ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > לכו אל יוסף…

לכו אל יוסף…

כ״ז בשבט תשפ״א

הצדיק הגדול, צדיק הדורות, משקיע את כל כולו כדי לקרב גם את הרחוקים ביותר להשם יתברך, אבל עלינו להשתמש בבחירה ולבחור בטוב כדי שיצליח בשליחותו.

"אחר כך", כותבים אנ"ש דעיר ברסלב בשלהי "מכתב ההסתלקות", "אמר לר' נחמן מטולטשין פסוק זה: 'לכו אל יוסף, אשר יאמר לכם תעשו', העיקר הוא התקשרות לצדיקים".

* * *

חושך, אפילה, בלבולים, האמת נעדרת או למצער נעשית עדרים עדרים, כביכול מתקיים "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה", וגם האמת עצמה מוסתרת בתילי תילים של שקרים עוטי מחלצות תפארת, כזב עטור שמונה בגדים של צדקות מזויפת – ואנו, אנא אנו באים?

דומים הדברים, כאילו הדור שלנו הוא דור שכולו נפילות ומשברים. ואם גאון עוזינו, מוהרנ"ת, אמר על זמנו – זמן של קדושים וצדיקים – "והטרף והפסול מתגבר כל כך, כמו שהיום יש, אלפים ורבבות 'טרייף פסול' – מה נענה אנחנו אחריו? ומה נאמר על הדור הזה, הירוד והרדוד, כאשר מחוץ תשכל חרב ומבית אימת מוות, כאשר דומה הדבר שכל סימני עקבתא דמשיחא מתקיימים בנו עד אחד?

דומה הדבר כאילו אנו נמצאים בדור כה ירוד, כה שפל – עד כי לעתים למוח מתגנבת המחשבה: יש לנו בכלל סיכוי?

* * *

לכו אל יוסף

ישנו צדיק שהוא בחינת יוסף, ואלומתו קמה וגם ניצבה בינות ליתר האלומות – צדיקי הדורות, "כי שלו עולה על כולם, בבחינת 'רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה' שנאמר על הצדיק האמת הגדול ביותר העוסק לעשות כלים ולבושים ולהמשיך תורה בחכמה אמיתית כזאת, עד שיוכלו להתקרב הכל להשם יתברך" (ליקוה"ל, השכמת הבוקר ד,יח).

במה גדול כוחו של אותו "יוסף"? מה יחודו של אותו צדיק יחיד ומיוחד?

היריעה שלפנינו קצרה מהשתרע, וגם לו היתה ארוכה, אין בנו היכולת להקיף את עוצם גדולתו של צדיק הדורות, אולם נקודה אחת מדברי מוהרנ"ת, המשמעותית במיוחד עבורינו השפלים, היא:

"שיוסף היה טוב לכל, והיה כולו טוב, ועל ידי זה היה יכול לקרב הכל, כי מצא בהגרוע שבגרועים נקודות טובות, ועל ידי זה קירבם להשם יתברך. וזהו והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו', שהם בני השפחות, שהם בחינת משפחות הירודות שבישראל, שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם … ועל כן נקרא יוסף, בחינת אסף אלקים את חרפתי, שמאסף ומבטל כל החרפות ובושות מישראל, כי מחזירם בתשובה ומקרבם להשי"ת" (שם ט"ז,י"ז).

הצדיק הגדול אינו עוסק רק בצדיקים, להעלותם עוד יותר; הוא אינו נותר רק ברום דרגותיו, אלא מוריד עצמו אל הרחוקים והנידחים להשיבם, ומראה "לְמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה בָּאָרֶץ מַמָּשׁ, יִהְיֶה מַרְאֶה לוֹ כִּי ה' עִמּוֹ, כִּי 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ'. וְזֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת, לִהְיוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה". (ליקומ"ת ס"ח)

אורו של אותו צדיק 'מוסיף והולך' מיום ליום. "כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם יתברך, על ידי שמוסיף והולך האור בכל יום, כי עושה בכל פעם צמצומים וכלים נפלאים באופן שיוכלו להתקרב כל מי שירצה בעולם. ועל שם זה נקרא 'יוסף', בחינת מוסיף והולך" (ליקוה"ל שם).

ככל שהוא זוכה להשיג השגות גבוהות ונעלות יותר, כך הוא מוסיף לרדת אל דרי מטה ממש, ולהלביש את אורו הגבוה בכלים ולבושים נפלאים – תורות, שיחות, מעשיות ועצות – כדי שיוכלו גם הם לקבל את האור, לעלות ולהתעלות.

"אשר יאמר לכם תעשו"

ובכן, שמענו – אפס קצה – מה הוא כוחו של הצדיק, אולם בידיעת כוחו של הצדיק אין די.

שכן, הצדיק אינו 'עובד' במקומינו. "אני יכול לעשות מכולכם צדיקים גמורים נוראים", אמר רביה"ק, "אבל מה יהיה, אם כן יעבוד השם יתברך בעצמו את עצמו? (כלומר, שרצונו הוא שאנחנו בעצמינו נתיגע בכוחו ועצותיו הקדושים להשיג עבודת השם, אבל לא שהוא יתן הכל לגמרי)" (חיי מוהר"ן ש"ל).

אחד הדברים המיוחדים בדרכו של רביה"ק, הוא בכך שרביה"ק אינו מוכן לעשות את העבודה במקומינו. "וְדִבֵּר עִמּוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה דְּבָרִים כְּעֵין הַנַּ"ל שֶׁבְּוַדַּאי יָכוֹל לִתֵּן [לוֹ] יִרְאָה עֲצוּמָה רַק שֶׁאֵין זֶה תַּכְלִית" … " וְכֵן אָמַר לְאֶחָד אִם הָיִיתִי מַעֲבִיר יָדִי עַל עֵינֶיךָ הָיִיתָ רוֹאֶה גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת אֲבָל אֵינִי רוֹצֶה בָּזֶה רַק שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ תְּיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַד שֶׁתִּזְכֶּה לְמַה שֶּׁתִּזְכֶּה"

ועיקר העיקרים: "גַּם אָמַר לִי אַתָּה בִּלְעָדַי אֵינְךָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אֲנִי בִּלְעָדֶיךָ גַּם כֵּן אֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלָל" (שם).

והענין הוא, כי רביה"ק אינו נוטל את הבחירה מהאדם. ממילא, הפירוש ל"אשר יאמר לכם תעשו" הוא שבסופו של דבר, הכל תלוי בנו, ואם לא נקום וננצל את כח הבחירה העצום והנפלא שנתן לנו הקב"ה לטובה – לבחור בחיים, במעשה ובפועל – לא הועלנו במאום.

רביה"ק סלל דרך ש"אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ יָשָׁן מְאד אַף עַל פִּי כֵן הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי", אבל הוא אינו מחייב שום אדם ללכת בה, אלא על האדם עצמו לקום, לבחור – ולעשות מעשה.

מדוע?

במכתב שכתב הרה"ח ר' שמואל הורביץ, הוא מסביר נפלאות: צדיקים רבים, הוא כותב, "עשו בעלי תשובות, ומרשעים גדולים עשו צדיקים גדולים וכו'. אלא שהם לקחו מהם הבחירה, הם הוציאום מהס"א והכניסום לקדושה, לבהמ"ד ולעבוה"ש"

אולם, לעומת זאת, רביה"ק מוליך את אנשיו בדרך של בחירה, והוא ממשיך:

"וזהו גדולת רבינו ז"ל … שדווקא אינו מוציא האדם מהבחירה … וכן עושה לדורות, שמוציא האנשים ממש משאול תחתיות, ואינו מוציאם מהבחירה, רק אדרבה, בחירתם הוא יותר הרבה מבחירת שאר אנשים." מסביר ר' שמואל, משום שהם חייבים להלחם ולהתייגע הרבה על עבודתם, כי "דווקא זה עיקר השלמות, שדווקא האיש בעצמו בבחירתו דווקא, יכול לזכות להוציא כל הנה"ק ולתשובה שלימה ולבוא למדריגתו, והכל בכח הצדיק האמת" (מכתבי שמואל א, ס"ז)

"אתה בלעדי אינך יכול לעשות", אומר לנו רביה"ק. בלעדי רביה"ק ודרכו הקדושה איננו יכולים להגיע אל התכלית; בלי הדרך החדש שהוא ישן של רביה"ק לא נוכל להגיע לאמת לאמיתה; אולם גם לאחר שירד ובא רביה"ק לזה העולם, וגם לאחר שמסר נפשו עלינו ויסד דרכו הקדושה במסירות נפש של ממש, וגם לאחר שסלל המסילה סיקלה מאבן – גם אז, "אני בלעדיך גם כן איני יכול". כי הכל תלוי בבחירה שלנו, והעיקר הוא "אשר יאמר לכם – תעשו", אם אנחנו נבחר בטוב, ואכן נקיים את עצותיו של רביה"ק ונלך בדרכיו ו"העיקר הוא התקשרות לצדיקים" – כי אז נוכל באמת להנות מכוחו של אותו צדיק ולהגיע אל התכלית בשלמות.

אם רק יבחר בחיים, אם רק ילך אל יוסף ואשר יאמר לו יעשה, כי אז אפילו "אֲנָשִׁים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה דַּי לָהֶם, כִּי גַּם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה קָטָן לִפְנֵיהֶם, שֶׁאִם הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לַחְתּר תַּחַת שְׁאוֹל תַּחְתִּית הָיוּ חוֹתְרִים" (חיי מוהר"ן ש"י), יש בכוחם וביכולתם להיות לצדיקים גמורים ממש, בהם יתפאר בורא עולם.

יה"ר שנזכה.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support