד לתאוות הנגידות וההתרחבות בעולם הזה! ומי שמוח בקדקדו מקבל עליו עול תורה ועי"ז נעשה בן חורין ממלאך המוות האכזר הזה.
קבלת עול תורה אינה ענין רק לאנשים; גם הנשים היו חלק בלתי נפרד בקבלת התורה, וגם הם קיבלו על עצמן את עול התורה. "כה תאמר לבית יעקב – אלו הנשים – ותגיד לבני ישראל". על אף שהן פטורות מחובת לימוד התורה, אולם הן מחויבות בעצם קבלת עול התורה. 'עול התורה' פירושו: להשתעבד לידיעה ולזכרון התמידיים שבאנו לעולם לעבודת בוראנו, ולא לעבוד את הנחש הקדמוני המטעה כאילו יש כאן חיות אחרת! וככל שמשתעבדים באמונה פשוטה לידיעה זו, כן יוצאים לחירות מקללת העצב הנוראה הזאת.
הבה נכריז כולנו 'נעשה ונשמע!' נשעבד עצמינו למאס את העונש של תאות ממון ושאר הנאות עולם הזה, ולא נתפתה לכנותם בשם 'תענוגים…' נקבל על עצמנו להיות עבדי ה' לעשות רצונו ולחשוב מחשבות איך לעבדו ביתר שאת, כי אז נזכה לחיים בזה ובבא.
גולשים צפו גם ב:

חורף
ההמתנה מבררת מהי מידת הרצינות וחוזק הרצון של הממתין. אם רצונו חלש, תשבור אותו ההמתנה והוא ידחה לחוץ. ואם רצונו חזק ואמיתי, תסייע לו ההמתנה בהגבירה את הרצון הזה. ורצון גדול יותר יבנה כלי חזק…

האמן בכוחות עצמך
מכשול גדול על דרך השלימות הוא חיסרון האמונה בכוח עצמו, מכשול זה מביא בגילויים הראשונים בצעדים הראשונים של האדם המתחנך בעבודת ה', לידי רפיון כוח ורפיון רוח, חוסר שמחה ועייפות, אם אין האדם מסיר מכשול…

אל תתייאש!
כשרבינו אמר "געוואלד, אל תתייאש!", "ומשך מאוד תיבת "געוואלד", היו אצלו גם גדולי תלמידיו. וכי להם צריך רבינו לצעוק שלא יתייאשו? אותם צריך רבינו ללמד התחזקות מהי? גם עליהם צריך לעמוד ולדאוג שלא יתייאשו? –…

התעוררות או התחזקות?
שתי הארות מאיר הצדיק בעולם: התעוררות והתחזקות, ואת שתי הדרכים אנו זקוקים לקבל ממנו. לפעמים אנו צריכים לשמוע דיבורי התעוררות, שיעוררו אותנו לבלי לשקוט על השמרים, וידחפו אותנו להתקדם ולהתעלות בעבודת ה'; ולפעמים אנו זקוקים…

צוואתו של רבי נתן מברסלב
ואמר בזה הלשון: נו, כשעזרא הסופר הולך לו, וטרף-פסול מתגברים, כמו שיש היום לאלפים ולרבבות טרף-פסול... אך אני מקוה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון לכל. ובכן מצוה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את…

תפילת נשים
לקט שיחות וסיפורים מתורת רבינו הקדוש ותלמידיו הקדושים זיע"א, והפעם: על כוחה הגדול של תפילת נשים לפני ה' יתברך, שיכולה לבטל כל גזירה; על חשיבותה אצל השי"ת על פי דברי רבינו ז"ל; על רבי שמעון…

איך זוכים להתחדש?
מי שרוצה גם הוא לזכות ל"תמימות ופשיטות", חייב גם הוא לשקוד על דלתי ישיבת הצדיק האמת שילמדהו דרכי התמימות והפשיטות, אשר על ידם יוכל להתחדש תמיד ולהיות 'בן זקונים' אמיתי, המוסיף קדושה ודעת בכל יום.

אין יום שאין בו טוב
הבעיה העיקרית של ה'גדר' שבכל יום ההרגשה שהיא נותנת לאדם היא, כאילו אין אפשרות באותו יום לעבוד את ה'... "שנדמה לו כאילו היום הזה אינו כלום, כאילו אינו מימי חייו, כאילו היום אי אפשר להתקרב…

הכל חדש!
האמונה שהעולם מתחדש תמיד, מעניקה לכל אחד תקווה מלאה להשתנות בכל עת, כי אין שום קביעות לרע, וההרגשה שהמצב חייב להמשך כך – כוזבת לגמרי. בכל יום מתחדשת הבריאה, ועמה מתחדשים חסדים חדשים שעומדים הכן…

לקראת הילולת רבי נתן
לקראת יום הילולת גאון עוזנו מהרנ"ת זיע"א ביום עשרה בטבת מציגה הוצאת 'משך הנחל' הוצאה מיוחדת של השיחות העוסקות בהסתלקותו ו'מכתב הסתלקות מוהרנ"ת' המובאים בספרי "שִׂיחַ שַׂרְפֵי קוֹדֶשׁ" – מאוצרותיו של הרה"ח רבי לוי יצחק…

מיוחד: לקראת הילולת רבי נתן מברסלב
מיוחד: לקראת יום עשרה בטבת הקרב ובא, ליקטנו לכם לקט נפלא על גאון עוזינו, מורינו רבי נתן מברסלב זיע"א. תולדות חייו, מאמרים וניגונים.

חינוך הילדים – מכתבי רבי נתן
לרגל יום הילולת מוהרנ"ת: דברי חיזוק והתעוררות אשר כתב מוהרנ"ת לבניו הקטנים, מלוקטים מתוך ספר מכתביו "עלים לתרופה". במכתבים אלו ניתן לראות האיך חינך מוהרנ"ת את בניו הצעירים, שאף להם הזכיר בכל עת את התכלית…

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.