ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > פרשת השבוע > ליקוטי הלכות לפרשת מקץ

ליקוטי הלכות לפרשת מקץ

כא בסיון התשעט

הצדיק זוכה לברר השינה ולפתור חלומות בשלימות, והוא מחזק ונותן עצה לכל מי שרוצה לחוס על נפשו, שבעת שמתעורר בו איזה טוב אזי יזדרז וימהר לחטוף תורה ומעשים טובים כל מה שיוכל, כדי שיהיה לו לפקדון לימי הרעב חס ושלום, שהם ימי הרע שעוברים על האדם, שאז יוכל להחיות את עצמו בטוב שקיבץ בתחילה, בימי נעוריו – ליקוטי הלכות לפרשת מקץ

לקט מספרי ליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב על פרשת השבוע: פרשת מקץ

פרשת מקץ וחג החנוכה

וזה בחינת מה שלעולם קוראים פרשת מקץ בחנוכה. כי זאת הפרשה מדברת מגדולת יוסף הצדיק שנתגדל בארץ מצרים על ידי שכפה את יצרו. ועל ידי זה זכה שנתבטל הרע נגדו – היינו ה'ימי רע'. ועל כן נעשה מושל על כל ארץ מצרים שהיא תוקף הרע, ערוות הארץ. כי תוקף הרע של ארץ מצרים נתבטל נגדו עד שנעשה מושל עליהם. והכניע כל הרע של מצרים. עד שהיו יכולים ישראל להיות שם אחר כך בגלות (כמו שמובא בספרים) שבשביל זה הוכרח יוסף להיות שם מקודם. כי אם לאו  לא היו יכולים לסבול את גלות מצרים, שהיה שם תוקף הרע מאד. אבל על ידי כוח של יוסף הצדיק שהתגבר על יצרו על ידי זה נכנע הרע של מצרים ונתבטל נגדו ועל כן היה יכול יוסף לפתור חלומות. כי החלום מעורב עם דברים בטלים כמו שאמרו רז"ל, שזה בחינת התערבות הטוב עם הרע; כי האמת שיש בחלום זה בחינת טוב בחינת ימי טוב. והשקר ודברים בטלים של החלום. זה בחינת ימי רע. ומחמת שהימי רע מכסים על ה'ימי טוב'. בפרט בשינה בחלום שאז הוא אחיזתם [של ימי הרע] כידוע. על כן אי אפשר לעמוד על פתרון החלום. אבל [ה]צדיק כמו יוסף הצדיק שכפה את יצרו והכניע הימי רע. אזי תיכף כששמע החלום. אז הרע היינו הימי רע נופלים ונתבטלים – [וממילא] נתגלים רק הימי טוב, שהוא בחינת האמת והטוב שבחלום שהוא פתרון החלום. וזה בחינת חלום פרעה שלא יכלו כולם לעמדו על פתרונו. כי חלומו היה 'שבע שני השובע ושבע שני הרעב'. שזהו בחינה זו ממש: שהתגבר שבע שני הרעב שהם בחינת שבעה ימי רע על השבע שני השובע. שהם ימי טוב. בבחינת 'ותבלענה הפרות הרעות' וכו'. עד אשר נתכסה ונתעלם לגמרי על ידי הימי רע שכיסו עליהם בבחינת ולא נודע כי באו אל קרבנה. ועל כן לא היה יכול שום אדם לעמוד על פתרונו לברר האמת והטוב שבו כי אם יוסף הצדיק. כי אצלו נתבטלין הימי רע בחינת שבע שני הרעב. ועל כן היה יודע פתרון האמת של החלום. וזה להחיות עם רב לקבוץ אוכל בשבע שני השבע. שהם בחינת ימי טוב. כדי שלא יוכלו להתגבר שני הרעב שהם ימי רע. כי כשאדם זוכה לאיזה טוב לבחינת ימי טוב. הוא צריך להשתדל להרבות מאד במעשים טובים ובעסק התורה כל ממה שיוכל בבחינת (קהלת ט') כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה עד שאתה בכחך. כמו שכתוב (שם י"ב) וזכור את בוראך בימי בחרותיך אעד אשר לא יבואו ימי הרעה וכו' כי לכל אדם יש ימי טוב ימי רע. ובעת שמתגברים ח"ו הימי רע על האדם וקשה לעמוד נגדם הוא צריך להשתמש עם כח הימי טוב שהיה לו בתחילה. דהיינו מה שזכה לעשות טוב מקודם. על כן כל זה שאפשר בידו לעשות איזה טוב הוא  צריך לחטוף מאד ולמהר לעשות הרבה הרבה טוב עד שלא יבואו ימי הרעה ח"ו. כולי האי [=כל זה] ואולי יוכל להתגבר על ידי זה להכניע הימי רע שזהו בחינת יוסף הצדיק שאסף וקבץ אוכל בשני השבע כדי להחיות עם רב בימי הרע. כמו שכתובוהיה האוכל לפקדון וכו'. כדי שעל ידי זה לא יוכלו הימי רע לשלוט על ישראל כי מחיין עצמן ומתגברין על [הרע] על ידי הטוב שאסף בימי הטוב. שזהו בחינת האוכל שאסף יוסף בשבע שני השבע כי למחיה שלחו האלקים. להחיות עם רב.וזה בחינתחלום פרעה אחד הוא, כי לפתור חלום פרעה להכניע שבע שני הרעב ולגלות שבע שני השבע. הוא על ידי הצדיק שזכה לאור האהבה שבדעת שהוא בחינת יום אחד הוא יוודע לה' וכו' וזהו חלום פרעה אחד הוא.

ועל כן קורין פרשת מקץ בחנוכה. כי כל זה הוא בחינת ח' ימי חנוכה שמדליקים בהם נרות חנוכה. כדי שיאיר אור האהבה שבדעת בז' ימים כדי לגלות בחינת שבע שני השבע שהם בחינת ימי טוב וכו' כנ"ל.

 (ליקוה"ל, או"ח, הלכות חנוכה, ג,ז)

ותבואנה אל קרבנה ולא נודע (מ"א,כ"א)

וזה בחינת חלום פרעה שתיקונו על ידי יוסף שפתר אותו שקוראים זאת הפרשה בימי חנוכה. כי פרעה ראה בעת שינה שנמשך מבחינת ביטול כנ"ל, ראה אז איך שבע פרות הרעות בולעים שבע פרות הטובות וכו'. שהוא בחינת התגברות הרע על הטוב. היינו התגברות הז' מדות רעות על ז' המדות הטובות עד אשר (בראשית מ"א) ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. כי כל כך מתגברת הסטרא אחרא [=היצר הרע] בכל עת עד שרוצה להשכיח את האדם בכל פעם כאילו לא ראה טוב מעולם אף על פי שבתחלה בעת הביטול ראה רק את הטוב שהם בחינת ז' פרות הטובות. אך ראה שתיכף אחר כך סמוך להקיצו דהיינו כשמתחיל לשוב מהביטול חוזרים ומתגברים אחר כך שבע פרות הרעות. שהם הרע שאורב ומתגרה ומתגבר ביותר אחר כך וכנ"ל וזה שנסמך התגברות הפרות רעות להקיצו כמו שכתוב שם ומראיהן רע וכו' ואיקץ. וכן בכל הפרשה, היינו כנ"ל. ותיקונו על ידי יוסף שזכה לתכלית הביטול בשלימות כראוי בבחינת (שם מ"ט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין –  עולה עין. שיוסף בחינת הצדיק האמת עולה על העין. כי הוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא [=מראות העולם הזה] לגמרי ואין לו שום הסתכלות בזה העולם אפילו כהרף עין ועל כן נקרא עולה עין. כי הוא עולה על העין ומושל עליו. כי מי שיש לו הסתכלות בזה העולם, כפי הסתכלותו כן הוא תחת העין. כי העין מושל עליו מאחר שנמשך אחר עיניו כמו שאמרו רז"ל (סוטה ט') על כמה שהלך אחר עיניו. שזהו בחינת (במדבר ט"ו.) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שלא יהיו 'העין רואה והלב חומד' שולטין עליו. רק הוא יתגבר עלי העין והלב ויעלה עליהם וימשול בהם בבחינת עלי עין. שלא יהיו לו שום הסתכלות בזה העולם שזהו בחינת יוסף שנקרא עולה עין. ועל כן הוא מבטל כל החרפות והבושות שהם כלל התאוות והסטרא אחרא בבחינת (בראשית ל') אסף אלקים את חרפתי. ועל כן זכה יוסף לתכלית הביטול בשלימות. ועל ידי זה פתר ותיקן חלום פרעה והגביר הטוב על הרע שבע שני השבע על שבע שני הרעב.

 (שם, או"ח, נטילת ידיים שחרית, ד,ז)

ויצברו בר (מ"א,ל"ה)

הצדיק זוכה לברר השינה ולפתור חלומות בשלימות, והוא מחזק ונותן עצה לכל מי שרוצה לחוס על נפשו, שבעת שמתעורר בו איזה טוב אזי יזדרז וימהר לחטוף תורה ומעשים טובים כל מה שיוכל, כדי שיהיה לו לפקדון לימי הרעב חס ושלום, שהם ימי הרע שעוברים על האדם, שאז יוכל להחיות את עצמו בטוב שקיבץ בתחילה, בימי נעוריו, שזה בחינת העצה שנתן יוסף הצדיק: "ויצברו בר וכו' והיה האוכל לפקדון".

 (שם, או"ח, בציעת הפת, ה,מ)

וילבש אותו בגדי שש (מ"א,מ"ב)

אפילו הצדיקים הגדולים, כל זמן שלא עמדו בנסיון כראוי להם, עדין יש להם לחוש אולי יש בהם עוד איזה אחיזה מה"בגדים הצואים". אך אחר כך, כשזוכים לעמוד בנסיונם כראוי, אז לא די שזוכין להפשיט מעל עצמן הבגדים הצואים בשלימות וללבוש "בגדים לבנים" ונקיים – שזה בחינת מה שנאמר ביוסף "ויעזוב בגדו בידה" ואחר כך כתוב "וילבש אותו בגדי שש" וכמאמר  רבותינו ז"ל – אלא גם זוכים שיהיה להם הכח להפשיט הבגדים הצואים מתלמידיהם וחבריהם ולהלבישם בגדים נקיים, בבחינת "ולכולם נתן – לאיש חליפות שמלות" הנאמר ביוסף אצל אחיו.

 (שם, או"ח, בציעת הפת, ה,מ)

ויאמר להם יוסף ביום השלישי (מ"ב,י"ח)

ובשביל זה תיקנו לנו משה רבינו והנביאים לקרות בתורה בצבור כדי להזכיר אותנו בכל פעם מתן תורה כדי שנזכה לקבל עלינו קבלת התורה בכל יום מחדש כנ"ל. ועל כן עיקר קריאת התורה בשבת ויום טוב שבו ניתנה תורה וכו' כנ"ל אבל אחר כך כשהלכו שלשה ימים וכו', תקנו לקרות בצבור גם בשני וחמישי. כי ראו שאין מספיק להזכיר בשבת לבד על כל ימות השבוע על כן תקנו לקרוא גם בשני וחמישי, להזכיר בתוך כל שלשה ימים מתן תורה בסיני שניתנה לשלשה ימים. כי הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב ל"ג). כי בהכרח שיעברו על כל אדם עליות וירידות הרבה מאד. והכל בשביל התחדשות הנ"ל שבשביל זה נברא יום ולילה אור וחשך, והוא יתברך מאפיל ומאיר בגשמיות וברוחניות בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן וכמו שפירש רשי על פסוק (דברים כ"ט) אתם נצבים היום וכו' שנאמר אחר התוכחות, כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר, כך עתיד להאפיל ולהאיר לכם. וכל התוכחות וכו', הן הן המציבין אתכם וכו' כי לעולם ידו על העליונה וגומר ברחמיו תמיד כרצונו. ועל כן יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. וכמו שכתוב במדרש רבה (פרק צ"א) על הפסוק (בראשית מ"ב) ויאמר להם יוסף ביום השלישי וכו' שלעולם אין הקדוש ברוך הוא משהה הצדיקים בצרה ג' ימים וכו'. וכן לדוד וליונה וכו'. כי הוא יכאיב ויחבש, ימחץ וידיו תרפאנה. וכתיב (שמואל א' ב') ה' ממית ומחיה מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מוריד שאול ויעל. ובשביל כל זה קורין בתורה בצבור, בניגון ובטעמים בכל שלשה ימים. כי להזכיר אותנו בתוך כל שלשה ימים יום מתן תורה בסיני לשלשת ימים וכו', כדי שעל ידי זה נזכיר בכל יום ויום שתהיה התורה והעבודה אצלינו מחדש שזה העיקר וכנ"ל.

 (שם, כבוד רבו, ג,כ"ב)

ואל ש-ד-י יתן לכם רחמים (מ"ג,י"ד)

ואל שדי יתן לכם רחמים ושלח את אחיכם אחר וכו' שמרמז על קץ הגאולה הזאת שעליו נאמר מה שנתחנן יעקב אבינו עליו האומר לעולמו די יאמר לצרותינו די. וזה בכלל ובפרט, בכלליות ישראל שיאמר די לצרותינו, כי כבר משך עלינו השעבוד וארך עלינו הגלות מאד מאד ובודאי סוף יאמר די לצרותינו וימהר לגאלינו גאולת עולם כמו שכתוב (איכה ד') לא יוסיף להגלותך וכו', וכן בפרטיות אצל כל אחד, ובפרט אותן שהתחילו קצת וכבר העלה אותם הצדיק האמת ממקום שהעלה אותם כאשר יודע כל אחד בנפשו ואף על פי כן עובר עליהם בכל פעם ובכל יום וכו' מה שעובר עליהם, וצריכים לבטוח בכחם של זקנים דקדושה הנ"ל שעוסקים לחזק את הרצון וממשיכים עלינו בחינת דוד משיח שיאמר די לצרות הנפש וכו' של כל אחד בפרטיות.

 (שם, ברכת השחר, ה,ס"ב)

ואת גביעי גביע הכסף (מ"ד,כ)

עיקר התגלות יוסף לאחיו, שזה היה אצלם בחסד גדול ורחמים רבים וישועה גדולה להם ולאביהם – יעקב אבינו עליו השלום, כל זה היה על ידי הגביע שהיה בשקו של בנימין, שבתחילה היה להם מזה מרירות וצער גדולים מאוד, ובסוף התגלה שבמרירות והצער הסתתרה ישועה גדולה ורחמים רבים. ועל כן מובא בספרים שסוד ה'גביע' הוא אותיות י"ג ע"ב, היינו: י"ג [13] פעמים ע"ב [72], בחינת "תליסר מכילין דרחמי" [=שלש עשרה מידות של רחמים], שהם כלל הרחמים והחסד. וזה רמז עבורינו, לדעת ולהודיע שכשאדם בצער גדול ומר מאוד, עד ש'מעקם ליבו' מאוד מאד – יחזק את עצמו וידע ויאמין שגם זה לטובה, ובודאי מסתתרים רחמים נפלאים בתוך מרירות הצער הזה, רק שצריכים לצעוק ולהתפלל להשם יתברך, ולחכות לרחמיו יתברך.

(שם, הודאה, ו,מ"ה)

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support