"דע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, מח). החיים שלנו עוברים על פני גשר צר מאד, כשמשני צדי הגשר, פעור תהום עמוק. משמאל, פעורה תהום התאוות והבלי העולם הזה, המאיימת לבלענו חיים. ומימין פעורה תהום החומרות היתירות והעצבות. כשבין שניהם עובר הגשר הצר של החיים הטובים והאמתיים.

"ועל כן האדם בסכנה גדולה בכל עת, בבחינת מה שאמר דוד (שמואל א, א) 'כְּפֶשַׂע ביני ובין המוות', 'ואני כמעט נָטָיוּ רגלי', לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי" (ליקוטי הלכות, ברכת השחר ה, ג). שכן, בסטייה אחת קלה, לימין או לשמאל, עלול האדם להחליק מהגשר, ולמצוא את עצמו במצב של מוות רוחני; במוות של תאוות והנאות מדומות היונקות ממנו את חיותו הרוחנית, או לחילופין, במוות של מחשבות קדורניות המשביתות את שמחת חייו.

* * *

מהו אכן הסוד? כיצד ניתן לעבור את הגשר הצר בשלום?

יעקב אבינו מלמד אותנו זאת, בפרשת השבוע:

כשעמד יעקב להיפגש עם עשיו, כתוב: "ויקם בלילה הוא וייקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו, ויעבור את מעבר יַבֹּק. וייקחם ויעבירם את הנחל, וַיַּעֲבֵר את אשר לו". כיצד העבירם את הנחל? אומר רש"י: "עשה עצמו כגשר, נוטל מכאן ומניח כאן".

ובכך לימד אותנו לדורות, את סוד הגשר, לאמר: אני הוא הגשר! אני הוא זה שעושה את עצמי כגשר, ומי שיידבק במידתי, מידת האמת, יוכל גם הוא לעבור על הגשר הצר בשלום ובבטחה.

שכן, מידתו של יעקב היא מידת האמת, ככתוב "תתן אמת ליעקב". וכשהאדם דבוק במידת האמת, הרי הגשר סלול לפניו. "כי האמת הוא הגשר דקדושה. בבחינת מה שנאמר ביעקב, שהוא בחינת אמת, שעשה עצמו כגשר, זה רמז שהאמת הוא הגשר. כי יעקב עשה עצמו כגשר, להציל את כל אשר לו מפחד הלילה ומפחדו של עשיו שהלך לקראתו, שכל זה הוא בחינת כלליות הפחדים והייסורים והמניעות שיש לאדם מכל השונאים והמעכבים שמתלבש בהם היצר הרע, שהוא בבחינת עשיו כידוע. ועל כן יעקב סימן לבניו, שאי אפשר לעבור על כל הפחדים האלה, כי אם על ידי אמת, שהוא בחינת יעקב שעשה עצמו כגשר, שבכח הזה יכולין לעבור בזה העולם כל ימי חייו על הגשר הצר שצריכין לעבור עליו, בלי פחד" (עצות ישרות, אמת ואמונה א. ע"פ ליקוטי הלכות, תפילין ה, מא).

האמת מכוונת את האדם לנקודת האמצע, ולא נותנת לו לפזול בפחד לימין או לשמאל. היא מלמדת אותו כיצד להשתוקק בכל עת אל השלימות ולא להתרשל, ומאידך לא להישבר משום דבר בעולם.

* * *

ניתן לכך דוגמה:

משני צידיה של 'התמדת התורה', פעור תהום. משמאל, תהום הבטלה והשעמום, ומימין, תהום ההחמרה היתירה והרדיפה העצמית. ומה שנותן את הכח לעבור על הגשר הצר ללא סטייה ימינה או שמאלה, היא מידת האמת.

כשאין אמת, כשהלימוד נעשה מתוך אינטרסים גשמיים ושקריים, נופלים או לימין; לעצבות ומרה שחורה, או לשמאל; להתרשלות ובטלה. אך כשנזכרים מהאמת ונדבקים בה, צועדים על גשר ההתמדה בבטחה. כשזוכרים שהעולם הזה חולף ועובר כהרף עין, ולא יישאר לנו רק מה שזכינו לחטוף תורה ותפילה ועבודת ה' – אפשר להזדרז לחטוף בכל פעם עוד משנה ועוד דף גמרא, מחד. ומאידך, לזכור ש"גם מעט זה טוב" (כפי שאמר רבינו לרבי נתן על אודות התמדת התורה).

כך גם בכל שאר תחומי החיים; ככל שנזכרים מהאמת האמיתית – מארעיותו של העולם הזה ומאהבתו של ה' אלינו – אפשר להישמר מהבלי העולם הזה ולחתור ולהשתוקק לרום המעלות, ומאידך, לא ליפול לחלישות הדעת ועצבות, גם אם אירע מה שאירע.

אם תשאלו: מה יעשה מי שכבר מעד ונפל מהגשר לעמקי התהום? גם לכך מתייחס מוהרנ"ת וכותב:

"ואם שיש שאומרים בדעתם, שכבר נפלו מן הגשר לתוך רפש וטיט ומקומות מטונפים. אדרבא ואדרבא, זה האיש בוודאי אין צריך לפחד עוד! כי הלא גם עתה אני יודע שצריכין לקוות ולצפות לה', ולקרוא אליו גם מנפילות כאלו, וכבר הודיענו רבנו זכרונו לברכה שגם צעקה משאול תחתיות אינה נאבדת לעולם, ולא נתייאש מן הצעקה לעולם, כי גדול ה' ואין יודעין כלל. וכל אלו הדיבורים האמתיים שכתבתי, הם הם בעצמן הגשר האמתי שיכולין לעבור עליו אפילו בתהום תחתיות, רק שלא ייפול בדעתו ולא יתפחד כלל, ויבטח ויישען בכוחו של רבינו הקדוש, זקן דקדושה, שגילה כל זה ויותר מזה" (עלים לתרופה, מכתב מיום ג' וישב תר"ג).