לרצות!

ו׳ באב תשע״ט

יש לנו אב גדול, אבינו מלכנו הכל יכול, היבצר ממנו ללמד אותנו את הכל… באותה מידה שזכינו ללמוד אל"ף בי"ת אע"פ ששנתיים לפני כן לא ידענו אפילו לדבר, כך ממש יכול אבינו הרחמן ללמד אותנו את כל תורתו אף אם ברגע זה אין אנו יודעים מהותה כלל… אם רק נרצה…

לא לאבד את הרצון… על אף הכל

יש לנו אב גדול, אבינו מלכנו הכל יכול, היבצר ממנו ללמד אותנו את הכל… באותה מידה שזכינו ללמוד אל"ף בי"ת אע"פ ששנתיים לפני כן לא ידענו אפילו לדבר, כך ממש יכול אבינו הרחמן ללמד אותנו את כל תורתו אף אם ברגע זה אין אנו יודעים מהותה כלל… אם רק נרצה…

 

"אין סיכוי, תפסיק לשכנע אותי!".

"אבל אתה מודע בוודאי לסכנה האורבת לך בכל רגע, אז למה שלא תצא משם?" – ניסה הפסיכולוג להעביר את המידע דרך מכשיר הקשר המיוחד שהושחל לעומק האדמה.

"תבין" – התעקש כּורה הפחם – "לעלות 6,130 מטר מתחת לפני האדמה דרך פיר צר וחנוק נשמע לי ממש בלתי הגיוני".

"אני מבין, אני יודע שזה דורש מאמץ, צריך קצת להוריד במשקל, יש להתרגל לעמוד כמה שעות בלי תנוחה, אבל אחרי הכל תהיה למעלה, תחזור לארץ החיים! לא שווה להתאמץ?!".

"עזוב זה לא בשבילי, אני לא מצומצם כמוך שמסוגל לעבור בגשר צר שכזה… אצטרך לעבוד קשה בשביל לצאת מפה… ומי יודע אם בכלל אצליח…"

"אבל" – ניסה הפסיכולוג שוב את כוחו – "הרי כל רגע המכרה עלול להתמוטט עליך לנצח… אתה חייב לנסות!… אם תרצה באמת, בוודאי תצליח!".

"תראה אני לכוד כאן הרבה זמן, התרגלתי כבר לתנאי החיים מתחת לפני הקרקע, כל יום מתמוטט פה קיר אחר, כל שני וחמישי מת פה מישהו אחר, אבל אתה יודע, בסוף אתה מתרגל לזה, וזהו זה…".

* * *

אנחנו ממש לא דומים לכורה התמהוני הזה… כי אנחנו כן רצינו, וכן ניסינו… רצינו להיות מושלמים… לעלות ולהתעלות בכל מחיר… חשבנו לסיים ש"ס עד ה… ירושלמי עד… ואח"כ שו"ע, ספרי רבינו, כתבי האר"י, לקום חצות… להתפלל ותיקין… התבודדות… מי מדבר כבר על ההחלטות שלנו בשמירת עיניים, בשמירת הלשון… בתאוות אכילה… על השאיפה שלנו להרגיש טעם של שבת… יו"ט… תפילין… וכו' וכו' איש כפי מהללו…

אך לאט לאט נוכחנו כי המציאות היא לא כזאת, לא כל מה שרוצים משיגים, הררי מניעות ומכשולים עומדים להם בדרך; רצונות שונים ומשונים הנובעים מרפש הנפש הבהמית חוברים גם הם למחול המניעות ומתנגשים עם כל אותם רצונות טהורים…

ואז התחלנו לגנוז תכניות… לדכא רצונות… סידרנו את שאיפותינו לפי מה שנראה לנו יותר מתאים למציאות, כפי מה שמתאים יותר למצב הפרנסה, הבית, הילדים, התכונות, התאוות, ה.. וה.. וה… את כל מה שלא מתאים גנזנו… כן, אלפי תכניות נגנזו לַ… אולי לַגלגול הבא, או במקרה הטוב לצאצאינו… אולי יצליחו הם במה שנכשלנו… אולי…

כן! אולי… אולי אנחנו חושבים כך… אבל הרופא הגדול חושב אחרת, רופא הנפשות עומד מלמעלה, מרום מדרגותיו הנעלות בארץ החיים, והוא קורא ומזהיר; העולם הזה עלול להתמוטט בכל רגע, אל תשארו למטה, אל תתרגלו למצב, אל תתנו למציאות העולמהַזֶה'אית לבלבל אתכם, כל המסקנות שם בשקר יסודן… "אם תִּרְצוּ אני יכול לעשות מכם צדיקים כָּמוֹנִי בעצמי" (שיהר"ן קסג).

אִם תִּרְצוּ… אם לא תאבדו את השאיפות, אם תמשיכו לרצות, על אף הכל…

* * *

מוהרנ"ת מגלה לנו שזהו הסוד של ימי הספירה, עומדים, מחכים ומשתוקקים לקבלת התורה…

רוצים לקבל את התורה באחד לעומר, רוצים בב' לעומר, רוצים בג' לעומר, רוצים, רוצים ורוצים… ואע"פ שבאמת עדיין אי אפשר להשיג… כי כדי להשיג את התורה כולה יש להיות בשער החמישים… אבל בכל זאת ממשיכים לרצות… עוד יום ועוד יום ועוד יום… התשוקה רק הולכת ומתגברת…

זה הסוד של ספירת העומר: "לְהוֹרוֹת גֹּדֶל תְּשׁוּקָתֵנוּ וּרְצוֹנֵינוּ הֶחָזָק לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כִּי רְצוֹנֵנוּ הָיָה לְקַבְּלָהּ מִיָּד אַךְ אִי אֶפְשָׁר בְּחִפָּזוֹן כִּי אָסוּר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כַּנַּ"ל (ראה גם שיהר"ן אות כז, שצריך להזהר שלא יהיה נבהל בעבודת ה') וּצְרִיכִין לְהַמְתִּין. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לִשְׁכֹּחַ וּלְהָסִיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן סוֹפְרִים הַיָּמִים, כִּי הַסְּפִירָה מוֹרָה עַל גֹּדֶל עֹצֶם הַתְּשׁוּקָה וְהַגַּעְגּוּעִים כְּמוֹ מִי שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ וְחוֹשֵׁק מְאֹד לְאֵיזֶה דָּבָר אֲזַי סוֹפֵר הַיָּמִים עַד שֶׁיַּשִּיג תְּשׁוּקָתוֹ" (הלכות גזלה הלכה ה כב).

אז אין צורך לגנוז שאיפות… הגם שצריך להיות מציאותי, "פן יהרסו" – לא לרוץ למעלה מהכוחות, ללכת פסיעה ועוד פסיעה, עוד נקודה טובה ועוד נקודה טובה… בתכלית הזהירות… אבל כל זה רק ב"למעשה" אך לא ברצונות והשאיפות… שם אין גבולות… שם עלינו להשאר צעירים… להיות מלאי שאיפות…

"וְאָז בְּוַדַּאי יוּכַל לְגָמְרוֹ"…

כן, יש לך הבטחה… הבטחה ממי שהצליח לעלות עד לפסגה… "שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם חוֹשֵׁק בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי יוּכַל לְגָמְרוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְלֹא יוּכַל לְמָנְעוֹ מִזֶּה שׁוּם מְנִיעָה וָאֹנֶס. רַק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַחֵשֶׁק גָּדוֹל מְאֹד וכו', וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵשֶׁק גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד" (ליקו"מ סו).

* * *

חג מתן תורה תשע"ב לא יהיה עוד אירוע לגוון את חיינו… הפעם נקבל את כל התורה כולה כפשוטו…

אחרי שנדיר שינה מעינינו (כפי כוחנו), אחרי שנראה את חיבתנו לתורת ה', נגיע לתפילת 'אבינו אב הרחמן, המרחם רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל וכו' את "כָּל" דברי תלמוד תורתך'… – נעצור לרגע… נדגיש את האותיות כ' ל'… נתאזר בכל כוחנו ונזעק מעומק לבנו "את כָּל" – נגלה את רצוננו האמתי, שאנו רוצים להבין ולהשכיל את כָּל דברי התורה… חפצים אנו להיות דבוקים בהשי"ת בתכלית השלימות…

להבין את כָּל… לשמוע את כָּל… ללמוד את כָּל… ללמד את כָּל… לשמור ולעשות ולקיים את כָּל דברי תלמוד תורתך באהבה… כולל כל ההליכות והלכות… כל המידות טובות… כל העבודות הקדושות… כל אותם שאיפות טהורות החבויים בתוך לבך, לב יהודי טהור, שכל מהותו הוא 'לעשות רצונך אלוקי חָפָצְתִּי'…

יש לנו אב גדול, אבינו מלכנו הכל יכול, הייבצר ממנו ללמד אותנו את הכל… באותה מידה שזכינו ללמוד אל"ף בי"ת אע"פ ששנתיים לפני כן לא ידענו אפילו לדבר, כך ממש יכול אבינו הרחמן ללמד אותנו את כל תורתו אף אם ברגע זה אין אנו יודעים מהותה כלל…

עלינו רק לבקש ולהתחנן, לגלות את הרצונות והכיסופין בתפילות ובקשות, להאמין כי התורה היא חיינו ובה תלויה רפואת נפשותינו רוחותינו ונשמותינו…

"נִדְמֶה לָכֶם שֶׁצְּרִיכִין דַּוְקָא לוֹמַר לִרְפוּאַתְכֶם דְּבָרִים כְּבֵדִים, וְאֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁבַּדָּבָר קַל שֶׁאֲנִי מְצַוָּה לָכֶם לַעֲשֹוֹת יִהְיֶה לָכֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ בֶּאֱמֶת" (חיי מוהר"ן תצב).

נו, אז יש סיכוי???… אִם תִּרְצוּ!!!… "כי העיקר הוא הרצון" (שיהר"ן נא).

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support