לצעוק אל ה'

ח׳ באייר תשע״ט

"וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח) – איפה ראינו שהקב"ה הוא נותן לנו את הכוח, שעלינו להיזכר בכך מחדש? "תזכור השם שהוציאך ממצרים", כותב הרמב"ן, כי "לא היה לך שם כוח ועוצם יד כלל". (השתפכות הנפש) (מועדים)

וכן אחר כך באו אנשי כנסת הגדולה וסדרו לנו כל התפלות שיתפלל כל אדם להשם יתברך בשחרית במוסף במנחה וערבית, וכן כל חכמינו זכרונו לברכה הקדושים התנאים והאמוראים הרבו מאד להתפלל לפני השם יתברך כמבואר במסכת ברכות (דף טז: יז.) תפלת התנאים שסדרו לעצמם להתפלל אחר תפלת שמונה עשרה, וכן סדרו לנו הרבה תפלות בפרטיות על כל דבר ודבר, כגון תפלת הדרך (שם כט:). וכן תקנו כשנכנס האדם למוד את גורנו יאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה בכרי הזה (בבא מציעא מב:), וכשנכנס האדם למרחץ יאמר: יהי רצון מלפניך שתכניסני לשלום, ותוציאני ותצילני מאור הזה וכיוצא בו לעתיד לבוא (ברכות ס.). וכן כשנכנס האדם להקיז דם יאמר: יהי רצון מלפניך שיהיה עסק זה לרפואה וכו' (שם), וכן כשנכנס לכרך יאמר: יהי רצון מלפניך שתכניסני לכרך הזה לשלום (שם), והחליטו ואמרו: הלואי שיתפלל האדם כל היום כולו (שם כא.).

"מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר "ועבדתם את ה' אלקיכם", מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה … ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה" (רמב"ם הלכות תפילה א, א). מפורסמת שיטת הרמב"ם, שחיוב התפילה בכל יום הוא מן התורה. הפסוק ממנו לומד הרמב"ם על החיוב היומי הוא: "ועבדתם את ה' אלוקיכם, וברך את לחמך ואת מימיך" (שמות כג, כה). לעומתו סובר הרמב"ן(השגות לספר המצוות, עשה ה) כי אין כל חובה להתפלל בכל יום, ורק בעת צרה קיימת חובה להתפלל. תפילה שלא בשעת צרה הינה דבר אפשרי להשגת חסד הבורא, אך איננה מחויבת. שואל הרמב"ן: מנין לך הרמב"ם, שחיוב התפילה הוא בכל יום, הלא בפסוק לא מוזכר זמן כל שהוא? מתרץ בעל ה'קרית ספר' (הובא בלחם משנה) כי הדבר נלמד מהמשך הפסוק: "וברך את לחמך ואת מימיך". מכאן שהתפילה היא על הצרכים היומיומיים, הנצרכים על כל פנים פעם אחת ביום.

אם נסכם את השיטות ביחס לתפילה מן התורה, הרי: לדעת הרמב"ם התפילה מחויבת על הצרכים הכלליים הבסיסיים ביותר כלחם ומים, ודי בתפילה אחת קצרה לבטא בכלליות את ענין זה – להכיר כי הכל ניתן מאת ה', והוא משפיע את השפע היומי אלינו. לדעת הרמב"ן התפילה מחויבת רק בעת צרה, בשעה שרואים בפועל שאי אפשר להסתדר בלי עזרת ה', אך ביום רגיל היא רק אופציה. בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הרמב"ן, התורה חייבה את התפילה כדבר די כללי, הבא אחת לכמה זמן. אמנם, אם נסתכל על יחס חכמים לתפילה לכאורה נמצא גישה שונה.

במסכת ברכות (דף כא ע"א) נחלקו אמוראים בדינו של אדם המסופק אם התפלל. "רבי אלעזר אומר: אינו חוזר ומתפלל, ורבי יוחנן אומר: ולואי [הלוואי] שיתפלל אדם כל היום כולו". להלכה נפסק כרבי יוחנן, מלבד סיוג מסוים לפי דעתו של רבי אלעזר, שניתן לחזור ולהתפלל תפילת נדבה אך לא סתם תפילה. על כל פנים, דעתו של רבי יוחנן  נראית לכאורה מחודשת, מאחר ובתורה מצינו חיוב די קל לתפילה. יש לשים לב גם כן לדברי של רבי יוחנן: "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו", שנאמרו בלשון משאלה. מדוע לא אמר "טוב לאדם להתפלל כל היום כולו", או "ראוי שיתפלל אדם כל היום כולו"?

יתרה מזאת אנחנו מוצאים בתקנת חכמים ביחס לתפילה, הלא היא חובת התפילה שלוש פעמים ביום. בתקנה זו הפכו חכמים את התפילה למצווה איתה אנו נפגשים יותר מכל מצווה אחרת הקבועה בזמן, ואפילו יותר מהחיוב הבסיסי של קביעת עתים לתורה, שהוא פעמיים ביום. התפילה מלווה אותנו בכל זמן ועת: שבת, ראש חודש, חג, ובאירועים מזדמנים של שמחה ואבל. כמו כן תקנו חכמים כמה וכמה תפילות לכל מיני מצבים יומיומיים, שחלקם מוזכרים בתחילת הדברים: בהליכה בדרך, בכניסה למרחץ וכו'. לכאורה תמוה, מה ראו חכמים להפוך את התפילה ממצווה פרטית ששיעורה קטן למצווה כה בסיסית המקיפה את חיי האדם? מה ראו חכמים להוסיף על דברי התורה שהסתפקה בפחות, מאחר ולא מדובר כאן בגזירה אלא בהוספה לשם הוספה?

* * *

יתכן שהתשובה רמוזה בדברי רבי יוחנן, "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו". המצב של תפילה במשך כל היום אינו אפשרי, הן מצד חובת לימוד תורה והן מצד שאר צרכים הכרחיים אחרים. רבי יוחנן בעצמו שאמר את המשפט היה ראש ישיבה. אמנם, בשונה משאר מצוות בהן חיובן חל רק עד כמה שהאדם יכול לקיימן, בתפילה הדבר שונה: גם אחרי שהמצב בלתי אפשרי, אף על פי כן רבי יוחנן אומר בלשון משאלה שהלוואי וכך יהיה, למרות שלא יתכן כך. ומדוע יש לקוות למצב שכזה, כאשר ידוע מראש שהוא בלתי אפשרי? מאחר וזאת עצם הצורה של קיום האדם. "אין רגע בלא פגע", כותב השל"ה הקדוש. רבי נחמן הוסיף: "אין רגע בלא פגע ובקשה" [פגיעה היא לשון תפילה, כמבואר במסכת סנהדרין דף צה ע"ב]. בגלל השבריריות התמידית של האדם, אין רגע ללא סכנה, וממילא אין רגע שלא צריך להיות מלווה בתפילה. אמת היא שמצב שכזה בלתי אפשרי, אבל בסופו של דבר הוא הרצוי, כי אין צורה אחרת להתקיים. בשל כך רבי יוחנן מביע משאלה כביכול, למצב שכזה, למרות שהוא בלתי אפשרי. "תפילה לאל – חיי" (תהלים מב), אומר דוד המלך.

התורה בוודאי מכירה בעובדה זו. אף על פי כן, היא לא חייבה את התפילה, אלא נתנה את קביעות שיעור התפילה ותדירותה ביד כל אדם, מי שמאריך – מאריך, ומי שמקצר – מקצר. חכמים ראו עם הזמן שאנשים איבדו את הידיעה החשובה הזאת. אמת היא שתפילה היא דבר המסור ללב, אך במצב שכזה אין ברירה אלא לקבוע גדרים ברורים לכל הציבור – מתי להתפלל, מה להתפלל. חכמים לא הוסיפו דבר; הם רק באו להדגיש נקודה שיכול להיות שהתפספסה. תפילה איננה מצווה כשאר מצוות. תפילה היא מצווה שעצם ענינה הוא להרגיש שהיא החיים שלנו, ואם בעבר יכלו להגיע להרגשה שכזאת על ידי תפילה קצרה לעתים מזומנות, ואולי רק בעת צרה, אך בימינו, אי אפשר להגיע לכך אלא בכמות יותר גדולה של תפילות.

מבין השיטין אנו למדים דבר גדול. בשל היות התפילה דבר המסור ללב עד שהתורה לא נתנה בו גדרים ברורים, גם אחרי תקנת חז"ל, אסור לנו לאבד את החלק היוצא מהלב. "בתחילה זה היה עיקר התפילה מה שהיה כל אחד מדבר מה שבלבו לפני השם יתברך בלשון שהיו מדברים בו, כמבואר ברמב"ם בתחילת הלכות תפילה… אך אחר-כך ראו אנשי כנסת הגדולה וכו' ותקנו סדר התפלה, עיין שם. אבל על-כל-פנים מדינא [מצד הדין] זהו עיקר התפילה. על-כן, גם עכשיו שמתפללין סדר התפלה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, טוב מאוד להאדם להיות רגיל להתפלל לפני השם יתברך תפילות ותחינות ובקשות מלבו בלשון שמבין, שיזכהו השם יתברך לעבודתו באמת, כי זה עיקר התפילה" (שיחות הר"ן, סימן רכט).

"בפסח צועקין בתפילה", כותב רבי נחמן. ביציאה ממצרים התגלו ישועות וחסדים כאלו שלא מותירים מקום לכל ספק: כל קיומנו מסור בידי ה', עד שאנו מגיעים למצב של צעקה – ביטוי של תלות מוחלטת עד להבנה של עצם קיומנו ממש. "וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח) – איפה ראינו שהקב"ה הוא נותן לנו את הכוח, שעלינו להיזכר בכך מחדש? "תזכור השם שהוציאך ממצרים", כותב הרמב"ן, כי "לא היה לך שם כוח ועוצם יד כלל". שנזכה ללכת עם הדברים.

פסח כשר ושמח.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support