אפשר ללמוד 'תורה' בליקוטי מוהר"ן, אך אפשר גם 'ללכת' איתה. אפשר לקרוא את העלון הזה ואף להתענג עליו, אך אפשר גם לקבל ממנו דרך חיים וללכת בה.

את הפסוק "אם בחוקותי תלכו" פירשו חז"ל: "שתהיו עמלים בתורה". כי אכן העמל האמתי בתורה הוא, לא רק ללמוד אותה, אלא בעיקר ללכת אתה ולחיות אותה.

בדור המבולבל שלנו, אנו מוצפים בשפע של מידע תורני, מוסרי וחסידי; עלונים, מאמרים, כתבות, רעיונות, תכניות, אתגרים… אך דבר אחד חסר ואיננו: 'דרך חיים' ברורה וסלולה. הדעת מבולבלת וקופצת מעניין לעניין, מעלון לחברו, ומכתבה לחברתה; מרצון אחד למשנהו, ומתכנית אחת לרעותה.

אין כאן רק בעיה של חוסר בהירות ושלוות נפש, אלא זוהי שיכחת התורה בהתגלמותה. כי גם אם לא שכחנו את התורה, ואנו אפילו עוסקים בה – אין זו אותה תורה שכשמה כן היא – 'מורה' לנו את הדרך.

זו היא קללת דור אחרית הימים: התורה אכן לא תישכח – הבטיח לנו רבי שמעון בר יוחאי – אך הוא ממשיך ואומר: "אלא מה אני מקיים 'ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו'? שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד!" (שבת קלח ע"ב).

אלפי ספרים ועלונים ימשיכו להפיץ נאמנה את הדעת הצרופה, וישיבו את נפש הקוראים בהם. אך מאידך, לא תהיה הלכה ומשנה ברורה. יהיה כאן אוסף של אלפי רעיונות, בלי סדר בראש…

* * *

מהו אם כן הפתרון? "אם בחוקותיי תלכו" – "ללכת עם התורה"!

וכרצונו של רבינו הקדוש, אותו ביטא כמה פעמים:

"שרצונו חזק מאד שנלך עם התורות שגילה. דהיינו לילך תחילה איזה זמן עם 'תורה' פלונית [מליקוטי מוהר"ן], בערך ב' או ג' חדשים, דהיינו שיהיו כל עבודתו והילוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה התורה, וכל תפילתו ושיחתו יהיה – לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה, וכן יתנהג איזה זמן; ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת; וכן אחר כך, עד שיגמור לילך עם כל התורות. ודיבר כמה פעמים מזה. אשרי מי שיאחז בזה" (שיחות הר"ן, רצז).

וכך כותב רבי שמואל הורביץ במכתבו:

"בזה פרשת השבוע 'אם בחוקותי תלכו' כמעט כל הקללות הם 'אם תלכו עמי קרי' – שאין לו קביעות בתורה לעבודת השם, רק בדרך מקרה ובדרך 'מצוות אנשים מלומדה'. ולהיפך, מידה טובה מרובה: 'אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה'. 'עמלים בתורה' – ללמוד תורה בעיון. 'תלכו' – ללכת עם תורה. ללמוד תורה מליקוטי מוהר"ן וללכת עמה. היינו, שכל מעיינו יהיה בה; להתבודד על זה, ולראות איך רחוק מזה, ולבקש רחמים ותפילה ובקשה מהשם יתברך שיזכה לקיימה, ולראות עצות איך לקיימה מעט מעט, וללכת עמה ימים ושנים, שתהיה כל עבודתו הרוחנית על פי התורה הזאת. הן התורה והתפילה ומצוות ועבודת השם; וכן כל העבודות הגשמיות: אכילה ושתיה, שינה ושיחה עם הבריות ומשא ומתן – הכל על פי התורה הזאת – ולחשוב בה תמיד, בשכבך ובקומך, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך.

"מי שמקיים זאת – זוהי באמת הכוונה של 'אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה', ובוודאי יזכה לכל הברכות הכתובות שם, אפילו בגשמיות, בעולם הזה, כי התורה נותנת גם חיים גשמיים, ועושר וכבוד, ונכסיו מצליחים. ומכל-שכן שיזכה בזה לחיי העולם הבא, ולכל המדרגות שבעולם שהאדם צריך לזכות" (מכתבי שמואל, פג).

* * *

תורותיו של רבינו מיוחדות במינן, ולכן הן כה מתאימות 'ללכת' אתן. כשהולכים איתן, אין זה רק ענין של התרכזות בנושא אחד, אלא כמוה כלבישת 'משקפיים' אחרים אשר דרכם רואים את כל התורה אחרת, ואת כל הנושאים כולם אחרת.

שהרי כך אמר רבינו: "כל התורה שלי היא כולה הקדמות" (חיי מוהר"ן, ר); "התורה שלי היא כולה בחינות" (שם, שנ). כלומר, כל תורה בליקוטי מוהר"ן, איננה עוסקת רק בנושא מסוים או במידה מסוימת, ותו לא, אלא היא תורה שמשמשת כרקע להבנת כל התורה כולה, ולאורה אפשר להבין את מהותם הפנימית של כל הנושאים והמצבים בעולם בלי שום גוזמה.

כשאנו בוחרים לעצמנו תורה ו'הולכים' איתה, אנו 'הולכים' אפוא עם משהו שורשי, שכולל בתוכו את כל פרטי התורה והיהדות. "כי כל דבריו זכרונו לברכה, הם כלליות גדול, וכל תורה ותורה כלול מכל התורה כולה, ומכל בני אדם שבעולם, בכל דרגה ודרגה, מן תכלית קצה העליון עד תכלית קצה התחתון" (שיחות הר"ן, קלא).