איך פותחים את הכספת?

המפתח נראה לו כצעצוע לכל דבר, הוא הפך אותו מצד אל צד, אבל זה לא נראה לו משהו ששייך לדלת הכבדה והנעולה שלפניו…

אביו הוריש לו לאחר מותו כספת נעולה, בצוואה קבע שהכספת על כל תכולתה היקרה יהיו שייכים לו, לבן הזקונים שלו. באותה מעטפה שבה הונחה הצוואה, הונח גם המפתח שלמעשה לא היה כי אם חתיכת מתכת מעוקמת, שדמתה יותר למשחק ילדים מאשר למפתח של כספת.

למרבה הפלא ייחד האב בצוואה דברי שבח על המפתח עצמו, הוא כתב שכמעט אין דומה לו בעולם כולו. על ידי המפתח, כותב האב, ימצא הבן את אושרו ואת עושרו…

הבן נוטל שוב את המפתח לידיו, מחפש בכל זווית אפשרית של הכספת אחר סדק כלשהו שבו אמור להינעץ ה"מפתח" המוזר הזה – אך לשוא, הכספת אטומה מכל צדדיה, אין בה זכר לחריץ ובודאי שלא כזה התואם למפתח שבידו.

לאחר ניסיונות אינספור לאתר את אופן הפתיחה של הכספת, הוא פוכר ידיו ופורץ בבכי נואש. מצבו כה דחוק, בני ביתו רעבים ללחם, הוא כל כך קיווה שמכאן תצמח ישועתו, והנה הכספת לפניו אך מוצָא לכסף אַין.

בלבו עולות שאלות נוגות: מדוע היתל בו אביו?! אם לא היה משאיר לו מפתח כלל, כי אז לא היה תולה ציפיות בכספת, אך הוא השאיר מפתח-צעצוע, וגם הוסיף לזרות מלח על הפצעים בדבר ייחודיותו של המפתח. הבן כבר דמיין כל כך את העתיד הזוהר – ועתה עיניו רואות וכלות את הכספת העלומה ואינו רואה כל אפשרות לפתוח אותה. אבוי.

ברגע האחרון נזכר הבן: שותף נאמן היה לאבא, כמו אחים הם היו וגילו זה לזה את כל מסתוריהם, ודאי הוא יודע את פישרה של החידה.

השותף שומע את הסיפור ומגלה לאוזניו הנדהמות של הבן: המפתח בכלל לא פועל בצורה הרגילה של סיבוב לשונית המנעול, זהו מפתח מתוחכם המופעל על ידי חיישנים זעירים. יש רק להקיש עמו כמה פעמים על גב הכספת ומיד היא נפתחת.

אוצר מופלא שאין דומה לו הונח בלבו של כל אחד מאתנו. כספת המכילה הון עתק שערכו העצום לא ישוער – – –

– – – "לב האיש הישראלי בוער מאד מאד להשם יתברך, כיְקוד-יְקוד אש" ('ליקוטי מוהר"ן ח"א ע"ח) – – –

– – – "שהוא תוקף הרצון והאהבה וההשתוקקות להשם יתברך, שבוער כמו רשפי אש שלהבת יה" ('ליקוטי הלכות' ברכה"ש ה-מד) – – –

אך ישנה דלת כבדה שנועלת בפני כל אלה. הלב אטום מבלי יכולת להוציא לאור את התעוררות הקדושה שבו.

אבל הצדיק גילה לנו את המפתח לכספת נפלאה זו:

"על ידי תפילה יכולין לבוא לַכל, לְכל טוב – לתורה ועבודה ולכל הקדושות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות!" ('לקוטי מוהר"ן ח"ב קיא) – – –

ואנו עומדים משתאים: 'האמנם מפתח מוזר זה המונח בפינו יכול לפתוח כספת אדירה זו? הרי אין למילים המרוסקות היוצאות מפינו שום רמז למפתח מופלא זה! זה נראה לכל היותר צעצוע… איך יתגברו מילים על חומות ברזל שכאלו?!

בא הצדיק ומגלה לנו שהמפתח הייחודי הזה אינו פועל בדרך הרגילה, יש בו כוח שמיימי עצום, יש להקיש ולחזור ולהקיש – והישועה תצמח באופן פלאי. לעולם אל תמדוד את כוחותיך לפי ראות עיניך, כח הדיבור שלך הוא פלא והוא פועל באופן פלאי, קח את המפתח והתחל להקיש…

פרשת נדרים מלמדת אותנו על הכוח הפלאי של הדיבור הקדוש: "איש כי י-פ-ל-י-א". כח הרצון של יהודי שבא לידי ביטוי בדיבורו – מפליא פלאות, למעלה מדרך הטבע. זו גם מטרתן של הקינות השונות החוזרות ונשנות בימי 'בין המצרים' – להביע ועוד פעם להביע את הרצון שלנו לחזור לשולחן אבינו שבשמים; לבקש ולחזור ולבקש לצאת מן הגלות הכללית והפרטית. מילים אלו מחוללות פלאים. בראייה שטחית נדמה אולי שהמילים שלנו אינן כי אם צעצוע מול חומות ושערים של גלות נוראיים כאלו הסוגרים ומסוגרים זה אלפיים שנה, אך עלינו להאמין בכוחו של המפתח המופלא שבוקע כל שער וחומה!

בית המקדש, מבאר רבינו, נועד לגלות את כוחו של הרצון הקדוש של כל יהודי, ואילו חורבנו נגרם על ידי פגם הרצון הקדוש. בניינו העתידי של בית המקדש גם הוא יהיה על ידי הרצונות הפשוטים שנביע בפה מתוך הלב.

(על פי 'ליקוטי הלכות' ברכה"ש ה-פט, צ)