למה לא שומעים את הניגון הנפלא?

"שמעתי בשם הבעל שם טוב שאמר: 'אוי ואבוי, כי העולם מלא מאורות וסודות נפלאים ונוראים – והיד הקטנה עומדת בפני העיניים, ומעכבת מלראות אורות גדולים' "
(ליקוטי מוהר"ן, קלג)

אוי ואבוי – זעק הבעל שם טוב –העולם מלא באור, ורק היד הקטנה היא זו שעומדת בפני העיניים, ומעכבת מלראות את האור הגדול – – –

אנו נוטים לחשוב שהאורות הגדולים של הצדיקים נעלמו ונגנזו; 'לפני מאות שנים, במז'יבוז' או בעיירה ברסלב' – אנו חושבים לפעמים – 'היה האור מאיר במלוא עוזו. אך היום נגנז האור בארכיוני ההיסטוריה, ולא ניתן לגלותו'…

אך טעות בידינו; האור קיים, "ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום". וכאשר הבטיח רבינו הקדוש מפורשות: "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח".

הן אמת שרבינו הקדוש "לא גילה אפילו כטיפה מן הים, כי היה סתום ונעלם מאד בתכלית ההעלם, ועדיין אורו הגדול סתום ונעלם מאד מן העולם, עד שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, אז ידעו גדולתו ותפארתו" (חיי מוהר"ן, רמג). אך אותה 'טיפה מן הים' שגילה, דייה כדי להאיר לכל העולם מאז עד היום.

מדוע אם כן קשה לנו לפעמים לראות אפילו את אותה טיפה? התשובה היא:

"הצדיקים מאירים תמיד, רק שהארץ, היינו העולם הזה, מפסיק מלראות אור הגדול שלהם. ואף שאורם גדול מאד, והעולם הזה כולו בכלל, הוא קטן ופחות מאד נגד אורם הגדול – עם כל זה, הוא מפסיק ומונע מלראות אורם. כמשל המטבע (ראה להלן). וכל זה מחמת שהעולם עומד בפני עיניו וחוצץ בפניו, עד שאינו יכול לראות אור התורה והצדיקים הגדול ממנו אלפים פעמים".

"ואמר בפירוש על עצמו, שאילו לא היה דור כזה – כאשר יודע כל אחד בעצמו פחיתות הדור הזה – לולא זאת, היה הוא זכרונו לברכה חידוש גדול בעולם. אך בעוונותינו הרבים, מחמת שלא היה הדור כדאי, נתעלם האור מאד ולא נתגלה ממנו אפילו כטיפה מן הים" (חיי מוהר"ן, קמ).

* * *

מהי אם כן העצה? האם יש פתרון? העצה היא קלה ופשוטה:

"בהעברה בעלמא יכול להעביר העולם מנגד עיניו, ואז יזכה לראות אור הגדול של התורה והצדיקים שמאירין בכל העולמות כולם באור גדול מאד!" ההסבר לכך הוא: "כי באמת אורם גדול אלפים ורבבות פעמים מכל העולם הזה והבליו, רק שהעולם הזה עומד לפני עיניו, ואינו מניח אותו כלל להטות עיניו להסתכל למעלה על אור התורה והצדיקים, כמשל המטבע הקטנה, העומדת בפני העיניים ומפסקת מלראות הר גדול וכו'. אבל בקל יוכל לסלק המטבע מנגד עיניו, ותכף יראה ההר הגדול ממנו".

"בהעברה בעלמא" וממש "בקל" ניתן להסיר את המחיצה החוצצת בפני האור הגדול. אין צורך לשרוף את העולם, צריכים רק להסיר אותו מנגד העיניים. אפשר לישון וגם לאכול, אך יש להיזהר שהמיטה והשולחן לא יעמדו לנו נגד העיניים.

וכך היו מפרשים אנ"ש את המסופר בספר "סיפורי מעשיות" על בן המלך שסידר את הכסא של המלך: "…וכן המיטה, הבין שצריכין לנתקה קצת מן המקום שעומדת; וכן השולחן, צריכין גם כן לנתקו קצת, לשנות מקומו קצת… וכן כל הדברים, לסדר כולם בסדר הראוי. ואז התחילו כולם לנגן ניגון נפלא מאד" ("מעשה מבן המלך והשפחה שנתחלפו").

בן המלך הבין, וגם נתן לנו להבין, שאם ברצוננו לשמוע את הניגון הנפלא, עלינו לנתק מעט את המיטה והשולחן ממקומם. לא לבערם חלילה, שהרי צריכים לשמור את השינה, ואסור גם להסתגף בתעניות. אך להזיזם ממקומם, שלא יתפסו את תשומת-לבנו.

וכשאכן נזיז מעט את המיטה והשולחן, יש סיכוי שנשמע צלילים מהניגון הנפלא המתנגן על מיתרי הליקוטי מוהר"ן…