"לעוזר אין להוצאות השבת"…
כ״ד באב תשע״ט
כאשר עבר ליד בית הכנסת, שמע קול רחש בוקע ועולה משם. הדבר עורר את תשומת לבו, וסקרנותו גברה בו לדעת קולו של מי מיתמר ועולה בשעה כזאת…
"ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה" (פרקי אבות, ג,א)
מסופר בפי אנ״ש גדולות ונוראות אודות רבי עוזר מאומן זצ״ל, מתלמידיו הראשונים של מוהרנ״ת, שחרף נפשו למען ההתקרבות אל הצדיק ואף כל נתיבות עבודתו היו במסירות נפש.
בעוצם תבערת לבבו נוהג היה זמן רב לצאת את ביתו תיכף במוצאי שבת קודש, ונטה אהלו אל מחוץ לעיר במקום שייחד לו להתבודד; שם התייחד עם קונו בקדושה וטהרה ועסק אך ורק בתורה ותפלה ועבודת ה׳ כל ימות השבוע, וכדי להחיות גופו הסתפק בלחם צר ומים לחץ עד לערב השבת, אז חזר לביתו.
עני מרוד היה, את ידו לא שלח בשום מסחר והקדיש כל עתותיו לעבודת הבורא, ואשתו הצדקנית היא שהיתה עזר כנגדו, חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה ושלחה ידה במלאכת האפיה, מדי יום היתה לשה ואופה "בייגלאך" [-כעכים], אותם מכרה בשוק ומהרווח הזעום ניזונו בדוחק. יודעי דבר המליצו בשנינות על אותם בייגלאך: לישתם היתה בדמעות, ואפייתם בתפילות חמות.
מעשה היה פעם וכבר עבר היום החמישי בשבוע, ועדיין לא היתה בביתם פרוטה לפורטה, יום השבת קרב לבוא ולרש אין כל.
אולם לא איש כר׳ עוזר יאבד עשתונותיו על דבר פעוט כזה, ולא ימיר חיי עולם בחיי שעה; כהרגלו קם אז בחצות לילה, יצא את הבית והועיד פניו לעבר בית הכנסת הגדול שבעיר אומן – שם היה רגיל לערוך עבודתו בשעות הקטנות של הלילה בהצנע ובאין מפריע, כשכלתה כבר רגל מן השוק – נכנס לעזרת נשים וסגר הדלת אחריו. את דאגותיו השליך אחר גוו והנעים זמירות שירות ותשבחות, שח והתבודד בינו לבין קונו, והיה מיצר על יסוריו הרוחניים יותר מאשר על חסרונותיו הגשמיים.
באותו עת כילה המיצ'ניק [- סוחר הקמח] היהודי, את מלאכתו ונפנה לביתו. (סוחר זה היה מסיים מלאכתו בליל שישי בשעות המאוחרות מפאת הדרישה הרבה אחר הקמח שברשותו, כי באו אז מכל הסביבה אצלו לקנות ולאפות לכבוד שבת).
כאשר עבר ליד בית הכנסת, שמע קול רחש בוקע ועולה משם. הדבר עורר את תשומת לבו, וסקרנותו גברה בו לדעת קולו של מי מיתמר ועולה בשעה כזאת. כיון שכך, עלה מיד לביהכ"נ והלך לכיוון הקול עד שהגיע לאולם עזרת הנשים, שם פגע במיודעינו ר׳ עוזר שהיה שקוע בלהט עבודתו, עד שלא הרגיש כלל בזר הקרב אליו.
הטה הלה אזנו, ושמע את ר׳ עוזר כשהוא מוכיח ושופט את כל האיברים שבגופו, כל אבר ואבר לחוד ומסביר לו את התכלית, מה יהא בסופו.
– עיניים! עיניים! – מרעים הוא בקול מייסר – "למה אינכם נשמרים מראות ברע? כלום אינכם יודעים את תכליתכם? מה ישאר מכם? הרי בסוף ירחשו בכם התולעים וינגסו מכם…" ותיכף סיים ואמר לעצמו: "איי עוזר האט ניט אויף שבת – וועסט האבן אויף שבת, וועסט האבן אויף שבת!" [ואם כי לעוזר אין על (הוצאות) שבת, – יהיה לך על שבת, יהיה לך על שבת!].
וכך היה מונה לכל האברים ומדבר אליהם, לכל אבר בפרטיות דיבורי התכלית לאמר: הרי כל תאוות הגוף הבל הבלים הוא ומה יהא בסופכם, כולכם תבלו ותרקבו בעפר ורמה תשלוט בכם לא ינצל אחד, ועוד דיבורים כיוצא באלו; ובכל פעם היה מסיים: "איי עוזר האט ניט אויף שבת – וועסט האבן אויף שבת, וועסט האבן אויף שבת!"
דבריו הטהורים עשו רושם ועל אתר נתמלא מבוקשו ע"י שליח ההשגחה, הוא אותו סוחר שעמד מן הצד והאזין לכל אותה שיחה מאלפת. כי הדברים שבו את לבו והתרגשות עצומה אחזה בו, ולמשמע הדברים על דחקו של ר׳ עוזר, הזדרז עוד באותו ערב שבת וקנה על חשבונו די מחסורו כל הצטרכותו לסעודות השבת, ושלחם לביתו של ר׳ עוזר, שם התענגו הפעם בסעודת שבת דשנה ורחבה, במאכלים נאים ומתוקנים.
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…