ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > פרשת השבוע > ליקוטי הלכות לפרשת פנחס

ליקוטי הלכות לפרשת פנחס

ט״ז באייר תשע״ט

לקט הארות וביאורים נפלאים ממעיינו העמוק של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב מלוקטים מספריו הקדושים ומספרי תלמידו הגדול רבי נתן מברסלב, לפרשת השבוע: פרשת פנחס (פרשת השבוע)

בקנאו את קנאתי (כה,יא)

פינחס זכה לכהונה על ידי שקינא על מעשה זמרי שפגם בברית, ופינחס קינא על זה והמשיך בחינת תיקון הברית, ועל ידי זה זכה לכהונה שהוא בחינת אהבה הקדושה השורה אצל הנקודה שהוא ברית שלום, כמו שכתוב הנני נותן לו את בריתי שלום וכו'. וכל מעשה פינחס היה תיקון להכניע ולבטל קליפת בלעם מן העולם שהוא פגם הברית כמו שכתוב (להלן לא) הן הנה היו בדבר בלעם. כי בלעם היה פגום ומשוקץ ומתועב בתאוה הזאת מאד כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ק"ו) ונמשך כל ימיו אחר תאוה הזאת ולא רצה להשתדל לבטל תאות לבו על ידי דיבורים קדושים שהם בחינת שלש הנקודות (עיין ליקוטי מוהר"ן חלק א, תורה ל"ד) שצריכים לדבר דיבורים קדושים בינו לבין קונו ולדבר עם חבירו ביראת שמים ולדבר עם הצדיק וכו', ואז יכול אפילו הגרוע שבגרועים לצאת מעמקות נפילתו ולעלות ולהתקרב להשם יתברך. ובלעם הרשע ותלמידיו אינם חפצים בזה. ולא די שנמשכין אחר תאות המשגל כל כך, אף גם אינם משתדלים לדבר דיבורים קדושים בשלש בחינות הנ"ל. ולא די להם בזה, אף גם הם עושים מהיפך אל היפך שמטמאים דיבור פיהם מאד על ידי דיבורים רעים של ליצנות ורכילות ולשון הרע ודברים בטלים וניבול פה, ובפרט על ידי ליצנות ולשון הרע שמדברים על הצדיקי האמת ואנשיהם הכשרים ועל ידי זה בודאי הם מתרחקים משלש נקודות הנ"ל, ועל כן באמת הם משוקעים בכל פעם יותר בתאוותיהם הרעות. ולא די מה שמזיקים להם בעצמם, אף גם על ידי פיהם הרע ח"ו הם רוצים להזיק לכל ישראל. כי כמו שהצדיקים והכשרים מאירים הנקודות טובות בישראל על ידי דיבורים הכשרים והטובים, כמו כן להיפך, על ידי דיבורים רעים של בחינת בלעם וסיעתו מרחיקים מאד מהנקודה.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, נשיאת כפים ה,יב)

בקנאו את קנאתי

הצדיק האמת שבכל דור ודור, שהוא בחינת משה, שכל עסקו להעלות משמד לרצון, שעל ידי זה מגייר גרים ומקרב הרחוקים ומעוררם לתשובה, הוא יש לו בכוח לקרב כל העולם לעבודתו יתברך, אך עיקר העיכוב הוא על ידי בחינת החולקים והדלטורים שבכל דור, שהם בחינת דתן ואבירם, שעומדים כנגדו בכל פעם ורוצים להעלים אורו של הצדיק האמת בחינת משה, כי בני אדם הם מונעים גדולים יותר מהיצר הרע ומכל המניעות. ויש בזה כמה בחינות, כי על פי רוב מתלבש הבעל-דבר דייקא באיזה זקנים וחשובים, שהם בחינת אנשים כשרים קצת, ומהם כמה מנהיגים וראשים, אבל אין בהם שלמות, כנזכר לעיל, והם חולקים על נקודת האמת, ועל ידי כל זה עיקר העיכוב מן התשובה, שעל ידי זה עיקר עיכוב הגאולה. אבל ואתה מרום לעולם ה', כי בכל דור נמצאים אנשי אמת החסים על נפשם ומסתכלים על תכליתם בעין האמת, עד שהם בחינת מקנאי קנאת ה' צבאות, ולובשים קנאה כנגד החולקים הרוצים להעלים אור האמת לגמרי, חס ושלום, ומתעוררים מעצמם לעשות עבודות קדושות בשביל לגלות אור האמת בעולם, מה שלא נצטוו בהן, וזה נחשב להם לצדקה, שעל ידי זה נכנע מצח הנחש, שורש הסטרא-אחרא, בבחינת פינחס שקנא קנאת ה' צבאות ועמד והרג נשיא שבט מישראל, מה שלא נצטוה על זה בפרוש, כמאמר רבותינו ז"ל: הלכה ואין מורין כן, אף על פי כן הוא עשה את שלו ומסר נפשו על זה, ועל ידי זה הצליח מאד לנצח ולהציל את כל ישראל, כמבואר במקרא. כמו כן נמצאים בכל דור אנשים כשרים ויראים, שמקבלים ויונקים גם כן מבחינת פינחס ומשה רבנו עליו השלום, ועל ידי זה זוכין לבטל דעותיהם הרעות של החולקים הנ"ל, עד שיתגלה שקרם ופחזותם לעיני כל, ויתגלה אור האמת של הצדיק האמת בחינת משה, שעל ידי זה יזכו הכל לתשובה שלמה.

(אוצר היראה, מחלוקת ד; על פי: שם, אורח חיים, ברכת השחר ה,צא וכו')

ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי (שם)

כשיש דינים, חס ושלום, אזי המידת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום, אבל המידת הדין אין לה כח לכלות לגמרי, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ט): חִצַי כָּלִים והם אינם כלים, אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום, ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום, ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו, אזי מדת הדין מסתלק ממנו, כי הם רוצים יותר שינקום בו האדם, כי יש לו כח כנ"ל, על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתיקון העולם, הוא חולק לפעמים בכוונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל, כי יסמכו עליו שהוא ינקום יותר, אבל אחר כך הוא עושה ברחמים ואינו עושה יסורים לאותו הצדיק: וזה פרושפינחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי וכו' בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי וכו', היינו שפינחס השיב את חמת ה' וסילק מידת הדין מישראל, על ידי שהוא לבש נקמה לנקום בהם, [ו]על כן נסתלקו הדינים כנ"ל, וזה מחמת כי הדינים אינם יכולים לכלות וכו', על כן הם רוצים יותר כשאדם רוצה לנקום כנ"ל וזה: ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, היינו שבזה מודיעה לנו התורה גודל הטובה שעשה פינחס לישראל, בקנאו את קנאתו יתברך ולבש נקמה לנקום בהם, שבזה עשה להם טובה גדולה, והטעם הוא כי ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, הינו שבקנאתי במידת הדין שלי, איני מכלה את בני ישראל, כי מדת הדין אין בה כח לכלות כנ"ל אבל האדם כשנוקם יש לו כח לכלות לגמרי, חס ושלום על כן עשה פינחס טובה נפלאה לישראל, במה שלבש קנאה לנקם בהם כי על ידי זה רפתה מישראל כח הדינים בחשבם שפינחס ינקום בהם ביותר, כי פינחס הוא אדם שיש לו כוח לנקום יותר לכלות לגמרי, חס ושלום, וכנ"ל, ועל כן על ידי זה השיב פינחס את חמתי וסלק מדת הדין כנ"ל. אבל באמת, פינחס בודאי היה רחמן, ובודאי אחר כך הקל הדינים מעליהם.

(ליקוטי מוהר"ן א, תורה רמא)

ושם איש ישראל המוכה וכו' זמרי בן סלוא (כה,יד)

בחינת מחלוקת קרח ועדתו מתגבר בכל דור, ומתאספים הרבה לחלוק על הצדיק האמת העוסק לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. וכן תאוות ניאוף, שהוא בחינת מעשה זמרי, מתגבר גם כן מאד. והא בהא תליא [=זה תלוי בזה]: על ידי מעשה זמרי מתגברת מחלוקת קרח, היינו על ידי התגברות תאוות נאוף, פגם הברית, פגם טיפי המח, על ידי זה מתגברת המחלקת ביותר על הצדיק האמת. וכן להיפך, שעל ידי המחלוקת שעל הצדיק מתגבר מעשה זמרי, רחמנא לצלן. ועל זה התפלל יעקב: בסודם אל תבוא נפשי, היינו במעשה זמרי, ובקהלם אל תחד כבודי, היינו במחלוקת קרח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל.

(אוצר היראה, מחלוקת עו; על פי: ליקוה"ל, אבן העזר, פריה ורביה ה,ה)

שאו את ראש כל עדת בני ישראל (כו,ב)

מה שנצטוו תיכף אחר מעשה זמרי למנות את ישראל, כדי לעורר כח כל נפש ונפש משישים רבוא נפשות ישראל כדי להמשיך בחינת הנקודה טובה שיש בכל נפש ונפש מישראל כדי לטהר אותם מטומאת קליפת בלעם שהוא בחינת פגם הברית. כי בכל אחד ואחד מישראל יש נקודה טובה מה שאין בחבירו כמו שכתוב בתורה ל"ד (ליקוטי מוהר"ן א). ועל כן הוצרכו למנות כל ישראל כל יוצאי צבא, כל היוצא ללחום מלחמות ה' בזה העולם, כדי לעורר כוח הנקודה טובה של כל אחד. וזה שפירש רש"י שם: החנוכי, שמי מעיד עליהם – על תיקון הברית. כי ה' בראש, יו"ד בסוף. היינו שעל ידי הזכרת שמותם הקדושים נתעוררה הנקודה טובה שיש בהם בכל אחד ואחד, שהוא בחינת שמו יתברך. כי הנקודה טובה הוא בחינת החלק אלקי ממעל שיש בכל אחד ואחד שהוא בחינת שמו יתברך. ועל כן בכל עת שיצאו מחול לקודש, נמנו, כי כשיצאו מטומאת מצרים מנאום, וכשחטאו בעגל ונפלו מנאום אחר כך כשהיו צריכים להטהר מעון זה על ידי מעשה המשכן, וכן כשנפלו על ידי מעשה בלעם ומדין מנאום אחר כך כשניצלו. כי המנין הוא לעורר הנקודה טובה שיש בכל אחד מישראל שעל ידי זה נטהרין מכל הטומאות.

(ליקוה"ל, אורח חיים, נשיאת כפיים ה,יד)

ובני קורח לא מתו (כו,יא)

אמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרק חלק (סנהדרין קט): ויקח קרח, שעשה קרחה בישראל, ודרשו שם כל שמות אבותיו הקדושים על קרח לגנאי. וכמו שכתוב שם: בן יצהר שהרתיח כל העולם כצהרים. וכן בן קהת וכו'. והקשה: לכתוב 'בן יעקב שעיקב' וכו'. והוא פלא, למה לכתוב שם הקדוש של יעקב גם כן להפכו לגנאי לו? אך קורח במחלקתו גרם שלא די שהדעת של בניו לא יהיה נמשך לבניו על ידו כי אם על ידי משה ותלמידיו יהושע והזקנים וכו', אף גם פגם וכרת ועקר עצמו מהדעת הקדוש של אבותיו הקדושים, שכל הדעת שלהם נהפך אצלו לרעה, בחינת 'לא זכה נעשית לו סם המוות', עד שכל שמותיהם הקדושים שהוא הדעת שכלול בהשם (כמו שמבואר במקום אחר) שלהם, הפך הכל על עצמו לרעה. וזה היה כל ענין קרח. שעל ידי תאות כבוד-עצמו חטא מאד ומרד כנגד משה רבנו שממנו כל המשכת הדעת הקדוש בעולם לגלות כי מלוא כל הארץ כבודו, עד שכפר בעיקר, וכל חזקת טעותו היתה על ידי בניו, שראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו, ועל ידי זה נתעה מסברא לסברא של שקרים וטעותים עד שכפר בכל תורת משה וביקש לעקור את הכל, עד שגרם שעקר את עצמו מכל קדושת אבותיו הקדושים. ועל כן נדרשו עליו כל שמותם לגנאי וכנ"ל, כי אצלו נהפך הכל לגנאי. אבל כפי עוצם פגמו, היה ראוי שיהיה נכתב גם בן יעקב ולדרשו לגנאי עליו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא הנ"ל, כי הוא רצה לעקור עצמו מתחילת שורש קדושת ישראל שהוא יעקב אבינו. אך יעקב בקש על הדבר (בראשית מט,ו): בקהלם אל תחד כבודי. היינו שעצם קדושת נקודתו של יעקב תהיה מסתתרת ומתעלמת אז ולא יוכל להגיע פגמו לשם כדי שתוכל הנקודה הקדושה הזאת להתלבש בבניו לעוררם בתשובה בתוך עוצם המחלוקת הגדולה הזאת. וכן היה, שבתוך הרעש הגדול של הבליעה שבו בתשובה בכוחו הזה ונתבצר להם מקום בגיהנם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (במדבר רבה יח) על פסוק ובני קרח לא מתו עד שמהם יצאו כל השלשלת הגדולה שראה קורח, שהם הדורות הקדושים שמואל וכו' שגילו אלקותו יתברך בעולם, אבל לא בכוחו של קרח, כי הוא נאבד מתוך הקהל כי נשאר קרח מכאן ומכאן, כי עקר עצמו מאבותיו וכל שמותם הקדושים נדרשו עליו לגנאי כנ"ל. וגם בניו ודורותיו לא קבלו הדעת הקדוש ממנו, כי אדרבא, הוא הסית גם אותם עד שגם הם היו בתוך המחלוקת בתחלה. רק שבכח תפלתו של יעקב סיבב ה' יתברך שנתעוררו בתשובה ולא מתו עד שיצאו מהם כל הדורות הקדושים שהלכו בדרך של משה רבנו, והמשיכו הדעת הקדוש של משה רבנו בעולם, לידע ולהאמין בה' כי מלוא כל הארץ כבודו. וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שם: ויקח קרח, שעשה קרחה בישראל. קרחה ודאי, כמו שדה שיש בו קרחת, שיש תבואה ופרות נפלאים מכאן ומכאן ובאמצע יש קרחה בלא תבואה ופרות כמו מדבר שומם. וזהו בחינת קרח. שאבותיו היו כולם קדושים ובניו ודורותיו גם כן צדיקים קדושים והוא נשאר באמצע כמו קרחה ועל כן נקרא קורח.

(ליקוה"ל, אורח חיים, בציעת הפת א,סח)

לאלה תחלק הארץ במספר שמות (כו,נג)

ארץ ישראל היא בחינת אמונה כמו שכתוב שכָן ארץ ורעה אמונה, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, כי על ידי קדושת הברית, שעל ידי זה נצטרפין האותיות לטוב, זוכין לאמונה כמו שמבואר בתורה ל"א (ליקוטי מוהר"ן א), ועל כן לאלה תחלק הארץ, כי כל אחד כפי מה שזוכה לקדושת הברית כמו כן יש לו חלק בארץ ישראל שהוא בחינת אמונה.

(שם, אורח חיים, הודאה ה,יג)

אך בגורל יחלק את הארץ (כו,נה)

גורל הוא דבר שאין מבינים, כי בכל מקום שאין יכולין להבין בדעת ושכל למי מגיע הדבר הזה מטילין גורל. נמצא שגורל הוא בבחינת העדר הדעת שזהו בחינת כח המדמה שהוא הסתלקות הדעת שאז נשאר המדמה. ובקדושה הגורל גבוה מאד, וזהו בחינת אך בגורל יחלק את הארץ. כי ארץ ישראל היא עיקר ברור המדמה, כי שם דייקא זוכין לאמונת חידוש העולם, שהיא בחינת ברור המדמה (כמובא בליקוטי מוהר"ן חלק ב, תורה ח, ראה שם), כי כל עיקר קדושת ארץ ישראל נמשך משם, מבחינת אמונת חידוש העולם, שמאמינים שה' יתברך ברא את העולם וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כמבואר כל זה בהתורה 'תיקעו' הנ"ל. נמצא, שעיקר ברור המדמה הוא בארץ ישראל, ועל כן כל אחד מישראל אי אפשר [לו] להגיע לנקודת חלקו שיש לו בארץ ישראל כי אם על ידי הגורל שהוא למעלה מהדעת, והוא בבחינת המדמה דקדושה שהוא בחינת אמונה בה' יתברך, שמאמינים שהגורל הוא מה' יתברך לבד, כי מחמת שאי אפשר לשכל אנושי שיוכל להבין ולהשיג חלוקת ארץ ישראל, למי ומי מגיע כל חלק וחלק ביחוד כפי שורש קדושת נשמתו, כי קדושת ארץ ישראל גבוה מאד בתכלית המעלה ואין מי שיוכל להשיג בשכלו חלוקה זאת, על כן צוה ה' יתברך לחלק ארץ ישראל בגורל דייקא, שהיה על פי רוח הקודש, שהוא ברור המדמה. כי גורל דקדושה הוא בחינת אמונה, שמאמינים שהגורל אינו מקרה חס ושלום או על פי איזה מערכה ממערכת המזלות חס ושלום, רק הכל מה' יתברך לבד, כמו שכתוב (משלי טז,לג): בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו.

(שם, אורח חיים, ברכת הריח ד,כז)

איש אשר רוח בו (כז,יח)

עיקר המחלוקת הוא מחלוקת היצר הרע, שחולק על האדם ורוצה להורידו לשאול תחתיות חס ושלום, ועיקר היצר הרע הוא בחינת חקירות וכפירות, שהם בחינת מחלוקת, בחינת חלק לבם, ומשם נמשכים כל המחלוקות שבעולם, שכולם באים מבחינת מחלוקת היצר הרע, ששורשו כפירות, פגם הרצון. כי באמת המחלוקת הוא פגם הרצון, כי עיקר המחלוקת הוא בין הרצונות, שזה רוצה כך וזה רצונו להיפך, ומחמת זה נעשה מחלוקת חס ושלום. ועל כן עיקר השלום הוא על ידי צדיק הדור הגדול במעלה, שהוא בחינת משה, שנשמתו מבחינת רעוא דרעוין, רצון שברצונות, שהוא יודע רצון כל אחד ואחד מהיכן נמשך בשרשו. ועל כן הוא איש אשר רוח בו, שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, כי יודע לקשר וליחד רוחו ורצונו של כל אחד ואחד בשורש הרצון, ושם מייחד ומקשר כולם ברצון אחד העליון, ואז נמשך אהבה ושלום גדול ונפלא ביניהם, מאחר שכולם בדעותיהם ורצונותיהם השונים מקושרים ומיוחדים ברצון אחד העליון, שאין בו שום שינוי, ושם כולו אחד וכולו שלום, כי הכל נכלל באחד.

(אוצר היראה, מחלוקת נג; על פי: שם, חושן משפט, שומר שכר ב,י)

איש אשר רוח בו

הצדיקים מנהיגי הדור האמיתיים הם בחינת רוח, כמו שכתוב איש אשר רוח בו, שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד. וישראל הם בחינת לב, כי הם לבא דכל עלמא [=לב כל העולם] (זהר הקדוש פנחס רכ"א:) וצריכין מנהיגי הדור לנשב בבחינת רוחם (עיין ליקוטי מוהר"ן א, תורה ח) על כל אחד מישראל לנפוח מהם העפרוריות, דהיינו מרה שחורה ועצבות שנופל עליהם חס ושלום, שעל ידי זה אינו יכול האיש הישראלי, שהוא בחינת לב, לדלוק ולבעור להשם יתברך, ועל ידי זה הצדיקים האמתיים מלהיבים לבבות ישראל להשם יתברך.

(קיצור ליקוטי מוהר"ן א, ט)

ועשירית האיפה סולת למנחה בלולה בשמן (כח,ה)

מנחה שהיא קרבן עני, זה בחינת תפלה לעני, שהיא יקרה מאד בעיני ה' יתברך כמבואר בזהר הקדוש באריכות. כי הקרבנות הם בחינת תפילה כמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה. ואף על פי שהיא יקרה מאד מאד בעיני ה' יתברך, אף על פי כן צריכה המתקה גדולה עד שתעשה פעולתה בשלמות. כי העני הוא בבחינת מוחין דקטנות, שהוא בחינת מיעוט הלבנה, בחינת המאור הקטן שמשם עיקר הדלות והעניות כידוע, ועל כן גם מעט הפרנסה של העני באה לו בדוחק ובצער גדול, מחמת שקשה לו להמשיך השפע, מחמת שהוא בבחינת מוחין דקטנות, בחינת מעוט הירח שהיא בחינת דינים, שעל ידי זה נתעכב לו השפע מאד. וזה בחינת בתר עניא אזיל עניותא [=העניות הולכת אחר העני]. אבל כשה' יתברך רוצה לרחם עליו ולהושיעו, עיקר ישועתו [היא] על ידי צדיק הדור האמיתי הגדול במעלה מאד, שהוא עושה עצמו עני, כמו דוד המלך עליו השלום שעשה עצמו תמיד כעני, כמו שכתוב ענני כי עני ואביון אני. כי דוד ידע שתפלת העני יקרה מאד, על כן עשה עצמו תמיד כעני כמבואר בזוהר הקדוש. וזה הצדיק בחינת דוד משיח, שעושה עצמו עני, הוא דייקא יכול להמתיק העניות והאביונות בשרשו, דהיינו שהוא ממתיק כל המוחין דקטנות ותכלית קטנות דקטנות עד קצה האחרון עד אין תכלית, הכל הוא ממתיק בשרשו העליון הגבוה והנורא מאד, שהוא בחינת אַיִן שהוא למעלה מכל המוחין דגדלות וקטנות, ששם כולא חד, והכל נמתק שם. כי זה הצדיק בחינת דוד משיח אף על פי שעושה עצמו כעני ממש ומשתף עצמו עם כל העניים והדלים והשפלים שבעולם, אף על פי כן אינו נופל חס ושלום לבחינת מוחין דקטנות, אדרבא בתכלית עניותו ושפלותו הוא בתכלית הגדלות דגדלות, כי אצלו גדלות וקטנות כולא חד, שזהו בחינת הענוה של משה רבנו ומשיח ודוד וכל הצדיקים הגדולים האמיתיים. וזה שאנו רואין שם במקומו, במזמור פ"ו הנ"ל, שקרא עצמו שם עני ואביון, כמו שכתוב הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני, ובתוך כך מיד קרא לנפשיה חסיד, כמו שכתוב שם תכף ומיד, שמרה נפשי כי חסיד אני. וזה בחינת ועשירית האיפה סולת למנחה בלולה בשמן. שהמנחה שהיא בחינת קרבן עני, שהוא בחינת מוחין דקטנות, צריכה להיות בלולה בשמן, כדי להמתיק הדין על ידי זה. כי שמן הוא בחינת אורו של משיח, בחינת שמן משחת קדש שזהו בחינת משיח שנקרא משיח על שם שנמשח בשמן, וכמו שכתוב על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון. היינו שעיקר המתקת המנחה שהיא בחינת קרבן עני בחינת מוחין דקטנות, עיקר המתקתו על ידי בחינת משיח שהוא בחינת השמן שבוללין בו המנחה שזה עיקר תקון והמתקת בחינת המנחה שהיא בחינת קרבן עני.

(שם, אורח חיים, תפילת המנחה ה,ח)

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support