בענין הברכה שיש לברך על סופגניות יש לברר ג' נקודות: א. האם הדבר ברור שהברכה על סופגניה היא בורא מיני מזונות ועל המחיה. ב. האם כשאוכלים ממנו שיעור קביעות סעודה יש לברך עליהם המוציא. ג. בשבת חנוכה רגילים הרבה להגיש סופגניות בסוף הסעודה לקינוח, ויש לברר האם יש לברך עליהם בורא מיני מזונות.

ישנן ד' סיבות מדוע יש לברך על סופגניות מזונות, והדבר תלוי לפי המתכון שנעשה, כמו שנבאר.

עיסה שנתבשלה או נטגנה

סיבה א'. מדין עיסה שנטגן ולא נאפה בתנור. דמבואר בפוסקים (טור וב"י סי"ג וביה"ל ד"ה ונהגו) ג' דעות לענין עיסה מבלילה עבה שנתבשל או נטגן, אם ברכתו המוציא או מזונות: א. דעת רבינו תם, דעיסה עבה מתחייבת מיד בחלה בשעת גלגול העיסה ונקרא עליה שם לחם, וגם אם כוונתו כדי לבשלה או לטגנה אינה יוצא מתורת לחם אם יש לה תואר לחם, וברכתה המוציא. ב. דעת הרא"ש והרמב"ן, דעיסה מבלילה עבה שנעשה על דעת לבשלה או לטגנה אין לה שם לחם לענין חלה ולענין ברכת המוציא, שאין פת אלא שנאפה בתנור, ולכן ברכתו מזונות. ונחלקו הפוסקים, מה הדין אם מתחילה גלגל העיסה על דעת לאפותה ונמלך אח"כ לטגנה, אם ברכתה המוציא או מזונות. ולדינא פסק המחבר דירא שמים לא יאכל מהם רק בתוך הסעודה לחוש לדעת רבינו תם, והרמ"א כתב דנהגו להקל לברך במ"מ, ומבואר במשנה ברורה (ס"ק פא וצה) דגם לדעת הרמ"א אין לירא שמים לאכלם רק בתוך
הסעודה.

נמצא דלטעם זה ברכת סופגניה הוא מעיקר הדין בורא מיני מזונות, אבל אין לירא שמים לאכלם רק בתוך הסעודה (ולהלן יתבאר דאין הכוונה לקינוח סעודה), ולטעם זה אין חילוק בין כשקבע סעודתו עליו או לא, דלמאן דאמר דאין על זה שם לחם וברכתו מזונות הוא גם כשאוכל מהם כשיעור קביעות סעודה (משנ"ב ס"ק ע), ולמאן דאמר שברכתו המוציא הוא גם כשאוכל ממנו רק כזית (שם ס"ק עג).

טוגנה בשמן הרבה

סיבה ב'. סופגניה שטוגנה במחבת עם הרבה שמן וניכר טעמו היטב, ואי אפשר לקבוע סעודה עליהם מרוב השמן, דינו כפת הבא בכיסנין שנילוש במי פירות, דהגם שיש להם תואר לחם לא קבעו עליהם חז"ל ברכת המוציא כיון שאין הדרך לקבוע סעודה עליהם (ביה"ל סי"ג ד"ה וכ"ז, וארחות רבינו ח"א עמו' עט). אכן טעם זה אינו רק כשאוכל מהם פחות משיעור קביעות סעודה, דפת הבא בכיסנין שאוכל מהם כשיעור קביעות סעודה ברכתו המוציא (שם).

הדרך לאכלם לקינוח

סיבה ג'. לאלו הפוסקים (הדה"ח ועוד) שהבאנו במאמר הקודם ש'לחמניות מזונות' ברכתם המוציא כיון שבזמנינו הדרך לקבוע סעודה עליהם, ולדעתם תלוי בראות עיני המורה אם הדרך לקבוע סעודה עליהם. אם כן הסופגניות כהיום אין הדרך לקבוע סעודה עליהם כלל ונעשה לכתחילה כדי למלאותו בריבה ולפזר עליהם סוכר לאכלם במיני מתיקה, אם כן דינם כפת הבא בכיסנין, ואם אוכל מהם פחות משיעור קביעות סעודה ברכתו מזונות. אבל לאלו הפוסקים הסוברים דחז"ל קבעו גדר ואינו תלוי בשינוי הזמן, אם כן סופגניה שאין טעם הסוכר והדבש נרגש בהעיסה עצמו (משנ"ב ס"ק כח) וגם לא נאפה עמו (עיי"ש ס"ק מה) אין דינו כפת הממולא במיני מתיקה.

רוב מי פירות

סיבה ד'. אם סופגניה נעשית מעיסה שרובה מי פירות ונרגש בה טעם המתיקות, דינה כפת הבא בכיסנין וברכתה מזונות לכולי עלמא (מ"ב ס"ק פב). אם אוכל מהם פחות משיעור קביעות סעודה, אבל בקביעות סעודה לא מהני טעם זה כמו שנתבאר.

המנהג למעשה

למעשה מנהג העולם להקל לברך מזונות על סופגניות המטוגנות בשמן, אם מטעם דהוי כפת הבא בכיסנין וכסיבה ב' וג' (ואכן יש כאלו המקפידים לייצר סופגניות מרוב מי פירות דוקא, מסיבה ד' הנ"ל), ולפי זה אין לירא שמים לאכול מהם יותר משיעור קביעות סעודה דאז לא שייך טעמים אלו.
אבל מעיקר הדין אין חיוב להחמיר גם ביותר משיעור קביעות סעודה, וכטעם א' הנ"ל שפסק הרמ"א כשיטת הרא"ש והרמב"ן. ולדעת החזו"א (סימן כו ס"ק ה ועיין משנ"ב ס"ק עח) והאשל אברהם מבוטשאטש מצינו פתרון למי שרוצה לחוש לשיטת רבינו תם, ורוצה לאכול מהם כשיעור קביעות סעודה, והוא: שיחתוך זמן מה קודם אכילתו את סופגניה עד שלא יהא בכל חתיכה כזית, דאז אין עליו תורת לחם כלל, וברכתו מזונות גם כשאוכל כשיעור קביעות סעודה, דעיסה שנתבשלה אין לו תורת לחם גם לרבינו תם רק בעודו שיעור כזית, ודוקא שחותך ממנה זמן מה קודם אכילתו, אבל בשעת אכילה לא מהני (עיין בביה"ל ס"י ד"ה אם יש שנסתפק בזה, ובכה"ח ס"ק עז החמיר בזה, ומיהו בנדו"ד דאין זה רק חומרא אפשר שיש לסמוך ע"ז).

יש לשים לב כשקונים סופגניות מיצור תעשייתית, לברר על כשרות מהודרת המקפדת שהסופגניות אכן יהיו מטוגנים, כי מצויים בשוק גם סופגניות הנאפים בתנור, והם עושים כל מיני המצאות שלא ייספג השמן כל כך בסופגניה, ובאופן כזה לא שייך ב' סיבות הראשונות הנ"ל, ובדרך כלל גם אין בהם רוב מי פירות, ולכן גם אלו שמברכים על לחמניות מזונות בורא מיני מזונות, אי אפשר להם לברך מזונות על סופגניות כאלו.

סופגניה בסוף הסעודה

מצוי שבשבת חנוכה מגישים בסוף הסעודה סופגניות לקינוח סעודה, ויש לדון האם צריך לברך עליהם מזונות או שנפטר בברכת המוציא שעל הפת.

והנה מבואר בשו"ע (ס"ז) דהאוכל פת הבא בכיסנין בסוף הסעודה לקינוח ולמיני מתיקה מברך לפניהם מזונות, ואם אוכל מהם להשביע רעבונו הרי הוא בכלל דברים הבאים מחמת הסעודה ונפטר בברכת הפת.

ובביאור הלכה שם הביא מהרבה אחרונים דאין לברך בתוך הסעודה רק בפת כיסנין שיש לו כל התנאים, שהוא ממולא ונילוש ברוב מי פירות והוא דק ויבש. והכריע, דעכ"פ בנילוש במי פירות לבד בודאי אין לו לברך בסוף הסעודה, דאין זה רק ספק פת הבא בכסנין, וכיון דאפשר שברכתו המוציא הלא נפטר בברכת הפת ואין לו לברך עליו מזונות.

וכן עיסה שנתבשלה או טוגנה, אם אוכלה בסוף הסעודה לקינוח, לדעת הפוסקים שברכתו מזונות לא נפטר בברכת הפת, ולדעת הפוסקים שברכתו המוציא נפטר בברכת הפת. ואם כן כיון שגם בזה יש דיעות בין הפוסקים, הוי ספק דרבנן להקל ואין לברך עליהם באמצע הסעודה. ובביאור הלכה (סי"ג ד"ה וירא) נתן ב' עצות לצאת מידי ספק: א. שיכוין לאכלו למזון ולא לקינוח. ב. שיכוין בברכת המוציא לפטור גם עליה, דכשמכוין בפירוש לפטור דבר שברכתו מזונות בהמוציא יוצא בדיעבד.

ולכן לפי הסיבות שביארנו, אין לברך לכתחילה על סופגניה בסוף הסעודה, בין מצד עיסה שנתבשלה, ובין מצד פת הבא בכסנין, ורק לפי הסיבה הג' לאלו הסוברים שברכתו מזונות ודאי כיון שעשוי למלאותו במיני מתיקה (ומברכים על לחמניות מזונות המוציא), לשיטתם המברך עליהם בסוף הסעודה מזונות לא הפסיד, דלשיטתם הוא ברכת מזונות ודאי ולא ספק (כמו שכתב בביה"ל בס"ז שם), אבל למעשה קשה לסמוך על שיטה זו.

גם עצה הראשונה שכתב בביאור הלכה שיכוין לאכלו למזון ולא לקינוח, לא שייך בסופגניה, דזה לא שייך לומר רק בסוג מאכל הנאכל לפעמים למזון ולפעמים לקינוח, כמו בורקס ובלינצ'ס וכדומה, אבל סופגניה שאינה נאכלת אף פעם למזון רק לקינוח, והוא כבר שבע לאחר סעודת שבת, מה מועיל כוונתו. וגם העצה השניה קשה קצת לעשות, כי בדרך כלל אין כל הסועדים יודעים מה הכינו להם בסוף הסעודה, ואין ברכת הפת פוטרתן רק אם כיון עליהם בפירוש. ולכן נראה דאין לאכול מהם בסוף הסעודה, אא"כ יברך על דבר אחר שהוא ודאי מזונות כמו ביסלי וכדומה.