"כשאדם רואה ולומד בספר, ובכל מקום שהוא רואה ולומד מוצא את עצמו, היינו לוקח לעצמו מוסר… זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך. "וזה [פירוש הכתוב בתהילים מ, ח-ט]: 'אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי' – זה סימן – 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי'".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, קכא)

ובכן… אם אתם חושבים שקריאה בלבד של המאמר הזה למשל, תביא לכם יראת שמים – טעות בידכם. רבינו יונה בספרו 'שערי תשובה' (שער ד) זועק: "אם האדם לא יעורר עצמו – מה יועילוהו המוסרים?!"

אנחנו מוצפים בשפע של דברי חיזוק והתעוררות, מאמרי מוסר והדרכה, רעיונות יפים על פרשות השבוע. אבל העיסוק בדברים אלה איננו בהכרח ערובה לשיפור רוחני שלנו, שכן אפשר לקרוא וללמוד הכל, אך באיזשהו מקום זה עובר לידינו ולא נוגע בנו. בלי רצון וכמיהה מוקדמים, כל הלימוד והעיסוק בספרים הקדושים יכול להוביל מקסימום למסקנה ש…החבר שלי צריך להשתפר בתחום זה או אחר.

כמה נוקב הוא המשל על האיש שנכנס לגינת חברו, קטף תפוחים ואכל בלי רשות, וכשבעל הבית צעק לעומתו: "לא תגנוב' זה איסור מפורש בתורה!' הוא הגיב בנחת: "איזה תענוג, גם לאכול תפוחים עסיסיים וגם לשמוע דברי תורה"…

זה היה מצחיק, אלמלא היה זה עצוב. כל כך הרבה דברי מוסר ויראה מתבזבזים ולא מנוצלים רק בגלל שאין רצון כן להשתפר, רצון המהווה את הקרקע שמצמיחה את השיפור.

■ ■ ■

הדברים אמורים כלפי התעוררות מדברי מוסר, אך גם כלפי מאורעות האדם. כידוע, כל המאורעות, הנעימים יותר ובעיקר הנעימים פחות, נועדו לעורר אותנו לפשפש במעשינו ולשוב אל ה'. אך גם כאן, מי שבאמת רוצה ומשתוקק לשוב אל ה' די לו ברמז קל כדי להתעורר ולהבין. אבל כשאין לו רצון אמיתי, אפשר לנער אותו ולנער אותו – והוא לא יתעורר, כפי שקבעו חז"ל (ברכות ז ע"א): "טובה מרדות אחת בלב [= שאדם שם אל לבו מאליו – רש"י], יותר ממאה מלקיות".

אמת הדבר שהעיסוק בספרי מוסר וחיזוק – חשוב וחיוני; בלעדי זה היה הניצוץ שבלבנו דועך וכבה. יתירה מזאת, עצם העיסוק בדברים קדושים מעורר בנו את הרצון הפנימי לעשיית טוב, שהרי המאור שבתורה מחזיר למוטב (פתיחת מדרש איכה) וכפי שהעיד רבינו על ספריו הקדושים שכל מי שיעסוק בהם "בוודאי יהיו נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו" (חיי מוהר״ן שמט).

אלא שאסור לשכוח כי הרצון הוא המנוע של כל ההתקדמות שלנו. לפיכך יש להשקיע בכיסופים אל הטוב ואף להביא את הכיסופים לידי ביטוי בתפילה ובתחנונים – ואזי כל הרעיונות היפים, המוסר וההדרכה יבואו כמים קרים על נפש עייפה.

זאת ועוד, אחרי שמלבים את שלהבת הלב ברצון ובהשתוקקות לה', כי אז לא רק ספרי המוסר והיראה מעוררים להתקרב לה', אלא כל דין וכל פרט בתורה מעורר לאהבת ה' וליראתו.

הלא כן דרשו חז"ל על הפסוק: "ואהבת את ה׳ אלוקיך" – "מהי האהבה? 'והיו הדברים האלה' [= דברי תורה], שמתוך כך אתה מכיר בקדוש ברוך הוא ומתדבק בדרכיו" (רש"י דברים ו, ה).

כל זה רמוז בדברי דוד המלך: "אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי" (תהלים מ) – בכל ספר, בכל מקום שאני פותח, אני רואה ומרגיש שהדברים נאמרו עלי ונוגעים אלי אישית, זאת מפני ש"לעשות רצונך אלוקי חפצתי" – שאני רוצה באמת לעבוד את ה'.