ואל א'מ"ה ת'כלנה מ'למעלה

בליקוטי מוהר"ן (ח"א תורה ט') כותב רבנו: "מלמעלה רוצים רק 'אמת', מלמעלה משתוקקים רק ל'אמת'".

רבנו מפרש בכך את הפסוק: "ואל אמה תכלנה מלמעלה" – מלמעלה יש 'כלות הנפש', כביכול, השתוקקות, לדיבורים הנאמרים ב'אמת', ולכן: 'אמה תכלנה מלמעלה' הוא ר"ת: 'אמת'.

"מלמעלה יש כיסופים ו'כלות הנפש' – מלשון: 'ותכל נפש דוד' 'כלתה נפשי' – לדיבורים ואמירות – הנרמזים במילת: אמ"ה, כי הוא ר"ת: א'ש מ'ים ה' מוצאות הפה, כי הדיבור מורכב מג' כוחות הללו – ואל האמ"ה הזאת, אל הדיבורים והאמירות הללו משתוקקים מלמעלה כאשר הם נאמרים עם 'אמת'.

ו"אל אמ"ה תכלנה מלמעלה" – כאשר יש באמ"ה, בדיבורים והאמירות, את הר"ת: אמ"ת, כאשר היא נאמרת ב'אמת', אז משתוקקים אליהם מלמעלה.

כל מה שאני עושה, כל מה שאני מדבר, כל מה שאני חושב אעשה כל מאמץ לעשות ולדבר ולחשוב רק עם מדת 'אמת', כי מלמעלה רוצים רק 'אמת'.

כל מה שאתה עושה או מדבר או חושב, בכל צורה ובכל דרך שהיא, עם יותר התעוררות או עם פחות התעוררות – זה לא כל כך משנה! מה שכן משנה, זה כמה 'אמת' יש במה שאתה עושה, מדבר, או חושב!!!

הכל תלוי ועומד במידת ה'אמת', הכל תלוי ועומד כמה 'אמת' אתה משקיע בכל מחשבה דיבור ומעשה – – –

בוחן לבות – כמה מידת 'אמת' יש בלבך

על הקב"ה נאמר שהוא: "בוחן לבות" – גם בזה הכוונה על 'אמת', כי על אמת נאמר: "ודובר אמת בלבבו", הקב"ה בוחן לבות, שהוא בוחן כמה אמת יש בלבך כאשר אתה מתעסק במחשבה דיבור ומעשה בעבודת ד', כי הכל, הכל, תלוי ועומד במידת האמת!

צריך להרבות הרבה מאוד בתפלה ותחנונים לפני הקב"ה שכל מה שאני הולך לעשות בעבודת ד', כל דבר ודבר, אם זה לימוד התורה ועבודת התפלה, או עבודת הצדקה ושיבור התאוות – הכל כאשר לכל, שיהיה רק עם אמת! כי מלמעלה רוצים רק 'אמת'! רק 'אמת'!

לזכך את דמיו – לזבוח את היצר הרע

בתורה נ"א (ליקו"מ ח"א) אומר רבנו: "אי אפשר לדבר דיבור אמת אלא אם כן האדם מזכך קודם את דמיו"

גיוואלד! נורא ואיום!

הביטוי הזה: 'לזכך את דמיו' זה הרי עניין של הרג היצר הרע, זה הרי העניין של: 'הזובח את יצרו'!!!

'לזכך את דמיו' – זה הרי למגר את היצר הרע בתכלית!!!

'לזכך את דמיו' – זה לזכך כל דמיו עד טיפת הדם האחרון … ורבנו קובע שאי אפשר לזכות לדבר דיבור אמת אלא אם כן 'מזכך את דמיו' – – –

בדרך שאדם 'רוצה' לילך בה 'מוליכים' אותו

 ואם ישאל האדם: הרי עדיין לא הגעתי למדרגה זו? וכי אבד תקווה? וכי אפסה ישועה?

ודאי שלא!

אלא העניין בזה הוא, שכל עוד האדם מתעסק מסביב למדרגה זו, כל עוד הוא משתוקק להגיע לדרגה זו, כל עוד הוא מרבה בתפלה ותחנונים לפני בורא כל עולמים שיזכהו גם הוא להגיע לדרגה זו – הרי בכך, בכוח תפילות ורצונות אלו, יש לו כבר שייכות וקשר למדרגה זו – – –

ר' נתן בליקוטי הלכות מביא: כשעומד האדם בתפלה ותחנונים לזכות למדרגה כל שהוא – אזי בכוח התפילות שלו, הוא ממשיך על עצמו כוח רוחני מאותו מדרגה שהוא מתפלל עליה!!!

ר' נתן מדבר שם בקשר לקדושת ארץ ישראל, כשהאדם רק מתחיל להשתוקק ולהתגעגע ולהתפלל לזכות להגיע לארץ ישראל ולזכות לקדושתה אזי בכוח תפילותיו הוא כבר נקשר לקדושת ארץ ישראל ומקבל כוחו משם בכדי שיוכל להוציא מכוח אל הפועל את רצונותיו.

 הבא ליטהר מסייעים אותו

 וכה הם דברי מוהרנ"ת ז"ל בענין זה (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הפירות הלכה ד' אות ד') וז"ל: "תיכף  כשהאדם נתעורר לילך לארץ ישראל, אזי לפי התעוררותו ותשוקתו לארץ ישראל כך נמשך עליו הארה מבחינת הנועם העליון שהם בעצמם המוחין של ארץ ישראל …"

כמו כן מאריך מוהרנ"ת בענין זה (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת הריח הלכה ד' אות י"ח-י"ט) וז"ל: "כי זה כלל בכל הדברים שבקדושה, כדי לזכות לתכלית הטוב שזוכים ע"י מצווה זאת, אזי א"א לו להגיע אל הקדושה הזאת כי אם כשמסייעים לו מן השמים ומאירים עליו הארה בהעלם משורש הקדושה הזאת בעצמה שהוא רוצה להגיע אליה…  ובלא זה לא היה אפשר לו להגיע לקדושה זאת …

"והסיוע דלעילא הזאת הוא ממקור שורש הקדושה של המצווה הזאת שהוא עוסק להגיע … כי  הסיוע הוא משורש הקדושה הזאת שהוא רוצה להשיג. וכך הוא בכל המצוות, ולולי זאת לא היה באפשרי לאדם לעמוד כנגד המניעות העומדים כנגדו למונעו מן הקדושה.

"ובפרט כשהאדם רוצה להשיג איזה קדושה הנוגעת לכלל יהדותו, כגון: להתקרב לצדיקים וכשרים אמיתיים, או כשרוצה לבוא לארץ ישראל שהיא כלליות כל הקדושות, אזי השם יתברך מסייעו בכל פעם, והסיוע הוא, ששולח עליו הארה וקדושה מהצדיק בעצמו, או מארץ ישראל בעצמה, וע"י הארה הזאת, יש לו כוח לשבר המניעות ולבוא לארץ ישראל ולהצדיק האמת – – -"

כמו כן לענייננו, לגבי לזכות למידת 'אמת' – גם אם האדם מרגיש בנפשו שרחוק ממנו ישועה, וגם אם הוא מתבונן בנפשו הוא רואה את גודל ריחוקו ממידת 'אמת' – בכל זאת, אל ייאוש! כי יש תקווה בכל מקום ובכל זמן! וזה, על ידי שימשיך על עצמו רצונות וכיסופים אמיתיים לזכות למידת 'אמת', ובכוח רצונותיו וכיסופיו ותפילותיו יימשך עליו כוח ממידת 'אמת' בעצמו לזכותו גם הוא שיזכה להיות  אמיתי במעשיו, ובכל מחשבותיו ודיבוריו – – –