עתה ידעתי כי גדול ה' (יח,יא)

כל מי שרוצה לחוס על עצמו ולחשב על תכליתו הנצחי, כל תקנתו, שאיך שהוא, איך שהוא יהיה בעיני עצמו בכל יום כבריה חדשה ממש. כי באמת נעשה האדם כבריה חדשה בכל יום, שבשביל זה מברכין כל ברכות השחר, כמבואר בשלחן-ערוך. ועל-כן איך שהוא, צריך שתהיה העבודה שעוסק בכל יום חדשה אצלו לגמרי, כי כל אחד מישראל עושה כמה מצות בכל יום, ציצית ותפילין וכיוצא. אך העקר, שיראה לישב דעתו בכל יום, שזה היום שעומד בו עדיין לא היה בעולם, וכן לא יהיה עוד היום הזה בעולם, והעבודה להשם יתברך שצריכין בזה היום היא חדשה לגמרי, ורק עליך נפל חובות היום, על זה האדם שעומד באותו הדור, באותו היום, הוא דיקא צריך לעסוק בעבודה זאת ולא מלאך ולא שרף, ואפילו נשמות הצדיקים שבגן-עדן עליון אינם יכולים להשלים העבודה הזאת, רק "חי חי הוא יודך כמוני היום" (ישעיה לח) כמוני היום דיקא, היינו כמו שאני היום באיזו מדרגה פחותה שהוא, אף-על-פי-כן מאחר שאני חי אני צריך להודות לך דייקא. אדרבא, כל מה שיודע בנפשו שהוא גרוע ומקלקל ביותר, על-ידו דייקא יתגדל ויתקדש שמו הגדול ביותר כשיתקרב אליו יתברך, בחינת "כד אתא יתרו ואמר וכו', כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא-בריך-הוא וכו'" [=כאשר בא יתרו ואמר וכו', אז התייקר שמו של הבורא], כי עקר גדולת השם יתברך הוא דייקא כשהרחוקים מתקרבים אליו יתברך, ועיקר העצה לקיום התורה הוא להתחיל בכל פעם מחדש כנ"ל. ואפילו אם אין יכולין לעשות כלום מגודל התגרות והתגברות הגלות בגוף ונפש וממון, אף-על-פי-כן יתחיל בכל פעם להכין ולהזמין את עצמו מחדש לעבודתו יתברך, שזה בחינת: 'אהי"ה' אנא זמין למהוי. ולפעמים צריכין להתחיל ביום אחד כמה וכמה התחלות חדשות, מכל-שכן בכל שבוע וכו', עד שאחר-כך מצטרפין כל ההתחלות הנ"ל ובאין לעזרתו, כי לית רעותא טבא דאתאביד =[אין רצון טוב שאובד], ועל-ידי-זה זוכה אחר-כך להתחיל ולגמר עבודתו בשלמות כראוי. והעיקר, שצריך האדם לסלק מדעתו בכל יום ובכל פעם כל מה שעבר עליו עד אותו היום ואותה השעה, וכל ההתחלות מכל העבודות שהתחיל לעבוד השם יתברך עד עתה לא יעלו אצלו בחשבון כלל, רק כאלו לא התחיל עדין מעולם כלל. כי עקר הירידות והנפילות של כל אחד הוא מחמת שנדמה לו בדעתו שכבר התחיל קצת בעבודת השם ונפל מזה, ואחר-כך התחזק להתחיל עוד ונפל עוד פעם, וכן הרבה פעמים, ועל-כן מתיאש את עצמו לגמרי חס ושלום ומתרשל בעבודתו מלהתחיל עוד הפעם. על-כן עיקר העצה לשכוח בכל פעם כל מה שעבר עליו, אף-על-פי שכבר התחיל אלפים ורבבות פעמים אין מספר, רק עתה יתחיל מחדש לגמרי להכין ולהזמין עצמו לעבודתו יתברך בכל מה שיוכל: אם לצעוק אל השם מעמק הלב, כמו שצריך עתה באותה שעה; אם להתחיל ללמוד ולהתפלל ולעשות מצות; אם לשמח את עצמו במה ש"לא עשני גוי" וכו', וכן בכל מיני עצות לעבודתו יתברך, עד שעל-ידי-זה ישאר קיים בקיום התורה תמיד. כי באמת אפילו מי שחטא כל ימיו ושב באחרונה, מוחלין לו הכל, כמאמר רבותינו ז"ל; מכל-שכן מי שכבר התחיל כמה פעמים לשוב אליו יתברך. ועיקר הנפילות וחלישות הדעת – מזה שראו שכבר ניסו את עצמם והתחילו כמה פעמים ונפלו – הוא רק מעשה בעל-דבר, שרוצה להסיתם על-ידי-זה ולערבב דעתם לייאש את עצמם, חס ושלום. על- כן צריכין להזהר מאד לילך בדרך הנ"ל להתחיל מחדש באיזו בחינה שהוא, וישכח מדעתו לגמרי כל מה שעבר עליו, וכל ההתחלות שהתחיל עד עתה לא יעלה לו מן החשבון כלל, רק עתה צריך להתחיל מחדש לגמרי, וכן לעולם, עד שיזכה לתשובה שלמה ולהתחיל ולגמר בשלמות כראוי. וכשזוכה להתחזק בכל הנ"ל, אזי זוכה על-ידי-זה לדברים גבוהים ועליונים מאד, כי נמשך עליו הארה משלשה פעמים שם אהי"ה ופעם אחת שם הוי"ה, שהודיע השם יתברך למשה רבנו עליו השלום בעת ששאל אותו: "ואמרו לי מה שמו וכו'", וכן זוכה על-ידי-זה להשיר והנגון שיתער לעתיד וכו'.

(אוצר היראה, יראה ועבודה יג, על פי ליקוה"ל, הלכות קריאת התורה ו)

בחודש השלישי (יט,א)

עיקר התגלות התורה הוא על-ידי חסד ואהבה והשתוקקות וכסופין דקדושה, שעל-ידי זה נעשין נקודות לאותיות ומצטרפים ומצטיירים אותיות התורה לטוב, וכל הצדיקים הקדמונים שהיו קודם קבלת התורה, כולם היו עוסקים רק בהשתוקקות וכסופין דקדושה להשם יתברך, וזה היה עיקר עבודתם, עד שבא אברהם אבינו שהיה ראש למאמינים וראש לנימולים, ועל-ידי זה זכה בשלמות יותר לבחינת ההשתוקקות והכיסופין הנ"ל, שהם בחינת חסד ואהבה שזו מידתו של אברהם אבינו. ומאז התחיל להתנוצץ בחינת התגלות התורה, ואחר-כך עסקו בזה שאר האבות והשבטים ובניהם וכו', עד שבא משה רבינו עליו השלום עם דורו שהיו כולם צדיקים, עד שעל-ידי ההשתוקקות והכיסופין שלהם נצטיירו כל אותיות התורה לטוב, ואז זכו לקבלת התורה.

(אוצר היראה תלמוד תורה מה, ע"פ: שם, הלכות דם א)

ויחן שם ישראל נגד ההר (יט,ב)

כל החידושי תורה אמתיים הם צמצומים וכלים נפלאים להמשיך על ידם אור האין סוף בהדרגה ובמידה כראוי. אך לזה צריכין שיתחברו באהבה נפשות רבות מישראל ביחד. כי צריכין לזה כלים רבים, שאי אפשר שיתקנו כי אם על-ידי אלפים נשמות שמתחברים יחד באהבה כאיש אחד, עד שיוכלו לקבל בהדרגה כראוי אור הגדול הזה והכל כפי התגלות האור והמשכתו, שזה סוד מה שמתן תורה לא היה עד שנתקבצו ששים ריבוא מישראל יחד באהבה ובשלום כמאמר רבותינו ז"ל על פסוק ויחן שם ישראלוכו'. וכן אמרו רבותינו ז"ל על פסוק שובה ה' רבבות אלפי ישראל, אין השכינה שורה על פחות משני רבבות ושני אלפים וכו' כי הכל כפי המשכת האור כנ"ל, שהוא כפי הקבוץ של נפשות רבות מישראל באהבה ובשלום.

(אוצר היראה, שלום ואחדות טו, ע"פ: שם, הלכות תפילת המנחה)

ויחן שם ישראל נגד ההר (יט,ב)

בשעה שעומדים לשמוע קריאת התורה צריכים לעמוד באימה ויראה ברתת וזיע ולהטות אזנו היטב לכל דיבור ודיבור של התורה הקדושה כאלו הוא עומד תחת הר סיני (כמובא בספרי קדש וכמבואר לעיל מזה)ולכוון להמשיך על עצמו קדושת קבלת התורה שניתנה בסיני על ידי משה רבינו עליו השלום, על ידי קיבוץ נפשות ישראל יחד כמו שכתוב (שמות י"ט) ויחן שם ישראל נגד ההר ופירש רש"י כולם יחד כאיש אחד וכו'. כי אז היתה גם נפשו שם כמו שכתוב (דברים כ"ט) את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכו' וכמו שאמרו רז"ל (תנחומא פקודי ג') שכל נפשות ישראל של כל הדורות העתידין לבא כולם עמדו על הר סיני. וכן בכל דור ודור שנמשכה התורה אלינו על ידם כמו שכתוב (אבות פרק א') משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו' עד היום הזה, בכולם היה עיקר המשכת התורה על ידי קיבוץ הישיבות הקדושות אצל רבם האמתי שעל ידי זה נכללו נפשותם יחד שעל ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור. ועל כן בכל עת שבאים לשמוע קריאת התורה בצבור צריכין לכוון שתהיה נפשו נכללת בכל נפשות ישראל שהצדיקים האמתיים שבכל דור ודור עוסקים לקבצם ולכללם יחד שמשם נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור כנ"ל שזה עיקר בחינת קדושת הצבור כשהם מקובצים ומחוברים וכוללים נפשותם יחד על ידי הצדיק הרבי האמיתי שבכל דור ודור שהוא נקרא רועה ישראל בחינת (ישעיה מ') כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל. ומהצדיקים הרועים האמתיים האלו שבכל דור מקבלים כל ציבור וציבור בכל מקום שהם מתקבצים לקרות בתורה ולעסוק בה. אבל כל יחיד ויחיד צריך לכוון את עצמו הרבה לזה שיזכה שתהיה נפשו נכללת בתוך הצבור הקדוש הזה שנכללים יחד על ידי הרבי האמת שבכל דור וכנ"ל.

(שם, הלכות קריאת התורה, ו,כח)

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (יט,ו)

כמו שאחר שזכו ישראל לקבל התורה, אזי זכו הם בכל התורה ובכל העולם ומלואו התלויים בתורה, ואפלו גר הבא להתגיר עכשו ולקבל עליו על תורה, אי אפשר לו להתגייר כי אם על ידי ישראל, דהינו על ידי בית דין מישראל, ואם לאו אפילו אם יקיים [את] כל התורה והמצוות, ולא יתגייר על ידי ישראל דיקא, אז אינו נחשב לגר, ורחוק לגמרי מקדשת ישראל עדין. כמו כן להבדיל בקדושת ישראל בעצמן בעניין התקרבות ישראל להשם יתברך באמת, אז קודם שיש איזה צדיק אמתי בעולם, אז בודאי כל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך באמת יכול להתקרב, אבל אחר שכבר נמצא צדיק אמיתי, מנהיג ישראל אמיתי, אז אי-אפשר לשום אדם להתקרב להשם יתברך באמת ובשלימות, כי אם על ידו דיקא.

(אוצר היראה, צדיק רמג, ע"פ: שם, הלכות הפקר ונכסי הגר ג)

וגם בך יאמינו לעולם (יט,ט)

צריך כל אחד מישראל לברך ולהודות להשם יתברך מאד על אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. כי הגם שכבר היו כמה צדיקים גדולים גם קודם מתן תורה, כמו שמצינו אבות העולם שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה, וגם עכשיו, אחר מתן תורה, הבחירה חופשית, כי הבעל דבר מבלבל את האדם כל כך, עד שגם בספרים הקדושים של התורה הקדושה, יכולין לראות ההיפך מהאמת חס-ושלום, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (זכה נעשית לו סם חיים), לא זכה נעשית לו סם מות, אף על פי כן עצת ה' לעולם תעמוד ואתה מרום לעולם ה'. כי קודם מתן תורה אף על פי שגם אז היו כמה צדיקים, אבל לא היה אפשר להכיר ולהבחין בין צדיק לרשע, מחמת גודל התגברות השקר שמהפך הכל ואומר לרע טוב ולטוב רע. אבל עכשיו, כבר זכינו שהמשיך לנו משה רבנו עליו השלום את התורה הקדושה, משער החמישים של הקדושה, ששם יש עצות עמוקות ונפלאות עד בלתי גבול, שאי אפשר לקלקלם ולסתרם בשום אפן, ובכוח קדושה הזאת הבטיח לנו השם יתברך, שנזכה להאמין במשה רבינו ובנביאים הבאים אחריו לעולם, כמו שנאמר: וגם בך יאמינו לעולם, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל. ומאחר שיש לנו יסוד חזק כזה, שוב אי אפשר לַשקר והסטרא אחרא להפך האמת לגמרי חס-ושלום אצל ישראל קדושים, כי מאחר שכבר יש לנו יסוד חזק לבלי סור מתורת משה אמת, והכל מודים כי אי אפשר להיות צדיק וכשר, כי אם כשמקיימים תורת משה באמת כאשר מסרו לנו רבותינו ז"ל בגמרא ופוסקים, וכל השקרים והטעויות והבלבולים שמכניס ה'בעל דבר' עכשיו בישראל, אי אפשר להם להתגבר רק על-ידי שיתלבשו גם הם בהאמת של התורה הקדושה, כי הם אומרים שעל-פי תורת משה צריך להתנהג כך כפי דרכם ודעתם, על-כן בקל יכולים עכשיו להבין האמת לאמיתו, אם ירצה לראות ולהסתכל בעין האמת, מי שמקיים יותר תורת משה והולך בדרכי התורה באמת, ואיזו הדרך ישכן אור וקרוב יותר לדרכה של תורה באמת, כפי פשטות כוונת משה רבינו עליו השלום כמובן לכל חד כפום מה דמשער בלביה. וזה שאמר רב יוסף (בחג השבועות) אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא [אם לא היום הזה שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף, ומה ביני לבינם. רש"י, פסחים סח], כי אפילו אם היה רב יוסף צדיק גדול ונורא כמו שהוא עכשיו, אבל מי היה זוכה להכיר ולהבין מעלת קדושתו, אם לא בכח קבלת התורה שקבלנו ביום החמישים דיקא, מחמת שנמשכת משער החמישים הנ"ל, עד שעל-ידי זה נתבטלים כל השקרים והרמאות שבעולם הרוצים להעלים את האמת והאמת עד לעצמו, וכל אדם כפי מה שהוא יכול בקל לראות ולהבין האמת אחר שכבר זכינו לקבלת התורה כנ"ל.

(אוצר היראה, תלמוד תורה מו, ע"פ: שם, הלכות סימני בהמה וחיה ד)

ויוצא משה את העם לקראת האלקים (יט,יז)

מענין קצת אנשים שמתקרבים לעבודת השם יתברך ואחר-כך מתרחקין ענה ואמר: אף-על-פי-כן יקר אצל השם יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה אף-על-פי שאחר-כך נעשה מה שנעשה, חס ושלום ואמר הלא על שעת מתן תורה נאמר (שיר השירים ד,ט): "ליבבתיני באחת מעיניך" ואיתא במדרש: "מהו באחת מעיניך אלא שבעין השניה כבר היו מסתכלין על העגל" נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה דעתם לפרוש חס ושלום, ואף-על-פי-כן היה יקר בעיני השם יתברך מאד ההתקרבות בעצמו כמו שכתוב "ליבבתיני באחת מעיניך" כי זה בעצמו יקר מאד בעיני השם יתברך.

(שיחות הר"ן, קכג)

אנכי ה' אלקיך (כ,ב)

עיקר קבלת התורה והמצות הוא האמונה שהוא יסוד כל התורה והמצות כמו שכתוב (תהלים קי"ט) כל מצותיך אמונה. וכמו שאמרו רז"ל (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת – וצדיק באמונתו יחיה ועל כן תחילת דבר ה' שדיבר עם ישראל הוא אנכי ה' אלקיך וכו' שהיא עיקר האמונה להאמין בהשם יתברך ולבטל אמונות כוזביות בחינת לא יהיה לך אלקים אחרים; לא תעשה לך פסל וכו'. כי זהו עיקר ההתחלה והתכלית והיסוד והעיקר של כל התורה כולה. כי העיקר הוא האמונה.

(ליקוה"ל, עירובי תחומין ה,א)