פרשת מקץ וחג החנוכה

וזה בחינת מה שלעולם קוראים פרשת מקץ בחנוכה. כי זאת הפרשה מדברת מגדולת יוסף הצדיק שנתגדל בארץ מצרים על ידי שכפה את יצרו. ועל ידי זה זכה שנתבטל הרע נגדו – היינו ה'ימי רע'. ועל כן נעשה מושל על כל ארץ מצרים שהיא תוקף הרע, ערוות הארץ. כי תוקף הרע של ארץ מצרים נתבטל נגדו עד שנעשה מושל עליהם. והכניע כל הרע של מצרים. עד שהיו יכולים ישראל להיות שם אחר כך בגלות (כמו שמובא בספרים) שבשביל זה הוכרח יוסף להיות שם מקודם. כי אם לאו לא היו יכולים לסבול את גלות מצרים, שהיה שם תוקף הרע מאד. אבל על ידי כוח של יוסף הצדיק שהתגבר על יצרו על ידי זה נכנע הרע של מצרים ונתבטל נגדו ועל כן היה יכול יוסף לפתור חלומות. כי החלום מעורב עם דברים בטלים כמו שאמרו רז"ל, שזה בחינת התערבות הטוב עם הרע; כי האמת שיש בחלום זה בחינת טוב בחינת ימי טוב. והשקר ודברים בטלים של החלום. זה בחינת ימי רע. ומחמת שהימי רע מכסים על ה'ימי טוב'. בפרט בשינה בחלום שאז הוא אחיזתם [של ימי הרע] כידוע. על כן אי אפשר לעמוד על פתרון החלום. אבל [ה]צדיק כמו יוסף הצדיק שכפה את יצרו והכניע הימי רע. אזי תיכף כששמע החלום. אז הרע היינו הימי רע נופלים ונתבטלים – [וממילא] נתגלים רק הימי טוב, שהוא בחינת האמת והטוב שבחלום שהוא פתרון החלום. וזה בחינת חלום פרעה שלא יכלו כולם לעמדו על פתרונו. כי חלומו היה 'שבע שני השובע ושבע שני הרעב'. שזהו בחינה זו ממש: שהתגבר שבע שני הרעב שהם בחינת שבעה ימי רע על השבע שני השובע. שהם ימי טוב. בבחינת 'ותבלענה הפרות הרעות' וכו'. עד אשר נתכסה ונתעלם לגמרי על ידי הימי רע שכיסו עליהם בבחינת ולא נודע כי באו אל קרבנה. ועל כן לא היה יכול שום אדם לעמוד על פתרונו לברר האמת והטוב שבו כי אם יוסף הצדיק. כי אצלו נתבטלין הימי רע בחינת שבע שני הרעב. ועל כן היה יודע פתרון האמת של החלום. וזה להחיות עם רב לקבוץ אוכל בשבע שני השבע. שהם בחינת ימי טוב. כדי שלא יוכלו להתגבר שני הרעב שהם ימי רע. כי כשאדם זוכה לאיזה טוב לבחינת ימי טוב. הוא צריך להשתדל להרבות מאד במעשים טובים ובעסק התורה כל ממה שיוכל בבחינת (קהלת ט') כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה עד שאתה בכחך. כמו שכתוב (שם י"ב) וזכור את בוראך בימי בחרותיך אעד אשר לא יבואו ימי הרעה וכו' כי לכל אדם יש ימי טוב ימי רע. ובעת שמתגברים ח"ו הימי רע על האדם וקשה לעמוד נגדם הוא צריך להשתמש עם כח הימי טוב שהיה לו בתחילה. דהיינו מה שזכה לעשות טוב מקודם. על כן כל זה שאפשר בידו לעשות איזה טוב הוא צריך לחטוף מאד ולמהר לעשות הרבה הרבה טוב עד שלא יבואו ימי הרעה ח"ו. כולי האי [=כל זה] ואולי יוכל להתגבר על ידי זה להכניע הימי רע שזהו בחינת יוסף הצדיק שאסף וקבץ אוכל בשני השבע כדי להחיות עם רב בימי הרע. כמו שכתוב והיה האוכל לפקדוןוכו'. כדי שעל ידי זה לא יוכלו הימי רע לשלוט על ישראל כי מחיין עצמן ומתגברין על [הרע] על ידי הטוב שאסף בימי הטוב. שזהו בחינת האוכל שאסף יוסף בשבע שני השבע כי למחיה שלחו האלקים. להחיות עם רב.וזה בחינת חלום פרעה אחד הוא, כי לפתור חלום פרעה להכניע שבע שני הרעב ולגלות שבע שני השבע. הוא על ידי הצדיק שזכה לאור האהבה שבדעת שהוא בחינת יום אחד הוא יוודע לה' וכו' וזהו חלום פרעה אחד הוא.

ועל כן קורין פרשת מקץ בחנוכה. כי כל זה הוא בחינת ח' ימי חנוכה שמדליקים בהם נרות חנוכה. כדי שיאיר אור האהבה שבדעת בז' ימים כדי לגלות בחינת שבע שני השבע שהם בחינת ימי טוב וכו' כנ"ל.

(ליקוה"ל, או"ח, הלכות חנוכה, ג,ז)

ותבואנה אל קרבנה ולא נודע (מא,כא)

וזה בחינת חלום פרעה שתיקונו על ידי יוסף שפתר אותו שקוראים זאת הפרשה בימי חנוכה. כי פרעה ראה בעת שינה שנמשך מבחינת ביטול כנ"ל, ראה אז איך שבע פרות הרעות בולעים שבע פרות הטובות וכו'. שהוא בחינת התגברות הרע על הטוב. היינו התגברות הז' מדות רעות על ז' המדות הטובות עד אשר (בראשית מ"א) ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. כי כל כך מתגברת הסטרא אחרא [=היצר הרע] בכל עת עד שרוצה להשכיח את האדם בכל פעם כאילו לא ראה טוב מעולם אף על פי שבתחלה בעת הביטול ראה רק את הטוב שהם בחינת ז' פרות הטובות. אך ראה שתיכף אחר כך סמוך להקיצו דהיינו כשמתחיל לשוב מהביטול חוזרים ומתגברים אחר כך שבע פרות הרעות. שהם הרע שאורב ומתגרה ומתגבר ביותר אחר כך וכנ"ל וזה שנסמך התגברות הפרות רעות להקיצו כמו שכתוב שם ומראיהן רע וכו' ואיקץ. וכן בכל הפרשה, היינו כנ"ל. ותיקונו על ידי יוסף שזכה לתכלית הביטול בשלימות כראוי בבחינת (שם מ"ט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין – עולה עין. שיוסף בחינת הצדיק האמת עולה על העין. כי הוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא [=מראות העולם הזה] לגמרי ואין לו שום הסתכלות בזה העולם אפילו כהרף עין ועל כן נקרא עולה עין. כי הוא עולה על העין ומושל עליו. כי מי שיש לו הסתכלות בזה העולם, כפי הסתכלותו כן הוא תחת העין. כי העין מושל עליו מאחר שנמשך אחר עיניו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ט') על כמה שהלך אחר עיניו. שזהו בחינת (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שלא יהיו 'העין רואה והלב חומד' שולטין עליו. רק הוא יתגבר עלי העין והלב ויעלה עליהם וימשול בהם בבחינת עלי עין. שלא יהיו לו שום הסתכלות בזה העולם שזהו בחינת יוסף שנקרא עולה עין. ועל כן הוא מבטל כל החרפות והבושות שהם כלל התאוות והסטרא אחרא בבחינת (בראשית ל') אסף אלקים את חרפתי. ועל כן זכה יוסף לתכלית הביטול בשלימות. ועל ידי זה פתר ותיקן חלום פרעה והגביר הטוב על הרע שבע שני השבע על שבע שני הרעב.

(שם, או"ח, נטילת ידיים שחרית, ד,ז)

שבע שני רעב (מא,כז)

על ידי הרע של תאוות ממון, שהוא בחינת שבע שני הרעב, על ידי זה נבלע ונשכח כל השפע והעשירות שחננו השם, ולא נודע אצלו העשירות כלל, והוא מלא דאגות כבתחילה ויותר, בחינת 'מרבה נכסים מרבה דאגה'. והתיקון הוא רק על ידי הצדיק שבדור שהוא בחינת יוסף, שעיקר תיקון תאוות ממון על ידו, והוא נותן עצה לעשירים שינצלו משבע שני הרעב, מרעבון תאוות ממון, על ידי שיתנו צדקה לעניי העיר, ועל ידי זה ינצלו מתאוות ממון, והעשירות שלהם תתקיים ולא תכלה, חס ושלום.

(אוצר היראה, ממון ופרנסה יג; על פי: ליקוה"ל, אורח חיים, ברכת המזון ד,יז)

ויצברו בר (מא,לה)

הצדיק זוכה לברר השינה ולפתור חלומות בשלימות, והוא מחזק ונותן עצה לכל מי שרוצה לחוס על נפשו, שבעת שמתעורר בו איזה טוב אזי יזדרז וימהר לחטוף תורה ומעשים טובים כל מה שיוכל, כדי שיהיה לו לפקדון לימי הרעב חס ושלום, שהם ימי הרע שעוברים על האדם, שאז יוכל להחיות את עצמו בטוב שקיבץ בתחילה, בימי נעוריו, שזה בחינת העצה שנתן יוסף הצדיק: "ויצברו בר וכו' והיה האוכל לפקדון".

(שם, או"ח, בציעת הפת, ה,מ)

ויצברו בר

הצדיק זוכה לברר השנה ולפתר חלומות בשלימות. והוא מחזק ונותן עצה לכל מי שרוצה לחוס על נפשו, שבעת שמתעורר בו איזה טוב אזי יזדרז וימהר לחטף תורה ומעשים טובים כל מה שיוכל, כדי שיהיה לו לפקדון לימי הרעב חס ושלום שהם ימי הרע שעוברין על האדם, שאז יוכל להחיות את עצמו בהטוב שקבץ בתחלה בימי נעוריו, שזה בחינת העצה שנתן יוסף הצדיק ויצברו בר וכו' והיה האכל לפקדון וכו'.

(אוצר היראה, צדיק מא; על פי: ליקוה"ל, אורח חיים, בציעת הפת ה,מ)

והיה האוכל לפקדון (מא,לו)

כלל הצדיקים שבכל דור הם בחינת שבעה רועים, והם עוסקים לגדל אמונת ישראל ולהשלימה על ידי הרוח נבואה שיש להם, והם בחינת שבעה קני מנורה. בחינת שבע שני השובע כמבואר בפנים. אבל יש כנגדם מנהיגים ורועים של שקר בחינת נביאי השקר, והם מבלבלים את האמונה הקדושה ונקראים שבע שני הרעב. והם מסתירים ומכסים אור הצדיקים האמיתיים עד שאין נכרים כלל, ואין רואים אותם כלל כאילו אינם בעולם חס ושלום, שזה בחינת ותבלענה שבע פרות הרעות וכו' ולא נודע כי באו אל קירבנה. ואז כשמתגברים שבע שני הרעב, שהם בחינת המנהיגים של שקר, עד שאין יודעים על ידי זה מהצדיקים האמיתיים שבאותו דור, אז צריכין לפרנס ולהחיות את עצמו בהתורה שיגלו לנו הצדיקים אמיתיים שלפנינו. וצריכין אנו לילך בדרכיהם עד שירחם עלינו השם יתברך ויגלה לנו גם את הצדיקי אמת שבדור הזה שיש להם רוח נבואה רוח הקודש אמתי, שעל ידי זה מבררים המדמה וממשיכים שלימות האמונה בישראל, שזה בחינת אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן כמבואר במקום אחר. וזה מרומז גם בהעצה שנתן יוסף הצדיק לבטל תוקף הרעבון של שבע שני הרעב, על ידי שיקבצו את אוכל השנים הטובות והיו לפיקדון לארץ וכו' כמבואר בפנים.

(אוצר היראה, צדיק קלח; על פי: ליקוה"ל, יורה דעה, כבוד רבו ג,כא)

וילבש אותו בגדי שש (מא,מב)

אפילו הצדיקים הגדולים, כל זמן שלא עמדו בנסיון כראוי להם, עדין יש להם לחוש אולי יש בהם עוד איזה אחיזה מה"בגדים הצואים". אך אחר כך, כשזוכים לעמוד בנסיונם כראוי, אז לא די שזוכין להפשיט מעל עצמן הבגדים הצואים בשלימות וללבוש "בגדים לבנים" ונקיים – שזה בחינת מה שנאמר ביוסף"ויעזוב בגדו בידה" ואחר כך כתוב "וילבש אותו בגדי שש" וכמאמר רבותינו ז"ל – אלא גם זוכים שיהיה להם הכח להפשיט הבגדים הצואים מתלמידיהם וחבריהם ולהלבישם בגדים נקיים, בבחינת "ולכולם נתן – לאיש חליפות שמלות" הנאמר ביוסף אצל אחיו.

(שם, או"ח, בציעת הפת, ה,מ)

ויאמר להם יוסף ביום השלישי (מב,יח)

ובשביל זה תיקנו לנו משה רבינו והנביאים לקרות בתורה בצבור כדי להזכיר אותנו בכל פעם מתן תורה כדי שנזכה לקבל עלינו קבלת התורה בכל יום מחדש כנ"ל. ועל כן עיקר קריאת התורה בשבת ויום טוב שבו ניתנה תורה וכו' כנ"ל אבל אחר כך כשהלכו שלשה ימים וכו', תקנו לקרות בצבור גם בשני וחמישי. כי ראו שאין מספיק להזכיר בשבת לבד על כל ימות השבוע על כן תקנו לקרוא גם בשני וחמישי, להזכיר בתוך כל שלשה ימים מתן תורה בסיני שניתנה לשלשה ימים. כי הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב ל"ג). כי בהכרח שיעברו על כל אדם עליות וירידות הרבה מאד. והכל בשביל התחדשות הנ"ל שבשביל זה נברא יום ולילה אור וחשך, והוא יתברך מאפיל ומאיר בגשמיות וברוחניות בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן וכמו שפירש רשי על פסוק (דברים כ"ט) אתם נצבים היום וכו' שנאמר אחר התוכחות, כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר, כך עתיד להאפיל ולהאיר לכם. וכל התוכחות וכו', הן הן המציבין אתכם וכו' כי לעולם ידו על העליונה וגומר ברחמיו תמיד כרצונו. ועל כן יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. וכמו שכתוב במדרש רבה (פרק צ"א) על הפסוק (בראשית מ"ב) ויאמר להם יוסף ביום השלישי וכו' שלעולם אין הקדוש ברוך הוא משהה הצדיקים בצרה ג' ימים וכו'. וכן לדוד וליונה וכו'. כי הוא יכאיב ויחבש, ימחץ וידיו תרפאנה. וכתיב (שמואל א' ב') ה' ממית ומחיה מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מוריד שאול ויעל. ובשביל כל זה קורין בתורה בצבור, בניגון ובטעמים בכל שלשה ימים. כי להזכיר אותנו בתוך כל שלשה ימים יום מתן תורה בסיני לשלשת ימים וכו', כדי שעל ידי זה נזכיר בכל יום ויום שתהיה התורה והעבודה אצלינו מחדש שזה העיקר וכנ"ל.

(שם, כבוד רבו, ג,כ"ב)

וא-ל ש-ד-י יתן לכם רחמים (מג,יד)

ואל שדי יתן לכם רחמים ושלח את אחיכם אחר וכו' שמרמז על קץ הגאולה הזאת שעליו נאמר מה שנתחנן יעקב אבינו עליו האומר לעולמו די יאמר לצרותינו די. וזה בכלל ובפרט, בכלליות ישראל שיאמר די לצרותינו, כי כבר משך עלינו השעבוד וארך עלינו הגלות מאד מאד ובודאי סוף יאמר די לצרותינו וימהר לגאלינו גאולת עולם כמו שכתוב (איכה ד') לא יוסיף להגלותך וכו', וכן בפרטיות אצל כל אחד, ובפרט אותן שהתחילו קצת וכבר העלה אותם הצדיק האמת ממקום שהעלה אותם כאשר יודע כל אחד בנפשו ואף על פי כן עובר עליהם בכל פעם ובכל יום וכו' מה שעובר עליהם, וצריכים לבטוח בכחם של זקנים דקדושה הנ"ל שעוסקים לחזק את הרצון וממשיכים עלינו בחינת דוד משיח שיאמר די לצרות הנפש וכו' של כל אחד בפרטיות.

(שם, ברכת השחר, ה,ס"ב)

ואת גביעי גביע הכסף (מד,כ)

עיקר התגלות יוסף לאחיו, שזה היה אצלם חסד גדול ורחמים רבים וישועה גדולה להם ולאביהם יעקב אבינו, עליו השלום, כל זה היה על ידי הגביע שהיה באמתחת בנימין, שבתחילה היה להם מזה מרירות וצער גדול מאד, ולבסוף היה נעלם בענין זה ישועה גדולה ורחמים רבים. ועל כן מובא בספרים באמת, שסוד ה'גביע' הוא אותיות י"ג [=13] ע"ב [=72], הינו י"ג פעמים ע"ב, בחינת תליסר מכילין דרחמי  [=שלש עשרה מידות של רחמים], שהם כלל הרחמים והחסד. וזה רמז לנו לידע ולהודיע, כשהאדם בצער גדול ומר מאד עד שמעקם את לבו מאד מאד יחזק את עצמו וידע ויאמין שגם זה לטובה, ובודאי נעלמים רחמים נפלאים במרירות הצער הזה, רק שצריכים לצעוק ולהתפלל להשם יתברך ולחכות לרחמיו יתברך.

(אוצר היראה, יסורים וישועה ט; על פי: ליקוה"ל, חו"מ, הודאה ו,מה)