מאשפות ירים אביון
כ״ח באייר תשע״ט
באיזו נקודה אתה חושב שאתה מוצלח? 'בשום דבר!' השיב התלמיד בלי לחשוב. 'אולי לשיר?' ניסה המנהל, 'מה פתאום', ענה התלמיד, 'אני רק פותח את הפה כולם צוחקים'. אולי חשבון? התעקש המנהל, 'שהמורה יראה את התעודות…' היתה התשובה. (חנוך לנער)
"כבשה שחורה"
לדאבונינו, בהרבה בתים יש לפחות ילד אחד שהוא קצת חריג, ההוא שאף פעם אינו מסתדר עם האחים, זה שתמיד דרכו להציק או סתם לנדנד. ילד זה שאמנם מעשיו הם שגרמו לו, אבל במציאות הוא מרגיש עצמו נרדף ומסכן, לא תמיד הוא מבטא זאת בפיו, ולא תמיד יש לו היכולת לומר זאת בפירוש, ותמיד, בגלל התנהגותו, הרגשתו לא תתקבל, אבל וודאי שהרגשה זו רודפת אותו. הוא תמיד חש שהוא שונה מאחרים, נחות מהם, "כבשה שחורה". אם בנוסף לכל הוא ניחן בזוג ידיים שמאליות, ובכל דבר שהוא נוגע הוא מזיק – וכמובן על כל קלקול או שגיאה שהוא עושה הוא מקבל נזיפה, (שאגב, בדרך כלל אינה ביחס מדויק למה שהוא עשה) – במקרה כזה גם הורה שניחן משמים במידת הסבלנות, בכל זאת לילד הזה גם הוא כבר איבד את הסבלנות. במצב הזה עתיד הילד נמצא חלילה בסכנה גדולה.
אם כולם נגדו – אתה לצידו!
כפי מה ששמעתי מגדולי המחנכים, כלל זה יהא מסור בידך: אם אתה רואה ילד שכולם נגדו, היה אתה לצידו.
אף פעם אל תיתן לילד לעמוד לבד. גם כאשר הילד אינו צודק, תראה שאתה מלמד עליו זכות. מספיק משפט אחד כדי להפיג ולהפחית את המתח. כך, למשל, בשעה שכולם נוזפים בו, אתה יכול לומר: "הוא ודאי לא התכוין לרעה" או: "גם לי קרה פעם כזה סיפור" וכדומה. אחר שאתה לצידו, ואחרי שהוא יודע שכוונתך טובה, ואינך שופט אותו לפי הדעות הקדומות שהוא חושב שיש – ושאכן ישנן – ל"כולם" עליו, תוכל בהזדמנות מתאימה להסביר לו בשקט את השגיאה שלו, אבל זה אחרי שהוא קיבל את ההרגשה שאתה לצידו, ואחרי שאכן מישהו היה לצידו והגן עליו.
המצב חמור הרבה יותר אם הילד זוכה לתואר "מכובד" בקביעות. 'בטלן שכמותך', "שליימזל", "נו, למה ציפית ממנו", "זה הרי הוא" וכדו'. כשילד שומע תארים כאלה באופן קבוע, לא זו בלבד שאין לו שום רצון, כח או תקווה להשתנות לטובה, הוא גם עלול לאבד את כל הביטחון העצמי שלו, ואז הסכנה גדולה עד מאוד, ה' ירחם.
"הרב! תראה מה תלוי על הקיר!"
ידוע לי על תלמיד בתלמוד תורה, שאיבד את חינו אצל כל המלמדים. בכל רחבי התלמוד-תורה ידעו להצביע על ה"חיה רעה" שידו בכל ויד כל בו. באחד הימים נקרא הילד למשרד ונשאל ע"י המנהל (שהיה מחנך נפלא): באיזו נקודה אתה חושב שאתה מוצלח? 'בשום דבר!' השיב התלמיד, בלי לחשוב, (ומה הפלא, הרי זה מה שהוא שמע תמיד בבית ובת"ת). 'אולי לשיר?' ניסה המנהל, 'מה פתאום', ענה התלמיד, 'אני רק פותח את הפה וכולם צוחקים'. אולי חשבון? התעקש המנהל, 'שהמורה יראה את התעודות…' היתה התשובה. 'ואולי לצייר?' ניסה המנהל שוב, ונענה: 'יכול להיות'. המנהל ראה בתשובה זו את חבל ההצלה אותו חיפש. הוא הביא מיד דף ציור ומכשירי כתיבה, והילד צייר בית עם נוף.
יש לומר, לציור לא היה לא טעם ולא ריח. אולם המנהל לקח את הציור, השלים אותו, מסגר אותו במסגרת מהודרת, לא לפני שחתם את שמו של הילד על התמונה, וביקש מאיש התחזוקה לתלות את התמונה במקום מרכזי בת"ת.
נקישות נרגשות נשמעו למחרת בחדר המנהל: הרב! הרב! תראה מה שתלוי על הקיר! קרא הילד כשעיניו זולגות דמעות…
לא, הילד לא הפך למחרת לילד פלא. אולם בתהליך ארוך, שמעשה זה היה תחילתו הארוכה, הפך הילד אט אט לאדם אחר ממש. כיום, עשרות שנים לאחר מעשה, הוא משמש כאיש חינוך מעולה.
הכל בזכות ציור אחד פשוט.
ומעשה אמיתי זה הוא דוגמה איך לרומם ילד מהשפלה, ולנסות לסייע לו להיות מה שהוא יכול להיות – אדם.
גולשים צפו גם ב:

אני יוסף
בפרשיות העוסקות ביוסף הצדיק, מבקשת התורה ללמדינו עד כמה יסודי הוא ענין הצדיק ועד כמה בלתי אפשרי לקיים את התורה – ולהתקרב לנותן התורה, הבורא יתברך, ולעבור בשלום את גליו העכורים של העולם הזה. להילולת…

תחילת תהליך הריפוי
רבינו הקדוש מלמד אותנו, שהדרך היחידה לעצור את המעגל הנואש של ירידת הדעת והנפילה לתאוות היא 'להוליד מחדש' את הדעת. לשם כך צריך אדם לזעוק אל ה'. הזעקה מולידה דעת, שבכוחה הוא מתחיל להכיר מחדש…

שובו בנים…
בעוד הגלות מעיקה בשיא אונה, מתעוררת הנפש משקיעתה בביצת הצרות וצועקת לישועת השם - "ותעל שוועתם", כפי שאומרת התורה.. ואותה שוועה של נפשנו - הכפופה תחת עול הגלות - היוצאת מעומקה של הנשמה, היא זו…

גלות הנפש וגאולתה
חמשת הפרשות אותן אנו קוראים בימי השובבי"ם, והאירועים המתוארים בהם על גלות מצרים וגאולת ישראל, הם חמשת השלבים בגאולת הנפש, גאולתו העצמית של כל אחד ואחד מאיתנו, המתחילה בצעקה הפנימית ומתמודדת עם טיעונו של פרעה…

מה מיוחד בשובבי"ם?
ימי השובבי"ם מסוגלים להעלאת הניצוצות הנפולים משום שבימים האלו אנו קוראים את הפרשיות על הירידה למצרים, הניסים שנעשו שם ולבסוף יצאו ברכוש גדול – וכמו כן בזמן הזה כאשר קוראים זאת בתורה, פרשיות אלו מסוגלים…

"מה שהעולם רחוקים מה' יתברך"
"בלי התבודדות", היו אומרים חסידי ברסלב ותיקים, "גם אם יש לו לאדם את הכל; תורה, עבודה, מצוות ומעשים טובים – חסרה לו הנקודה הפנימית: ישוב הדעת, והרי הוא דומה כעיגול, אשר בתוכו כתוב 'מבולבל', וסביבו…

החפץ חיים והתבודדות
"כל הצרות הרבות הבאות עלינו, שאיננו ניצלים מהן, המה מפני שאין אנו צועקים ומרבים בתפילה עליהן, כי לו התפללנו ושפכנו שיח לפני הקב"ה, בודאי לא ישובו תפילותינו ובקשותינו ריקם ... כמה פעמים ביום צריך לשפוך…

המטרה והאמצעי
המטרה והאמצעי: אדם נתקל בבעיה או בצרה, חלילה. הוא מנסה לפתור אותה וכאשר הוא נכשל - הוא מתפלל. האם אכן כך אמור להיות? האם מטרת התפילה היא לפתור בעיות ולסדר צרות או שמא להיפך: מטרת…

"וצדיק באמונתו יחיה"
אמונתם ומסירות נפשם של חסידי ברסלב לקיים את עצות רבינו הקדוש וללכת בדרכו – דרך של ביטול ואמונה מוחלטים לבורא עולם, באה לידי ביטוי ב"קיבוץ" אליו התקבצו חסידי ברסלב בוורשא הבוערת בלהבות מלחמת העולם השניה.

כשהתלמיד מחזק את הרב
עיון קל במכתב הראשון ממכתבי רבי נתן (עלים לתרופה), אותו שלח רבי נתן לרבינו, בתשובה על מכתב מרבינו לאנ"ש, בו תיאר את קשייו העצומים, וביקש מתלמידיו שיזכרו מה שעשה רבינו עבורם (ברוחניות) ושיתפללו עבורו.

לגור מחוץ לישוב
מה, בעצם, הופך מקום לישוב? אם כמה אנשים עושים מדורה באיזה הר ונמצאים שם שבוע זה עוד לא ישוב. ישוב זה מקום שגרים בו באופן קבוע, ויש לו את החוקים והכללים שלו. יש לבוש וצורת…

פרקים: מגילת סתרים
במדור "פרקים", נספר מדי פעם על פרשיה או דמות בתולדות חסידות ברסלב, על מנת להעשיר את הידע בתולדות החסידות ובתולדות אנ"ש. הפעם נעסוק ב"מגילת סתרים" שגילה רבינו הקדוש, ובה סיפר את אשר יקרה באחרית הימים.…