ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > פרשת השבוע > ליקוטי הלכות לפרשת קורח

ליקוטי הלכות לפרשת קורח

ט״ו באייר תשע״ט

לקט הארות וביאורים נפלאים ממעיינו העמוק של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב מלוקטים מספריו הקדושים ומספרי תלמידו הגדול רבי נתן מברסלב, לפרשת השבוע: פרשת קורח (פרשת השבוע)

ויקח קרח (טז,א)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר רבה יח): קורח עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ובניו ועשרים וארבע משמרות וכו'. היינו כי על ידי זה טעה והתלבש היצר הרע אצלו במצוות כדרכו (כמו שמבואר בסימן א). כי סבר שכבוד ה' יתברך לגלות כי מלוא כל הארץ כבודו, ראוי להיות על ידו, מאחר שזה הכבוד צריכין לגלות מדור לדור, שבשביל זה צריכין להשאיר בנים ותלמידים שהם החליפות וכו' (עיין ליקוטי מוהר"ן ב, תורה ז), על כן סבר מאחר שהוא רואה שממנו יצאו דורות קדושים של צדיקים כאלו שיגלו כבודו יתברך, שהם שמואל וכו', בודאי מגיע לו כל הגדולה והכבוד של הנשיאות. כי באמת זה הצדיק שצריך להאיר הדעת הקדוש בעולם, בודאי ראוי שיהיה לו כל הכבוד, שיבואו כל ישראל אליו לכבדו, כדי שיוכלו לקבל ממנו תורה ודעת על ידי זה. כי שורש התורה הוא כבוד דקדושה, וכמובן בדבריו זכרונו לברכה בכמה מקומות. וזה בחינת (משלי ג,לה) כבוד חכמים ינחלו. ועליו נאמר (שמואל א, ב,ל): כי מכבדי אכבד. כי מאחר שהוא עוסק לגלות כבודו יתברך, בודאי ראוי שיהיה לו כל הכבוד, שיהיה מכובד ומפורסם גדול, ויהיה לו ממשלה ונשיאות כדי שיוכל למשול בעולם ולהדריך את ישראל בדרך הקדושה, להאיר דעת הקדוש בעולם. ובשביל זה היו כמה צדיקים נשיאים ומלכים ומכובדים מאד. אבל זה הצדיק שמקבל הכבוד, צריך שיהיה עניו גדול בתכלית, בבחינת משה, ויהיה בורח מן הכבוד באמת לאמיתו ולא יקבל הכבוד לעצמו רק למען כבוד ה' יתברך, כדי שיוכל על ידי זה להאיר הדעת בעולם מדור לדור. וקורח טעה בזה, שראה שיצאו ממנו דורות צדיקים, שיתגלה כבודו יתברך על ידם, וסבר שהדעת הקדוש שלהם לגלות כבודו יתברך יהיה נמשך על ידו. ועל כן אמר שראוי לו כל הכבוד, כדי שיוכל להמשיך הדעת מדור לדור, אבל כוונתו לא היתה לשם שמים כי אם בשביל כבוד עצמו. אבל הוא היה חזק בדעתו, ונכנס לאותו חזקה שהוא ימלט, מאחר שראה שלשלת כזאת שיצאו ממנו שישתלשל ממנו דורות קדושים שימשיכו דעת כזה בעולם. ועל ידי זה נתעה כל כך עד שמרד במשה רבנו, שממנו כל המשכת הדעת הקדוש הזה, וחלק עליו ואמר: כולם שמעו מסיני 'אנוכי' וכו', כאילו קבלת התורה, שהוא עיקר המשכת הדעת, ירשו כולם מאבותיהם מעצמם, שלא על ידי כוחו של משה רבנו. ובזה טועים הרבה גם בדורות האלו כאילו התורה הולכת בירושה וכו' כידוע לבקיאים קצת בהנהגת העולם עתה. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו בהפך: כתר שם טוב מונח, כל הרוצה יבוא ויטול, וכתיב(יחזקאל יח,כ) אב לא ישא בעון הבן ובן לא ישא בעון האב וכו'. וכמו שראינו בכל הדורות שהיו צדיקים גדולים הרבה שהיה להם בנים רשעים, והיו רשעים הרבה שהיו להם בנים צדיקים וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ב,יב) ואל תאמר שהיא ירושה לך וכו'. כי אף על פי שעיקר הדעת והאמונה הקדושה התחיל מהאבות, אף על פי כן לא היה מי שהאיר והמשיך זה הדעת בכל העולם כמו משה רבנו עליו השלום, כמו שכתוב (דברים ד,לב): כי שאל נא לימים ראשונים וכו', הנהיה כדבר הגדול הזה וכו'. ואפילו עתה בדורות שאחר מתן תורה, אי אפשר להמשיך הדעת הקדוש כי אם על ידי גדולי מובחרי הצדיקים שה' יתברך שולח בכל דור ודור. וכמובן למשכיל מכל המעשיות שעברו בישראל בכל דור ודור עד היום הזה. וקורח פגם בזה מאד מאד מחמת שצפה שדורות קדושים יצאו ממנו וכנ"ל, על כן סבר שהוא השיג הדעת, ורצה להבין הכל ונכנס בקושיות שהם למעלה מהזמן עד שכפר במשה ובתורתו, עד שכפר בעקר.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ו,סז)

ויקח קרח

ותרגומו ואתפלג קרח, שחלק למדן מצדיק ואמר שלמדן בעצמו הוא מעלה. וזה שאמר כי כל העדה כולם קדושים, ופרש רש"י כולם שמעו בסיני 'אנכי' וכו', היינו שאמר: מאחר שכולם קיבלו את התורה וכולם שמעו בסיני 'אנכי', על כן כל אפין שוין חס ושלום. ובזה פגם וחטא מאד, כי אף על פי שכולם קיבלו למוד התורה בסיני אבל אין כולם שוים בקיום התורה. ועיקר השלמות הוא רק כפי הצדקות של כל אחד, כפי מה שזוכה כל אחד לקיום התורה בשלמות, והכל תלוי בקדושת הברית, שזה אין שום אדם יודע מה שנעשה עם חברו, רק הוא יודע החסרונות שלו איך הוא אוחז בזה. על כן בודאי ראוי לו להתבטל נגד הצדיק האמת שהוא בחינת משה שרואים עצם נפלאות קדושתו על ידי נפלאות התורה שגילה לנו ולסמוך על דבריו שבודאי יודע למי ליתן הגדולה כראוי לו. בפרט משה רבנו בעצמו שעשה הכל על פי הדיבור. וקורח על ידי גאוותו חלק עליו והתפאר בחכמתו ולמד ודן קל וחומר של שקר, וגילה פנים בתורה שלא כהלכה ואמר 'ומה טלית של מין אחר חוט של תכלת פוטרה' וכו', וכן 'בית מלא ספרים אם חייב במזוזה' וכו'. כי כשאין בו אמונה, ומפריד למוד התורה מהצדיק, בודאי יוכל לצאת לגמרי מהדת לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, כמו קורח שחלק על משה על ידי זה, ואחר שקיצץ בנטיעות על ידי זה וכנ"ל. ועל כן חלק קרח על הכהונה, כי הכהן הוא בחינת הרב האמת הנ"ל בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' כנ"ל. כי כהן בחינת חסד בחינת אברהם, הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדושה שזוכין על ידי הרב הזה שדומה למלאך ה' צבאות וכנ"ל. וקרח שפגם בזה ורצה לחלק למדן מצדיק כנ"ל, על כן חלק על הכהונה וכנ"ל. ועל כן צוה ה' יתברך לברר האמת על ידי המטות, וכמו שכתוב והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח, כי מטה דא מט"ט שהוא בחינת למדן שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור ומותר וכו', כמו שמבואר בהתורה הנ"ל. ועל כן צוה ה' יתברך שכל אחד יכניס מטה שלו לפני ארון העדות, והיה האיש אשר יבחר בו מטהו יפרח, להורות שמטה אהרן שהוא בחינת רב האמת שהוא מלאך ה' צבאות שכולל ומייחד למדן וצדיק, ואזי הוא בודאי עושה פרות דהינו שהוא לבדו מחדש חדושין דאוריתא אמיתיים בתורה שהם בחינת פרד"ס. כי רק מטה שלו פרח וגדל ועשה פרות כמו שכתוב ויוצא פרח ויצץ ציץוכו', דהיינו שלימוד התורה שלו שהוא בחינת מטה כנ"ל, הוא לבדו הצליח ועשה פרי, כי הוא מלאך ה' צבאות שמקשר למדן לצדיק שעל ידי זה עיקר שלמות חדושי התורה שהם בחינת פרד"ס. ועל כן בודאי לו מגיע הכהונה, כי הוא זכה לכיסופין ואהבה דקדושה שהוא בחינת כהן איש חסד כנ"ל. אבל המטות של שאר הנשיאים לא פרחו ולא עשו פרות, להורות להם ולגלות שאין יכולים לחדש בתורה בפרד"ס, שזה נקרא עץ פרי עושה פרי כידוע, אין יכולין לזכות לזה כי אם על ידי כח אהרן הכהן שהוא בחינת רב האמת שדומה למלאך ה' צבאות שכלול מלמדן וצדיק, ועל כן לו לבד מגיע הכהונה. אבל מי שמפריד עצמו ממנו הוא בחינת עץ יבש, כי אף על פי שנדמה שמחדש איזה חידוש, אינו נחשב בשם עשית פרות כלל. כמו שאיתא בזהר, שחדושין שאינם כראוי הם בחינת רקיעין דשָׁוְא חס ושלום (וכמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ סימן נד)שהם בבחינת שבע שני הרעב חס ושלום, שהוא היפך עשית פרות. כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פרות באמת, כי אם כשמקשרין עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת אהרן הכהן שהוא בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו', שרק הוא זכה שמטה שלו שהוא בחינת למדן, בחינת מט"ט, יפרח ויוציא פרח ויצץ ציץ וכו', כי עיקר שלמות חדושי תורה שהם בחינת פרד"ס שגדלים בו כל מיני פרות, הוא רק על ידי כסופים טובים שעל ידי זה זוכים למעשים טובים.

(שם, אורח חיים, הודאה ה,ח)

נשיאי עדה קריאי מועד (טז,ב)

זה בחינת מחלוקת קרח וכל עדתו, שהיו אנשים גדולים מאד מאד בעלי השגה ורוח הקודש, כמו שכתוב נשיאי עדה קריאי מועד וכו' ראשי סנהדראות וכו'. ובפרט קרח שהיה גדול מכל הלווים כמבואר בכל הספרים, ומהיכן בא זאת ליפול כל כך לחלוק על ה' ועל משה ואהרן? אך כל זה נמשך מבחינה שאפילו צדיקים גדולים ונוראים יש להם יצר הרע, רק שהוא בחינת מלאך הקדוש ממש היינו בחינת גבורות ודינים עליונים וגבוהים שהם צריכין להמתיקם וכו', והם צריכים מלחמה גדולה בדעתם לכבוש ולשבר זה היצר הרע, אף על פי שהוא קדוש וזך. ומי שפוגם בזה ואינו ממתיק הדין כראוי יכול ליפול בטעותים ומכשולות הרבה על ידי זה, אך יש בזה אלפים ורבבות בחינות. כי יש כמה צדיקים שפגמו בזה ואף על פי שהפגם שלהם היה גדול מאד, אף על פי כן נשארו על עמדם ומתו בצדקתם. אבל יש שפגמו בבחינת היצר הרע הגבוה הנ"ל, ועל ידי זה התגרה בהם כל כך עד שהפיל אותם מטה מטה עד שנפלו לגמרי לגמרי רחמנא לצלן, וכפרו בעיקר רחמנא לצלן, כמו שמצינו בארבעה שנכנסו לפרדס, שבוודאי כל הארבעה היו גבוהים במעלה מאד מאד, ש[הרי] זכו ליכנס לפרדס, אך לא נמלט מהם בשלימות כי אם אחד, הוא רבי עקיבא, שנכנס בשלום ויצא בשלום; אבל בן עזאי ובן זומא הציץ ונפגע, והציץ ומת. אך אף על פי כן נשארו בצדקתם ומתו בצדקתם, רק שפגמו איזה פגם ושגו מה ששגו. אבל 'אחר קיצץ בנטיעות' ויצא מעולמו לגמרי רחמנא לצלן. ועיקר טעותו [היתה] על ידי בחינת המלאך, היינו על ידי שראה מלאך מט"ט דאתייהיב ליה רשותא למיכתב זכותהון [=שניתנה לו רשות לכתוב זכויותיהם של ישראל] וכו', היינו שהטעות שלו היתה על ידי תוקף הדין שהתלבש אז בבחינת מלאך ונתן לו מקום לטעות, והוא לא עמד בנסיון להשליך דעתו וחכמתו והלך אחר התבוננות שכלו עד שקיצץ בנטיעות רחמנא לצלן. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל באמת שאייתוהו למט"ט ויהבו ליה שיתין פולסי דנורא מאי טעמא לא קם מקמיה [=הביאוהו למט"ט והיכוהו שישים מכות של אש מדוע לא הפסיק בפני אחר]. מובן מזה שהתלבש אז איזה דין במט"ט שרצה להתגרות בו ולנסותו. וזה הוא בחינת היצר הרע של מעלה שהוא בחינת מלאך הקדוש, בחינת דינים וגבורות כנ"ל. וזה בחינת מחלוקת קרח ועדתו. כי קרח היה לוי והיה גדול הלווים וזה ידוע שלוי הוא בחינת שורש הדין הקדוש והנורא כי כהן הוא בחינת חסד ולוי הוא בחינת גבורה ודין כידוע ועל כן נתן השם יתברך הלווים להכהנים שיהיו נלוים אליהם לעבודתם, כדי שיהיה נכלל הלוי בכהן כדי להמתיק הדין בשרשו. ועל כן עיקר התיקון על ידי שהלוי, שהוא בחינת דין, הוא נלוה אל הכהן ומשרתו בעבודה, על ידי זה נמתקין כל הדינים בשרשן ונתתקנין כל העולמות ונמחלין ונתכפרין כל העוונות. כי כל העוונות והחטאים הם על ידי היצרין רעין, שנמשכין כולם מבחינת דינים כנ"ל, ואין הדין נמתק אלא בשרשו, על כן לא היה באפשר שתהיה הכפרה ותיקון של עבודת בית המקדש על ידי הכהן איש החסד לבד, כי צריכין להמתיק הדין בשרשו, על כן הוכרח שיהיה נלווה הלוי אל הכהן ולהיות טפל אליו ולשמש ולשרת אותו בכל צרכי העבודה, כמו שכתוב ונלוה עליך וישרתוך ועל ידי שהלוי, שהוא שורש הדין, היה טפל אל הכהן ושרת אותו, על ידי זה נכלל הדין, שהוא הלוי, בהכהן שהוא חסד, ונמתק הדין של הלוי שהוא שורש הדין, שזהו בחינת המתקת הדין בשרשו, שעל ידי זה עיקר התיקון ועל ידי זה היה כל הכפרות וסליחות עוונות כי נתבטל כח היצר הרע בשרשו שהוא הדין, כי נמתק הדין בשרשו על ידי העבודה של הכהן שנלוה אליו הלוי לשרתו. וקורח היה לוי והיה גדול הלווים ובודאי היה נאחז בשרשו ביותר בבחינת דינים וגבורות הרבה, ובאמת זה היה מצד מעלתו; כי בהשורש, כל הדינים הם קדושים וזכים מאד מאד והם שלימות ותיקון העולמות, רק שצריכים להמתיקם, לכוללם בחסד וזה כל עבודתינו כידוע. וקורח לפי גודל מעלתו, שהיה גדול הלווים, בוודאי היה בו דינים גבוהים הרבה מאד וכל עבודתו היתה שהיה צריך להמתיקם, ועיקר המתקתו היתה שהיה צריך לבטל את עצמו בתכלית הביטול נגד אהרן הכהן, שהיה תכלית החסד. אבל מחמת גסותו התגרה בו הדין ולא עמד בנסיון ונתקנא באהרן ולא רצה להכלל בו. ותיכף שהפריד את עצמו בלבו מאהרן, תיכף התגברו בו הדינים ביותר ונפרד יותר, וכל מה שנפרד יותר נתגרו בו הדינים יותר, כי שרשו היו דינים וגבורות הרבה כנ"ל, עד שהתגרו בו כל כך עד שהפילו אותו לגמרי, עד שחלק על ה' ועל משיחו על משה ועל אהרן ועל כל התורה כולה, ומתוקף ריבוי הדינים שהיה בו שמהם אחיזת היצרים רעים, על כן היה לו כח להטעות ולהסית ולהדיח את גדולי צדיקים בעלי רוח הקודש כאלו, שהם מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות נשיאי עדה קריאי מועד וכו', היינו כנ"ל, כי עיקר היצר הרע של הגדולים הוא בחינת גבורות ודינים שאינם זוכים להמתיקם, שזהו בחינת קרח שהיה לוי, ששרשו דין, שלא זכה להמתיק הדין כנ"ל. ועל כן היה לו כח להטעות גדולי ישראל כל כך.

(שם, יורה דעה, שילוח הקן ד,ח)

נשיאי עדה קְרִאֵי מועד אנשי שם

מי שרוצה לחוס על חייו ולהסתכל על התכלית למען ייטב לו לעד, צריך להשתדל בכל כחו שיהיה על כל פנים שכן לכל מקום שמוצא איזה קיבוץ של כשרים ויראי ה' המקורבים לצדיקי אמת, העוסקים לגשת אל הקודש ולהתפלל בכוונה ובכח וכו', כי צריכין ליזהר מאד להיות נטפל לעושי מצוה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל קל וחומר שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה וכו', וכמו שאמר דוד המלך: חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך. כי אין ערך להעבודה שיעבוד האדם בעצמו אפילו כל היום, אם הוא חלוק מיראי ה' האמיתיים לנקודה טובה אחת שעושה כשמצטרף ומתחבר לקיבוץ היראים באמת, כי טוב לצדיק טוב לשכנו, כי כשמתחבר לקיבוץ הכשרים והיראים הוא בבחינת תוספת שָׁכֵן אליהם, שעל ידי זה מתרבה ומתגדל בית התפילה אלפי אלפים ורבי רבבות לאין קץ (כמובא בליקוטי מוהר"ן ב, תורה ח). ועל כן מתגבר ומתגרה הבעל-דבר מאד מאד לארכו ולרוחבו להרבות מחלוקת על הצדיק הגדול האמיתי העוסק בזה לצרף ולבנות עוצם ריבוי בתים הקדושים הנפלאים על ידי שמקבץ ומוסיף בכל פעם נפשות השכנים על הקיבוץ הקדוש. כי אם לא היה מחלוקת, היו מתרבין הבתים של התפלה כל כך על ידי תוספת שכנים הרבה, עד שכבר היו כל הטובות לישראל. וזה עיקר מחלוקת קרח ועדתו על משה רבינו, שהוא בכל דור ודור, כי בכל מקום שיש מחלוקת יש בהם ניצוצי קרח דתן ואבירם כמובא, כי כל צדיק אמיתי הוא בחינת משה והחולקים עליו הם בחינת קרח ועדתו שהיו בהם מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות, וכמו שכתוב נשיאי עדה וכו'.

(שם, חושן משפט, נזקי שכנים ד,יא)

כולם קדושים … ומדוע תתנשאו (טז,ג)

טעותו של קורח היתה שמחמת גסותו נדמה לו שהכל שוין, ולא רצה להאמין שגם הצדיקים הקדושים צריכין מלחמה גדולה עם היצר הרע שלמעלה שהוא בחינת דינים. ואמר [קורח] שמי שזוכה למעלת הגדולים שוב אינו צריך מלחמה כלל, ואם כן הכל שוין, ואין חילוק בין משה ואהרן ובין שאר הגדולים, ובפרט שאז היו כל ישראל במעלה גבוהה מאד כי זכו כולם להשגת נבואת פנים בפנים. וזהו שאמר רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' היינו כנ"ל, שהקשה מדוע תתנשאו וכו' מאחר שכולם קדושים וכולם שמעו בסיני מפי הגבורה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, היינו שכולם במעלה גבוהה ונתבטל מהם היצר הרע, כי פסקה זוהמתן וזכו לנבואת פנים בפנים לשמוע מסיני מפי הגבורה 'אנכי' ו'לא יהיה לך', ואם כן מה מעלתכם, של משה ואהרן, גבוה יותר מכולם, כי איך שייך עוד מעלה יתירה, מאחר שכבר פסקה זוהמתן ובטל מהם היצר הרע וכולם קדושים? אבל באמת כל זה טעה מחמת גסותו. כי באמת אף על פי שפסקה זוהמתן, עדיין היו צריכין כל אחד ואחד מלחמה גדולה עם היצר הרע שלמעלה שהוא בחינת מלאך הקדוש, בחינת גבורות ודינים. ועל כן באמת כמה נכשלו אחר כך בחטא העגל ומרגלים, ואפילו אותן שלא נכשלו אבל עדיין יש עליהם מלחמות בבחינה הנ"ל. ומאחר שיש להם עדיין מלחמות בודאי אין כולם שוים ויש ביניהם מדריגות בלי שיעור, כי כל אחד כפי מה שזכה לשבר היצר הרע הגבוה שלו, דהיינו להמתיק הדין, כמו כן זוכה לאיזה דרגא, ועל כן בודאי אין להעריך ולהדמות שאר בני ישראל, אף על פי שכולם קדושים, כנגד רגלי משה ואהרן. ואפילו גדולי ישראל האמיתיים אין להם להשוות עצמן למשה ואהרן שזכו למה שזכו. וקורח פגם בזה, ואמר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ומאחר שכפר במעלת משה ואהרן כפר בכל התורה שניתנה על ידם, עד שנאבדו הוא וכל עדתו, והכל על ידי התגרות הדינים שמהם עיקר כל היצרין רעים מראש ועד סוף.

(שם, יורה דעה, שילוח הקן ד,ט)

ומדוע תתנשאו

כל-אדם, איך שהוא, צריך להזהר על כל פנים מחכמות, שלא יהיה חכם בעיני עצמו. כי החכמות של העולם מזיקים מאד מאד, בפרט שבא על ידי זה לידי מחלוקת חס ושלום, מכל שכן כשחולק על ידי זה על יראים וכשרים ממנו. ויש שאומרים בפה מלא: אמת שהוא ירא השם וטוב וכשר ממנו, אבל אף על פי כן אינו מתנהג כראוי! כי לפי דעתו שנדמה לו שהוא חכם בעיניו, כמצוי זה הרבה בכמה בחינות. וזה מזיק לכל אחד יותר מכל העוונות, כי מחלוקת ושנאת חינם קשה מהכל, ועל ידי זה נחרב בית-המקדש. וכל זמן שהאדם שומר את עצמו מכל מיני מחלוקת על האמת, ומבטל דעתו נגד דעת התורה והצדיקים האמיתיים, יש לו תקוה לעולם, יהיה איך שיהיה, כי גדלות השם יתברך אין חקר, והכל יוכל להתתקן על ידי תמימות ואמונה שלמה בהשם יתברך ובצדיקים הקדושים. ועיקר הפגם של קורח, שהיה גדול במעלה מאד, כמאמר רבותינו ז"ל, ונפל לשאול תחתיות על ידי שחלק על משה הכל היה על ידי שעמד וסמך על דעתו והיה חכם בעיניו, כמרומז בדברי רבותינו ז"ל, שחרה לו ואמר: לא די שהוציאו אותי מכלל כהונה ומתנות, אלא שגלח ראשי ועשה אותי סכל! מיד נתקנא על משה לערער. מובן שעיקר הקנאה היה על ידי שהוא רצה להיות חכם. ועל זה נאמר: ראית איש חכם בעיניו, תקוה לכסיל ממנו. והלואי היה סכל בעיני עצמו לבטל דעתו נגד משה, אז היה יודע כי כל מה שעשה משה עמו הוא לטובתו והצלחתו הנצחית, כמבואר בפנים. הכלל, כי עיקר הקדושה והחכמה הוא לבטל דעתו לגמרי נגד דעת רבו האמיתי, ואז טוב לו.

(אוצר היראה, מחלוקת ו; על פי: שם, אורח חיים, נטילת ידיים לסעודה ו,ז)

בוקר ויודע ה' את אשר לו (טז,ה)

לפעמים נמצא אחד שמשתרר ומתגדל את עצמו על ישראל ואומר שכוונתו לשמים, ובאמת הוא נלכד בגיאות, על כן צריכין הבחנה להבחין בין יום ללילה בין אור לחושך בין מוות לחיים, לידע איך להתנהג בזה באמת, וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל שצריכין לבקש הרבה את השם יתברך על זה. ועל כן קורח שפגם בגיאות כי כל המחלוקת שלו על משה ואהרן היה רק על ידי גודל גאוותו שהתקנא בגדולת אהרן ובנשיאות אליצפן וכו'. על כן אמר לו משה בוקר ויודע ה' את אשר לו(במדבר ט"ז), ופירש רש"י גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו, יכולים אתם להפוך ערב לבוקר? וכו'. היינו שאמר לו שרוצה להפוך ערב לבוקר, כי באמת כל מחלוקתו הוא רק גיאות. אבל קורח אמר שכוונתו לשמים, כי הפך האמת ואמר שמקנא קנאת ה' צבאות, כמבואר בפרשה שאמר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה', כאילו הוא מקנא בשביל ישראל עם קדוש ואינו חושש על כבוד עצמו כלל, אדרבא אמר שמשה ואהרן הם גאוותנים ח"ו וחפצים בכבוד והתנשאות, כמו שכתוב ומדוע תתנשאו על קהל ה'. על כן אמר לו משה בוקר ויודע ה' וכו', היינו שבדברי כזב שלכם שאתם רוצים לרמות את ישראל אתם רוצים להפוך ערב לבוקר וכנ"ל. וזהו שפירש רש"י שם שכמו שהבדיל ה' בין אור לחושך כך וַיִּבָּדֵל אהרן להקדישו. כי קדושת אהרן נמשך מענוה אמתיית שהוא בחינת וראך ושמח בלבו.

(ליקוה"ל, אורח חיים, תפילין ו,יט-כ)

ואהרן מה הוא (טז,יא)

כל המחלוקות שעל הצדיקי אמת הם מבחינת שלא כסדר, שרוצים החולקים להפוך האמת מסדרו האמיתי ואומרים על הצדיק סברות הפוכות מהאמת לאמיתה. ועל כן התיקון לזה הוא לבטל עצמו באמת להשם יתברך, בחינת 'מה', ועל ידי זה נכלל הכל בבחינת כסדר ונתבטל בחינת שלא כסדר, ועל ידי זה יתבטלו ויפלו כל השונאים והחולקים, שיניקתם מבחינת שלא כסדר. ועל כן משה רבנו, עליו השלום, בעת שהיה מחלוקת עליו ועל אהרן, אמר ונחנו מה, וכן:ואהרן מה הוא, הינו בחינת ביטול הנ"ל, שזה עיקר התיקון.

(אוצר היראה, מחלוקת מא; על פי: שם, חושן משפט, עדות ה,ה)

וירדו חיים שאולה (טז,ל)

עיקר התיקון של כל אדם הוא כפי התורה ומעשים טובים שמסַגֵּל בחייו, שעל ידי זה זוכה אחר כך בעת מיתתו שנשמתו עולה למעלה וגופו יורד למטה, אבל נשאר בו רושם מחיות נפשו, שהוא סוד הבלי דגרמי המבואר בזוהר הקדוש, שהוא סוד השם, ששואלין את האדם אחר מיתתו מה שמו, שהוא בחינת נפשו הנשארת עמו בקבר. וכל תקונו על ידי שמתקשר מתוך קבורתו בארץ דייקא (תכלית גשמיות המקום) לשורש נפשו ורוחו ונשמתו, עד שיזכה על ידי קבורתו בארץ דייקא לעלות ולהכלל בבחינת למעלה מהמקום [וביותר מסוגלת לזה קבורת ארץ- ישראל, שעליה נאמר: "וכפר אדמתו עמו", כי על-ידי קדשת ארץ-ישראל זוכין ביותר לעלות ולכלל מבחינת המקום לבחינת למעלה מהמקום, שעל-ידי-זה נתכפרין כל העונות]. אבל כל זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי הצדיק הגדול, שזכה בחייו לשבר כל תאוות עולם הזה וכו' וכו', עד שזכה להכלל בבחינת למעלה מהמקום, שהוא בחינת הבעל השדה, שכל תיקון נפשות ישראל על ידו. ואוי להם לרשעים החוטאים בזה העולם, ולא די להם בזה, אף גם הם חולקים על צדיק האמת, ועליהם נאמר: ומקולליו יכרתו, כי הם נכרתים משרשם, כי נשארים קבורים בגשמיות הארץ ואינם יכולים להגביה עצמם למעלה, שזה עיקר סוד הכָּרֵת רחמנא לצלן, כמובא. וכמו שמצינו ביותר אצל קורח, שחלק על משה וירד חיים שאולה, כי נפסק משרשו בחיים חייתו וירד לתוך גשמיות הארץ עם כל חיותו, שזה סוד הכרת כנ"ל. וסוף כל סוף יהיה עלייתו ותיקונו על ידי משה, כי הצדיקי אמת הם בעלי חסד ורחמים כאלו, עד שהם מעלים את כל הנפשות, אפילו הירודים מאד לעמקי תהום תחתיות, גם אותן הנפשות מעלים אותם לשרשן, לבחינת למעלה מהמקום, וסוף כל סוף יעלו ויתקנו גם אותן הנפשות של החולקים עליהם גם כן, בבחינת מוריד שאול ויעל שנאמר על קורח, רק שצריכים לסבול מרירות גדול וצער גדול וקשה ומר ימים ושנים הרבה (כמו שמצינו אצל קרח ועדתו), עד שסוף כל סוף אחר כל המרירות דמרירות שסבלו וחרפות ובושות בלי שעור וערך, יצטרכו עוד להתבייש הרבה ולבוא לפני הצדיק האמת בחינת משה ולקבל תיקון על ידו.

(אוצר היראה, חיים מו; על פי: שם, חושן משפט, אפותיקי ה,לד-מג)

ויאבדו מתוך הקהל (טז,לג)

הרבה הרבה אנשים נאבדו משני עולמות על ידי שאוחזים במחלוקת על הכשרים ויראים אמתיים, כי בכל מקום שיש מחלוקת, יש שם ניצוצי קורח, דתן ואבירם, כמובא, ובהם נאמר: ויאבדו מתוך הקהל. אך אף על פי כן, סוף כל סוף עתידין גם הם להתבקש ולהמצא ולהתתקן, ועיקר תיקונם יהיה על ידי העבודה של אלו הכשרים בעצמם, שחלקו עליהם ורדפו אותם, כי אלו הצדיקים והכשרים ותמימי דרך ההולכים בתורת ה' באמת, עיקר שלמות עבודתם הוא מה שזוכים לכיסופין טובים בכל עת, ואינם מסתפקים במדרגתם ועבודתם, רק אפילו כשמגיעין למעלה יתרה בעבודת השם, אף על פי כן הם נכספין מאד מאד לזכות למעלה יתרה עוד ביותר בעבודת השם, ודורשים ומבקשים ומחפשים בכל עת לזכות לשלמות יותר בעבודת השם, כמחפש אחר אבדתו, ומתחננים לפניו יתברך הרבה על זה. וכמו שמצינו אצל דוד המלך, עליו השלום, שמעלתו היתה גבוהה מאד מאד, אף על פי כן בסוף תמניא אפי סיים: תעיתי כשה אבד בקש עבדך וכו'. ומזה יכולין להבין מרחוק קצת גודל מעלת קדושת הצדיקים והכשרים אמתיים וגודל קדשת הכיסופין דקדושה שלהם, ובודאי הם פועלים בתפילתם שמבקשים בקש עבדך וכו', ועתידים בודאי להתבקש, ובכוחם וזכותם יתבקשו ויעלו כל האבדות כולם, עד שיעלו על ידי זה גם כל החולקים עליהם והרחוקים מהם וישובו כולם אליהם. וכל זה מרומז בדברי רבותינו ז"ל שאמרו: עדת קורח עתידה להתבקש ולעלות; כתיב ויאבדו מתוך הקהל, ובדוד הוא אומר: תעיתי כשה אבד בקש עבדך מה אבדה שנאמר בדוד עתידה להתבקש, אף כאן אבדה העתידה להתבקש וכו', הינו כנ"ל.

(אוצר היראה, מחלוקת נו; על פי: שם, חושן משפט, אומנין ד,לה)

ופדויו מבן חודש תפדה (יח,טז)

עיקר החיות הוא עבודת הבורא יתברך. וכשאינו מוסיף קדושה ודעת בכל יום, הוא קצר ימים, ומי יודע אם יעלו כל שבעים שנותיו ליום אחד… ועל כן הרשעים הגמורים, הרחוקים מן התורה לגמרי, הם נקראים בחייהם מתים. אך אפילו העובד את השם קצת, אינו נמנה בימי חייו כי אם כפי מעט העבודה ומעשים טובים שזכה לעשות בחייו, ועל כן יכול להיות שכל חיותו לא יעלה כי אם ליום אחד. אבל מי שזוכה להוסיף קדושה ודעת ולחיות חיים חדשים בכל עת, הוא זוכה לחיות שבעים שנותיו בשלמות. וזהו בחינת קדושת הבכור, שצריכים לפדותו מן הכהן בשביל להמשיך על ידי זה בחינת התחדשות החיות והמוחין, וזהו שעיקר פדיון בכור הוא מבן חודש, כמו שכתוב ופדויו מבן חודש תפדהמבן חודש דייקא, כי עיקר הפדיון הוא בשביל התחדשות החיות, שהוא בחינת חודש, בחינת מחדש חדשים.

(אוצר היראה, חיים ד; על פי: שם, אורח חיים, תפילין ה,כ)

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support