במסכת תענית (דף כט, א) מבארים חז"ל את סדר המאורעות הקשים שאירעו בחודש מנחם-אב, בו נפל בית קדשנו ותפארתנו ביד האויבים, וכך שנו רבותינו בתוספתא: "בשבעה בחודש כבשו גוים את ההיכל… והיו מקרקרין בו שביעי שמיני ותשיעי עד שפנה יום, וכן הוא אומר (ירמיה ו, ד):אוי לנו כי פנה היום, כי ינטו צללי ערב. לעיתותי ערב הציתו בו את האור – והיה דולק והולך כל היום כולו – עד סוף עשירי".

בעקבות כך שואל מהרח"ו (בשער הכוונות 'ענין תשעה באב'): "מה שנהגו ביום תשעה-באב במנחה לומר פסוקים של נחמות וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה, ואדרבא נראה מן התלמוד בבלי כי לעת ערב הציתו אש בהיכל ביום תשעה-באב ונשרף בעת המנחה, וכפי זה היה ראוי להחמיר במנחה יותר מבשחר".

ומבאר מהרח"ו: "אבל הענין יובן במה שדרשו בגמרא (ראה מסכת קידושין דף לא, ב) על פסוק (תהלים עט, א): מזמור לאסף אלקים באו גויים בנחלתך וכו', והקשו: 'מזמור' – קינה מיבעי ליה [-והלא ראוי היה לכתוב 'קינה לאסף' ולא 'מזמור לאסף']? ותירצו, כי בתחילה התחילו האויבים להרוג את בני ישראל ואז חשבו ישראל שלא יהיה חס ושלום תקומה למפלתם, ויכלו חס ושלום בחרב האויבים, ובראותם שהציתו אש בהיכל לעת ערב שהוא זמן המנחה, אז אמרו מזמור ושמחו שמחה גדולה וקבלו נחמה, כי אם חס ושלום לא היה הקב"ה משליך חמתו על העצים ועל האבנים – לא היתה תקומה ל'שונאי ישראל', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה ד, יד על הפסוק):כילה ה' את חמתו – ויצת אש בציון. ונמצא, כי לעת מנחת ערב שהציתו אש בהיכל, אז אמרו ישראל מזמור וקבלו נחמה על צרתם, אם כן המנהג הנזכר הוא טוב ונכון".

עוד כותב שם מהרח"ו: "ונראה לעניות דעתי, ששמעתי גם כן ממורי [האר"י] ז"ל טעם אחר, והוא כי אז במנחת תשעה באב נולד המשיח הנקרא "מנחם", כנזכר במדרש איכה רבתי (פרשה א, סימן נא)".

נקודה נפלאה זו, שדווקא ברגעים הקשים ביותר צומחת גאולתן של ישראל, נדרשת היטב באחת מהלכותיו המיוחדות של מוהרנ"ת, הלכות "ראשית הגז" הלכה ד', בה מגלה רבי נתן פלאות על הקשר ההדוק של תשעה באב – המסמל את תכלית הירידה, עם עצתו המפורסמת של רבינו "אזמרה לאלוקי בעודי", זו המצמיחה את האור ושיא העליה – מתוך לועו של החושך והירידה התלולה.

"ועל כן אז בתשעה באב הוא בחינת לידת משיח, דהיינו שמתחיל להתנוצץ אור של משיח ־ כי עיקר הגאולה של משיח יהיה על ידי זה, על ידי שהוא ישיג בחינת ריבוי החסדים הנפלאים של בחינת 'עתיק' (- הבחינה הגבוהה ביותר, שם מתגלים הרחמים האינסופיים של הקב"ה) להסתכל רק על הנקודות טובות שמוצאים בישראל" (הלכות ראשית הגז שם).

אכן, זוהי מטרת האבל והקינות, להצמיח מתוכנו געגועים עזים לעולם אחר, עולם של תיקון,עולם בו יתגלה יפיה ועוצמתה של כל נקודה טובה, מזערית ככל שתהיה, עולם בו נחוש בצורה הכי וודאית כי הקב"ה "קונה הכל"… אין צעקה שהולכת לאיבוד! אין רצון טוב שהולך לאיבוד!

"כי בעקבות משיחא, בסוף הקץ, אז תתגבר חס ושלום הסטרא אחרא כידוע, ואז יהיה גודל הבירור והצירוף, כמו שכתוב (דניאל יב, י): יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים וכו', ואז יהיה עיקר התיקון על ידי "מצדיקי הרבים", היינו על ידי הצדיקים שידונו את הכל לכף זכות, וימצאו נקודות טובות אפילו בהפחותים מאד מאד, שזהו עיקר עבודת הצדיקים, ועל ידי זה דייקא יבא משיח במהרה בימינו, כי זה בחינת משיח וכו'. וזהו (דניאל שם, ג): והמשכילים יזהירו מוזר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם וענד, כי עיקר התיקון והגאולה בקץ האחרון יהיה על ידי בחינה זו, על ידי בחינת הנקודות טובות, שהם בחינת כוכבים" (לקוטי הלכות, הלכות השכמת הבוקר ה"א, יב).