לקרב ולא לרחק!
י״א באב תשע״ט
ליצני הדור בדורו של אברהם אבינו אמרו 'מאבימלך נתעברה שרה'. מה עשה הקדוש ברוך הוא? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל 'אברהם הוליד את יצחק'. וכאז כן עתה; גם היום טוענים ליצני הדור שמצב הרוח הירוד וה'מוחין קטנות' לא נולדו מאברהם אלא מאבימלך… כלומר, המעברים הנפשיים אינם תולדה של מידת החסד, אלא תולדה של ניכור וריחוק חס ושלום, ובמקרה הטוב – תולדה של בעיות נפשיות ותו לא.
שמעתם על המושג 'מוחין דקטנות'? לכאורה, לא רק ששמעתם על כך, אלא גם חוויתם זאת על בשרכם, לא פעם ולא פעמיים…
ובכן, 'מוחין דקטנות', הוא מצב בו מוחו והשגתו של האדם קטֵנה. עיני שכלו נחשכות, ואינו רואה בעדן מאומה. לא רואה ולא מרגיש, לא את אורה של תורה, לא את חיות התפילה ולא את האושר של היהדות. בבחינת הנאמר בפרשת השבוע על יצחק אבינו "ותכהיןָ עיניו מראות" – חושך בעיניים…
'מוחין דקטנות' אלו נובעים ממידת הדין והגבורה. מידה שמהותה צמצום והגבלה, דינים ויסורים. מידה השייכת ליצחק אבינו, שהיה ה'מרכבה' למידת הגבורה, ולכן הוא זה שעקד את עצמו כי עבד את בוראו בגבורה ובמסירות נפש, גם כשהכל היה חשוך.
אך אנו, צאצאיו, כשפוקדים אותנו מוחין דקטנות, מר לנו מאד וקשה לנו להתמודד עם הנהגה של דין, צמצום והעדר חיות.
אי-לכך פותחת פרשת השבוע בבשורה משמחת עבורנו, וכך היא אומרת: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". דעו לכם – מכריזה התורה באזנינו – מי שהוליד את 'יצחק', מי שהביא לנו את אותה מוחין דקטנות, אינו אלא אברהם שהיה התגלמות של מידת החסד של הבורא יתברך!
כי "אלו הדינים והיסורים הם נראין כהתרחקות, כאילו רוצים להרחיקו מעבודתו, חס ושלום. ובאמת, זה ההתרחקות הוא עיקר ההתקרבות, כי אלו הדינים וההתרחקות הם לטובתו, בחינת 'את אשר יאהב ה' יוכיח', כדי שיעמוד בנסיון הזה ויתגבר ויתאמץ להתקרב יותר.
"וזהו בחינת 'אברהם הוליד את יצחק', כי אברהם הוא בחינת חסד, ויצחק הוא בחינת גבורה, בחינת 'פחד יצחק'. היינו, שזה הדין הקדוש שהוא בחינת יצחק, הוא נולד ונמשך מאברהם שהוא בחינת חסד. כי באמת בזה הדין מלובש חסד גדול, כי הוא לטובתו!" (ליקוטי מוהר"ן, עד).
* * *
לא לחינם הוצרכה התורה להשמיענו זאת. כי יש מי שטוען ומפתה אחרת… קוראים להם 'ליצני הדור'.
וכך כותב רש"י על פסוק זה: "אברהם הוליד את יצחק – על ידי שכתב הכתוב 'יצחק בן אברהם' הוזקק לומר 'אברהם הוליד את יצחק'. לפי שהיו ליצני הדור אומרים 'מאבימלך נתעברה שרה'. מה עשה הקדוש ברוך הוא? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל 'אברהם הוליד את יצחק'!"
וכאז כן עתה; גם היום טוענים ליצני הדור שמצב הרוח הירוד וה'מוחין קטנות' לא נולדו מאברהם אלא מאבימלך… כלומר, המעברים הנפשיים אינם תולדה של מידת החסד, אלא תולדה של ניכור וריחוק חס ושלום, ובמקרה הטוב – תולדה של בעיות נפשיות ותו לא.
אך לעומתם של אותם ליצני הדור עומדת התורה ומלמדת אותנו שוב ושוב: 'אברהם הוליד את יצחק' – כל מה שעובר עליך אינו אלא כדי לקרב אותך. מצב הרוח הירוד והעדר החשק לא נולדו אלא מ'אברהם', מחסד הבורא שחפץ לעורר אותך בצורה שכזאת.
כשם שההארה וההרגשה הטובה נשלחות לנו מלמעלה באהבה מאת הבורא יתברך שמו, כן ממש העדר האור גם הוא נשלח לנו מלמעלה באהבה, כדי לעורר אותנו להגביר את הרצון והחשק, ולהתחיל מחדש.
* * *
כמה כח צריך בשביל להתכחש לליצני הדור ולהשתכנע שאכן היסורים, יסורי הגוף הנפש והממון, והחושך הרוחני הסמיך, אינם אלא מאהבת ה' אלינו, לקרב ולא לרחק!
הן על כך נצרכת שקידה רבה בספריו של רבינו הקדוש ותלמידו מוהרנ"ת, ללמוד את הדרך איך להפוך את כל סוגי המוחין דקטנות לתמריצים אל הקדושה, ולא להיסחף אחר פרשנותם של ליצני הדור, פרשנות מדכאת ומרחקת.
"כי יש מי שמטעה את עצמו שאינו יכול להתקרב לה' יתברך מריבוי היסורים והתלאות ודחקות הפרנסה שעובר עליו ועל בני ביתו. על זה מבואר בדבריהם, שהיסורים הם בחסד גדול, לקרב על ידם דייקא לה' יתברך ולא לרחק" (ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד, יג).
"שים לבך בני היטב לדברים האלה, כי אני יודע מרחוק מה שעובר עליך, מרירות דמרירות… חזק ואמץ מאד מאד בלי שיעור וערך, ואל תשגיח על שום חלישות הדעת שנכנס בלבך. ואל תשמע לדברי מוסר של הבעל דבר והסטרא אחרא האומרים מוסר בלב בשביל להחליש הלב ולרחק ממעט הטוב שרוצים לתפוס בו; לא תאבה ולא תשמע להם, כי אין שומעין דברי תוכחה ומוסר כי אם לקרב ולא לרחק!" (עלים לתרופה).
