ראש השנה – מושג שמעביר צמרמורת בלב כל יהודי. אם באלול הדגים שבים רועדים, מה בראש השנה?!

ראש השנה מתקשר אצל כולנו עם חרדה וצפייה לשנה טובה יותר, טובה ברוחניות וטובה בגשמיות, אבל האמת היא שהדבר תלוי בנו: אם נתייחס לראש השנה כנקודת זינוק, כהתחלה חדשה של עבודת ה' באיכות גבוהה יותר – ממילא תהיה השנה טובה ומתוקה בכל המובנים. לא בכדי ראש השנה הוא היום הראשון לעשרת ימי תשובה; לא לחינם השופר של ראש השנה מריע באוזנינו 'עורו ישנים מתרדמתכם' ושובו אל ה', כמו שכתב הרמב"ם בהלכות שופר. ראש השנה דורש מאתנו, בראש ובראשונה, להשתנות, לפתוח דף חדש!

אם קראת עד כאן, אתה בוודאי נאנח אנחה קלה או עמוקה, ואומר לעצמך: נכון, בוודאי שצריך להשתנות, אבל איך עושים זאת? זו לא חכמה לומר תשתפר, תטיב מעשיך בלי לומר איך, מה לעשות וממה להתחיל.

ובכן, אל דאגה. זו בדיוק השאלה שמטרידה את רבי נתן בכל מקום בכתביו; הוא תמיד חותר למצוא עבורנו את התשובה. בכל פעם התשובה היא, כמובן, בסגנון ובגוון אחר, לפי הזמן, לפי המקום ולפי האדם.

אם אנחנו אוחזים בראש השנה, בוודאי שהתשובה טמונה בראש השנה עצמו.

הבה ננסה למצוא אותה.

שני סוגים של תפילה

התורה הקדושה ומצוותיה מורכבות, כידוע, משני חלקים: נגלה ונסתר. הדינים וההלכות – הם נגלה, והפנימיות והעומק – הם נסתר. חכמת הנסתר, 'חכמת האמת' כפי שהיא מכונה, מגלה לנו את העומק והפנימיות שבכל מצווה.

אם אנו רוצים למצוא את הפנימיות של ראש השנה, עלינו לשמוע מה אומרים על כך חכמי האמת. איננו מתכוננים כאן ללמד קבלה, רק נציין מספר נקודות, ובעיקר לתת להבין איך רבי נתן מנפיק בשבילנו מהנקודות הללו תרופות נפלאות, שעל ידן נוכל באמת לשוב ולפתוח דף חדש – והשנה הבאה תהיה באמת טובה יותר.

ובכן, האר"י הקדוש מגלה לנו, כי בכל ראש השנה העולם נברא מחדש, ובתחילת הבריאה ספירת ה'מלכות' קשורה אל ספירת ה'תפארת' בקשר לא תקין, ועבודתנו על-ידי התפילות ותקיעת שופר היא ל"נסר", להפריד אותם מהקשר הזה, ולחבר אותם בחיבור ישר.

אומר לכם משהו? אם לא, אתם לא אשמים. חכמת הנסתר עוסקת באמת במושגים גבוהים ונעלים מאוד וכולה משָלים לעניינים טמירים.

אבל בכל זאת, הבעל שם-טוב חידש, כידוע, שחכמת הנסתר שייכת לכולנו. תורת החסידות "מתרגמת" את סודות הקבלה הנעלים והנשגבים לשפת המעשה, כך שכל אחד, מגדול ועד קטן, יכול לעבוד את ה' לאור הגילויים הללו של פנימיות התורה. אפילו אלה שרחוקים מאוד מהבנת הנמשל, הם קרובים לעבודה המעשית הנלמדת מדברים אלו, לאור תורתו של הבעש"ט.

גם את דברי האר"י שהזכרנו בסודו של ראש השנה, מפרש רבי נתן בדרך העבודה המעשית, כך שנוכל ללמוד מהם עצה נפלאה לכל השנה, ובפרט לראש השנה, עצה שאם נקבל על עצמנו לקיים אותה כראוי, נוכל בהחלט לפתוח דף חדש ומזהיר.

ראשית כל יש לדעת, שכל ספירה וספירה שם למעלה קשורה לפעולות המעשיות כאן בעולם הזה, שעל ידם מעוררים אותה לפעול. הפעולה שקשורה לספירת 'מלכות' היא התפילה, שהרי דוד המלך, שזכה לכתר מלכות, אמר על עצמו "ואני תפילה" (תהילים קט), כמו כן אמרו חז"ל על התפילה שהוא "כעומד לפני המלך" (ראה שולחן ערוך או"ח צט א), כי בתפילה מצהיר האדם שה' הוא אדון הכל ומנהיג את הכל, לו נאה לשבח וממנו יש לבקש את כל הצרכים.

הפעולה שקשורה ל'תפארת' היא לימוד התורה, כמו שאמרו חז"ל: "אין כבוד אלה תורה" (אבות פרק ו).

שנית, רבי נתן מבחין בין שני סוגי תפילה: ישנה תפילה על צרכים גשמיים – בריאות, פרנסה, שלום וכדומה; וישנה תפילה על קיום התורה, כפי שמצאנו בנוסח התפילה היומיומית: "ונהיה אנחנו וצאצאינו יודעי שמך", "דבק לבנו במצוותיך", "השיבנו אבינו לתורתך", "הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו" וכן במקומות רבים.

לאור הבחנה זו מיישב רבי נתן קושיה גדולה: רבינו, מצד אחד, מלמד אותנו שהתפילה היא העבודה הגדולה שבכל העבודות, כפי שאמרו חז"ל: "הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו" (ברכות כא ע"א), ומצד שני הגמרא מתייחסת למי שמאריך בתפילתו כאל "מניח חיי עולם ועוסק בחיי שעה" (שבת י ע"א) ופירש רש"י "חיי עולם – תורה; תפילה – צורך חיי שעה היא, לרפואה, לשלום ולמזונות".

ומפרש רבי נתן שמדובר כאן בשני סוגים שונים של תפילה:

התפילה על צורכי הגוף, שאמנם גם היא מצווה גמורה וגם היא קשורה אל התורה, כי צריך בריאות ופרנסה כדי לעסוק בתורה ולקיים אותה, אבל סוף-סוף התפילה הזו עוסקת בדברים חומריים, בריאות, פרנסה וכדומה, שהם בעצם חיי שעה, והם רק טפלים ומסייעים לתורה – בתפילה כזאת בוודאי שאין ראוי להאריך על חשבון העיסוק בתורה עצמה ומצוותיה, שהם העיקר והם המטרה.

התפילה מהסוג השני, לעומת זאת, שהיא התפילה על קיום התורה, איננה פחותה במעלתה מהתורה, שהרי מתפללים על התורה בעצמה ומצוותיה, ואדרבא תפילה זו משלימה את התורה ואפילו יותר גבוהה ממנה, שכן "תכלית חכמה – תשובה ומעשים טובים" (ברכות יז ע"א). כלומר, כל מעלתה של התורה היא, כשהיא גורמת לאדם לשמור ולעשות ולקיים.

הרי שהתפילה שמביאה את האדם לקיים את התורה, מסייעת לו להשיג את המטרה של הלימוד ומביאה אותו לשלמותו. תפילה זו היא אכן העבודה הגדולה שבכל העבודות והלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו.

תפילה על קיום התורה

כזכור, האר"י לימד אותנו שיש שני מצבים לספירת המלכות: האחד – כשהיא מקושרת לספירת התפארת באופן לא ישר, והשני – כשהיא מקושרת באופן של "פנים בפנים".

מבאר רבי נתן ששני המצבים הללו קשורים בשני סוגי התפילה שביארנו.

בשני המצבים, ה'מלכות' שהיא התפילה, קשורה ל'תפארת' שהיא התורה. אלא שבמקרה הראשון, הקשר הוא באופן של קשר עקיף, לעומת המצב השני, שאז הקשר הוא ישיר וברור, כאדם הפוגש בחברו פנים בפנים.

כך הם הדברים גם בשני סוגי התפילות. גם התפילה על צורכי הגוף קשורה אל התורה, שהרי מבקשים בריאות ופרנסה כדי לעסוק בתורה ולקיימה, אלא שקשר זה הוא עקיף. אך התפילה מהסוג השני, מחוברת לתורה במישרין, שהרי מתחנני בה על התורה עצמה שנזכה לקיימה.

זה אפוא התרגום המעשי לדברי האר"י על ראש השנה, שבעבודתנו ביום זה אנו זוכים להעלות את המלכות למצב של פנים בפנים – לרומם ולשדרג את התפילה מתפילה על צרכי הגוף, לתפילה על קיום התורה.

כמובן אין בדברים אלה כדי לשלול את התפילה על צרכי הגוף; אדרבא, אדם צריך להתפלל על כל מה שחסר לו, דבר גדול ודבר קטן, ובלבד שכוונתו תהיה שהדבר יסייע לו ללמוד ולקיים את התורה. כוונתנו היא רק לומר שעיקר התפילה צריכה להיות על קיום התורה, ורק בתפילה כזאת ראוי להאריך.

הוכחה מפתיעה לכך נמצא בתפילות ראש השנה. שהרי ביום זה, שהוא יום הדין שבו נקבעים כל צרכי האדם במשך כל השנה הבאה, היינו מצפים לכך שהברכה המיוחדת שקבעו חז"ל בתפילה העמידה, תעסוק בנושא זה: 'אלוקינו ואלוקי אבותינו חדש עלינו את השנה הבאה לטובה ולברכה, לששון ולשמחה וכו", כפי נוסח הברכה בתפילת מוסף של ראש חודש.

למרבה הפלא, הברכה הזו עוסקת אך ורק בבקשות רוחניות: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך… וידע כל פעול כי אתה פעלתו…" גם התוספת שיש בברכת אתה קדוש מכילה רק בקשות רוחניות: "ובכן תן פחדך על כל מעשיך… ותמלוך אתה ה' אלוקינו על כל מעשיך…". אפילו בתפילת מוסף, בברכת זיכרונות, שבה אנו מדברים על המשפט שנערך היום – "כי תבוא חוק זכרון להפקד כל רוח ונפש.. ועל המדינות בו ייאמר,איזו לחרב ואיזו לשלום… ובריות בו יפקדו…'" אפילו שם מבליעים את הבקשה בקיצור נמרץ: "זכרנו בזיכרון טוב לפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים", מבלי לפרט.

אם דווקא נרצה לחפש את הבקשות על צורכי הגוף בראש השנה, נמצא אותן רק בתוספת לברכות הראשונות והאחרונות: "זכרנו לחיים" "בספר חיים" שהן תוספות יותר מאוחרות, מזמן הגאונים, ואינן מאנשי כנסת הגדולה שתיקנו את עיקר סדר התפילה. כמו-כן נוכל למצוא בקשות כאלה, בפיוטים מאוחרים יותר, כמו ב"אבינו מלכנו".

הנה כי כן רואים אנו בעליל שבראש השנה עוסקים בעיקר בבקשות רוחניות, ולבקשת הצרכים הגשמיים מקדישים חלק קטן מאוד מיום זה, שכל כולו תפילה.

נמשיך להתבונן בתפילות של ראש השנה ונראה שהדגשה זו, של הבקשות הרוחניות בתפילה, מגיעה לשיאה בתפילת מוסף, שהיא בעצם התפילה המרכזית בראש השנה, שבה תוקעים בשופר, ובה אנחנו אומרים זיכרונות, מלכויות ושופרות. חז"ל ייחסו לתפילה זו חשיבות מיוחדת, כפי שרואים בהלכה הקובעת שאין להתפלל תפילה זו ביחידות קודם רביע היום, הזמן של הדין.

בעצם תפילת מוסף בכל השנה היא תפילה שמחוברת בתפילה על קיום התורה, שהרי כל עיקרה של תפילת מוסף הוא שנוכל לקיים את מה שאין אנו מסוגלים – להקריב את קרבן המוסף, כפי שנצטווינו בתורה. בפרט בראש השנה, שאנו מוסיפים את ברכות מלכויות, זיכרונות ושופרות – ברכות שעיקרן פסוקים של תורה, שהן שלימות המיזוג של תורה ותפילה.

חבל הצלה

אפס כי העבודה של ראש השנה איננה מצטמצמת בכך, שכן אנחנו מחדשים ביום זה גם את ספירת ה'תפארת', שהיא התורה; אנחנו מקבלים על עצמינו מחדש לשמור את התורה, ללמוד ולהעמיק בה, ואף זוכים לחידושי תורה מעמיקים. כל זה מרומז במצווה של תקיעת שופר, שהיא זכר לשופר של מתן תורה, כמו שכתבו המפרשים.

התחדשות זו בתורה נחוצה אף היא לעבודה העיקרית של ראש השנה – התפילה על הרוחניות, וכפי שאכן מבואר בדברי האר"י, שהחיבור של 'מלכות' עם 'תפארת' בדרגה של 'פנים בפנים' נעשה על-ידי תקיעת שופר, שעל ידה מקבלים הבנה עמוקה יותר בתורה.

שכן, כדי שאדם יתפלל ויבקש על קיום התורה, הוא חייב להרגיש שזה באמת איכפת לו. על-ידי התחדשות בתורה, שמשיגים יותר את עומקה ופנימיותיה, מרגישים יותר שייכות עם התורה – ואז התפילה על קיום התורה היא תפילה אמיתית יותר.

כאמור, העבודה העיקרית של ראש השנה היא להעלות את התפילה בדרגה, ולהרבות בתפילות ובתחנונים שנזכה לקיים את התורה. (אין הכוונה למעט בחשיבותה של התפילה על הצרכים הגשמיים, שכן גם היא בוודאי נחוצה, הכוונה היא רק לחזק התפילה הרוחנית. תארו לכם, אם היו עורכים עצרות תפילה לרבים שנתחזק ביראת שמים, כפי שעורכים עצרות לרפואתם של חולים ח"ו, בוודאי היינו רואים תוצאות מעולות).

אז אם אנחנו באמת רוצים להשתנות, לפתוח דף חדש, הבה נקבל על עצמנו לחבר את התפילה עם התורה, כלומר שנרבה להתחנן ולבקש שנזכה לקיים את מה שאנחנו יודעים. ככל שנקיים יותר, גם הידיעה שלנו תהיה ברורה יותר, כמו שכתוב ב'לקוטי מוהר"ן' שזַכות השכל תלויה בשלמות המעשים, ונוסיף ונתחנן יותר להוציא אל הפועל גם את הידיעה הזו שתתווסף לנו, וכן הלאה.

כך שבלי ספק תהיה לנו שנה טובה יותר ברוחניות, וממילא גם בגשמיות נזכה לשנה טובה ומתוקה.

עצה זו היא, בעצם, חבל הצלה. כל יהודי חפץ להתקרב לה' ולעלות במסילה העולה בית א-ל, אלא שרבים נעצרים אי-שם באמצע הדרך. זוהי מלחמה קשה, לא פשוטה. את פלוני היצר השקיע בטרדת הפרנסה, את חברו הצליח להטביע במצולות הייאוש, השלישי רוצה מאוד להשתפר, אבל אינו יודע בדיוק במה. "הכל חפצים ליראה את שמך", אלא שכל אחד וההפרעות שלו. התוצאה היא, שכל הרצונות הטובים והנפלאים לא כל-כך יוצאים לפועל.

מה עושים? כיצד נצליח לנצל את הרצונות הטובים שלנו ואת ההתעוררות שיש לכל אחד מאתנו לפעמים? כיצד נציל אותם שלא יאבדו בסבך השכחה וההפרעות והעיכובים? איך גורמים לכך שכל התעוררות תחזיק מעמד?

אומר רבי נתן: אתה רוצה להתקדם בעבודת ה' ולא יודע איך להוציא את הרצונות שלך לפועל? – התפלל על זה. בקש. התחנן. כל רצון וכל התעוררות שתהיה לך הכנס בתוך תפילות ותחנונים – ואז בוודאי תתקבל תפילתך. כמו שכתוב בספר חסידים, שכשאדם מבקש מהשי"ת בקשה רוחנית, בוודאי ייענה. כל תפילה ותפילה מעלה אותך ומקרבת אותך להשלמת מטרתך, בלי ספק.

אז קדימה! לשדרג את התפילה.

(על פי 'ליקוטי הלכות' ראש חודש ה א-ח)