לפדות את הצ'ק

י״ח בתמוז תשע״ט

העקשנות היא עונש, היאוש העייף הוא תוצאה איומה, ושניהם יחד מקבעים את הנפש בשיעבוד נעדר תקווה. האם ישנה דרך לקרוא לאסירי היאוש דרור? אם לדייק יותר. פורים הקרוב מבשר על תקווה של ממש, או שכדאי להסתפק בתקווה הצנועה שהחג יעבור לכל הפחות ללא עוגמות נפש?

'בר'ל הסמרטוטן' הוא דמות מסמורטטת המעטרת תדיר את צידי הדרכים. נסחב מעיר לעיר עם צרור סמרטוטיו, וריח ביאושים מלווה את צעדיו. מעולם לא פקדה תקווה של ממש את עולמו הנוודי. מבקש עבודה נצחי הוא מיום עומדו על דעתו.

בוקר אחד עודו מדשדש בקבקביו על שפת האגם, מגיעות לאוזניו זעקות. ראשו של טובע נראה מבצבץ בין הגלים. לא השית בער'ל דעתו לסכנה. קפץ למים וחילץ את הטובע. הניצול הנרגש מודה בעינים לחות למצילו ומתעניין לשמו ולמקום מגוריו. בער'ל מושך כתפיים בחוסר עניין ונוקב בעיר בה שוכנת בקתתו.

המשלחת המלכותית שהתדפקה על דלתו של בער'ל בהפתעה, השאירה בידיו מעטפה מהודרת. המכתב שנשא את סמל המלכות העביר במילים נרגשות את תודתו של השר הנכבד על הצלת בנו היחיד. ההמחאה המצורפת והסכום העצום שהכילה לא ריגשו את הקבצן יתר על המידה. העובדה שאת ההמחאה ניתן לפדות רק בבנק המלכותי בעיר הבירה, גרמה לבער'ל לתחוב את ההמחאה לכיס נשכח בצרור סמרטוטיו.

אילולא שפוקד בער'ל את בית המדרש מדי יום. היה הסכום האגדי שבכיסו נשכח לחלוטין. חבריו שגילו את האוצר הבלתי מנוצל, סחבו אותו יחד עימם אל הבנק שבעיר הבירה. הסכום האדיר שהכילה ההמחאה, חולל מהפך בעולמו של הקבצן. גם חבריו הנאמנים יצאו נשכרים.

***

להשתנות, תשוקתם השקטה של אינספור בני אנוש. אדם מדשדש בביצת ההרגל, חוזר על אותם צעדים שמובילים לאותו מקום. נפשו משתוקקת להשתנות, לעלות על דרך המלך. וכאן אורב לו היאוש שקוע בכורסאת הקיבעון. חברים טובים מדברים על ליבו, משדלים ומציעים רעיונות. לפתוח ספר, להתנסות בעצה טובה. להתחיל התחלה חדשה, ולהאמין לצדיקים שמבטיחים שזה פועל. והיאוש העקשני טוען בעייפות 'עיזבו, ניסיתי הכל'.

העקשנות היא עונש. היאוש העייף הוא תוצאה איומה, ושניהם יחד מקבעים את הנפש בשיעבוד נעדר תקווה. האם ישנה דרך לקרוא לאסירי היאוש דרור? אם לדייק יותר. פורים הקרוב מבשר על תקווה של ממש, או שכדאי להסתפק בתקווה הצנועה שהחג יעבור לכל הפחות ללא עוגמות נפש?

לזכור את פגעי הייאוש

שבת 'זכור' נושאת עבורנו בשורה. "זכור את אשר עשה לך עמלק". בספרי רבינו מתגלה משמעות אותו זכרון. עמלק ביקש להפוך אותנו ליצורים מסופקים באופן תמידי, משוכנעים באמת ובתמים שאיננו מסוגלים לעשות מאומה. ואת המעט שאולי נצליח עדיף לדחות למחר. על העמלק הזה נצטוינו "תמחה". למחות את זכרו, דעותיו וייאושו העקשני.

וכעת נשאלת שאלת השאלות, היכן ואיך בדיוק מוחים את זכרו של העמלקי הארור. התשובה נעוצה בפורים. פורים הוא שער להכרה אמיתית במלכות השם, וכאן מצוי פתח החירות מיאוש.

אדישות היא מחלת דורינו. תוצאה ישירה מנשיכת הנחש העמלקי. אובדן החושים וחספוס היכולת לבוא לידי התפעלות, הם שמסתרים מאיתנו את מהותנו האמיתית כעם השם המתנשא למעלה מראש כל חוקי הטבע ופגעי הזמנים. מאורעות נוראות וניפוץ איתני הטבע מסוגלים להביא את הנפש לידי התרגשות. כך אירע ביציאת מצרים, כשנישאנו על כנפי נשרים וחזינו בקריסת אם הממלכות. כשמכירים בגדולת השם ומלכותו אשר בכל משלה, מסתלקת הקטנות והדאגות הגדולות מאבדות את טעמן האיום. אם יש מצווה להאמין, מדוע לדאוג.

פורים הוא הדרך לגאולה של פסח. הרמז הזה, מגלה רביז"ל (עי' ליקו"ת סי' ע"ד) טמון בפסוק "ממצרים ולא יראו פני ריקם" ר"ת פורי"ם. פורים מכיל כח אדיר של שינוי. שנוכל לצעוד ולקבל קדושת פסח לא בריקנות, רק עם התחלה חדשה.

לקרוא נכון את המפה

התקופה האחרונה איננה מניחה לעולם להיוותר אדיש. מאורעות שונות ומשונות פוקדות כל מקום וזירה. איתני טבע מחוללים מהומה. התרחישים ההזויים כולם עולים על בימת המציאות, והאדישות האנושית הצוננת נותרת פעורת פה מול חידלון האין – אונים. שליטים קורסים, מדינות נסחפות בטירוף מהפכני. ערים נמחקות מהמפה, הארץ רועדת והאוקיינוס רוגש בשצף קצף.

בשולי האירועים מוגיעים אנשים טובים את מוחם. מהרהרים, אפשר אולי יש כאן רמז דק לגאולה קרובה או קץ הימין… אחרי הרעש הגדול עדיין מתקשה הדעת האנושית לרדת אל תכליתם של דברים, להבין סוף כל סוף שאת הרעש וההמולה יצר אדון כל הארץ, למען ספר שמו בכל הארץ. שיכירו בני אדם ויבינו למי הכח והגבורה. מי שם חול גבול לים וגליו האדירים. מטרה אחת לסער הגדול, להביא אותנו לאמונה, השגחה, יראה ודבקות.

לכל זמן ועת, גם ליקיצה עיתוי. פורים הוא זמן של פקיחת עיניים. המגילה היא המחאה ויש לפדות אותה. מגילת אסתר היא סיפור. רוח הקודש מספרת לאן עלולה להוביל אותנו עקשנות של יאוש. נס המגילה התחולל רק בזכות ששמענו בסוף למרדכי היהודי. קצת לפני כן טעננו בפחד "לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום". על מה אתה מדבר בכלל, מי מסוגל לגשת אל הקודש, איך שייך לפעול ישועה במצב רוחני ירוד שכזה. היו לנו גם טענות אל הצדיק, מדוע זה איננו משתחווה להמן. שייכנע כבר וזהו. אילולא הזריח עלינו אורו של הצדיק מרדכי, אוזלת היד והיאוש היו מובילות את כלל ישראל לאבדון מוחלט. נס המגילה התרחש מתוך התקשרות לצדיק. התפלה של הבעל כח המסוגל לעורר את מדות הרחמים העליונות. ההתקשרות שלנו סביבו, היא שהיפכה את פני המפה ברגע האחרון.

כוחו המופלא של פורים מופיע בכל שנה מחדש. זוהי המחאה חתומה בחותם המלך ויש לפדות אותה. אורו של פורים אמור לחולל בנו מהפך אמיתי. לגרום לנו להתנער מהיאוש העקשני. לפקוח עינים להשגחה וניסים. להכיר שגם בגלות והסתרה לו יתברך הממשלה, ובעינא פקיחא שומר על עמו ישראל באהבה. וכשרואים השגחה וניסים מתעוררת בלב חיות ושמחה לעבודת הבורא.

מי שמסוגל לגרום לנו להתעורר ולפדות את ההמחאה הגדולה המונחת ביד, הם חברים טובים. כשזוכים החברים ונפגשים בבית המדרש ומשוחחים. הם מזכירים זה לזה 'הבט וראה את האוצר המונח בידך'. מעוררים באחווה שיש דרך לפעול ישועה על ידי תפלה, ועוסקים יחד בהמשכת מקיפים מדעתו של הצדיק. החברים המקשיבים מסוגלים לעודד האחד את חבירו להתמיד ולנסות ולא להתייאש. להאזין לבשורת המגילה ולהיחלץ מהסתר פנים באור עינא פקיחא של רחמים עליונים. מצוות היום נועדו לעורר אחווה ורעות. מתנות לאביונים ומשלוח מנות מרבים אויר זך ונח בעולם וכשיש אחווה, ההמחאה לא נשכחת בכיס. אורם של מרדכי ואסתר מאירים בלב החברים.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support