ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > פרשת השבוע > ליקוטי הלכות לפרשת וישב

ליקוטי הלכות לפרשת וישב

י״ז בטבת תשע״ז

לקט נפלא מהאוצר הגדול – ספרי "ליקוטי הלכות" לרבי נתן מברסלב לפרשת השבוע: פרשת וישב

לקט מספרי "ליקוטי הלכות" לרבי נתן מברסלב לפרשת השבוע

וישב יעקב בארץ מגורי אביו (פרק ל"ז, פסוק א)

וישב יעקב בארץ מגורי אביו ודרשו רז"ל (מדרש רבה) שהיה מגייר גרים (כמובא בדבריו ז"ל ח"א סימן רכ"ח), וזה (שם)אלה תולדות יעקב יוסף. היינו שיוסף הלך בדרך אביו יעקב והיה עוסק גם כן לגייר גרים ולקרב נפשות הרחוקות. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף שזהו פירוש אלה תולדות יעקב יוסף כמו שפירש רש"י שם. שכל מה שקיבל משם ועבר מסר לו. וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וכו'. וכל זה נסמך לפסוק מגורי אביושהוא מה שהיה יעקב מגייר גרים. ותיכף נסמך אלה תולדות יעקב יוסף שפירושו שמסר לו כל חכמות כנ"ל.  היינו כנ"ל. כמו שיעקב גייר גרים על ידי עוצם חכמתו שהיה יודע לעשות צמצומים כאלה עד שיוכל לרפאות החולים ביותר [=לקרב אפילו הרחוקים ביותר]. כמו כן היה יוסף הצדיק עוסק בזה תמיד. כי יעקב מסר לו כל חכמתו. כי עיקר החכמה הוא להכניס השגות אלקות בעולם להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' וזהו בחינת (שם) יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן. רועה צאן זה בחינת מנהיג הדור שנקרא בכל מקום בשם רועה צאן. וזהו בן שבע עשרה שנה היה וכו'. שבע עשרה בגימטריא 'טוב' כמובא. היינו שיוסף היה טוב לכל  והיה כולו טוב ועל ידי זה היה יכול לקרב הכל. כי מצא בהגרוע שבגרועים נקודות טובות ועל ידי זה קירבם להשם יתברך. וזהו (שם) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו'. שהם בני השפחות הם בחינת משפחות  הירודות שבישראל שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם.

 (ליקוטי הלכות, או"ח, השכמת הבוקר ד,ט"ז)

אלה תולדות יעקב יוסף (ל"ז,ב)

והנה ענין מחלוקת בית שמאי ובית הלל [בענין חנוכה. שבית שמאי אומרים, לענין הדלקת נרות חנוכה: פוחת והולך, שמדליק ביום הראשון שמונה נרות וביום השני שבעה וכן הלאה, עד שביום השמיני מדליק נר אחד; ובית הלל אומרים: מוסיף והולך, שמדליק ביום הראשון אחד, ובני שניים עד שביום השמיני מדליק שמונה נרות] [מחלוקתם היא] בענין התקרבות הנפשות הרחוקות מאד מאד שאין ראוי מן הדין לקרבן שבית שמאי אומרים 'פוחת והולך' להעלים האור מהן שלא יתקרבו; ובית הלל אומרים 'מוסיף והולך', כי צריכין לעשות כלים וצמצומים כאלה באופן שיוכלו להאיר גם בהם אורו יתברך כדי שיתקרבו גם הם וכנ"ל. הנה ענין מחלוקת זאת זהו בחינת כלל המחלוקת שבכל דור על הצדיקים השלמים העוסקים לקבל נפשות הרחוקים להשם יתברך, שרבים מאד קמים עליהם וגם רבים מגדולי הצדיקים חולקים עליהם מחמת שמדת הדין מתלבש בהם. ועל ידי זה נכנס בלבם טינה עד שנדמה להם כאלו אינו מתנהג כראוי וחולקים על [הצדיק האמיתי] כאשר כבר היה לעולמים ברוב הדורות. ובפרט בימינו בתקופה הקודמת לביאת המשיח שמתרבה הקטגוריה [=המריבה] בין תלמידי חכמים מאד. וביותר על רבינו הגדול והנורא [רבי נחמן מברסלב] זצוק"ל על אשר מסר נפשו מנגד ועסק כל ימיו לרחם על ישראל על כל הרחוקים לקרבם להשם יתברך. וזה בחינת מחלוקת של השבטים על יוסף הצדיק. כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם יתברך. וזה בחינת מחלוקת של השבטים על יוסף הצדיק. כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם יתברך על ידי שמוסיף והולך האור בכל יום. כי עושה בכל פעם צמצומים וכלים נפלאים [היינו, שמצמצם את אור ה' יתברך למידה שבה יוכלו לקבלו גם הרחוקים מה' יתברך] באופן שיוכלו להתקרב כל מי שירצה בעולם. ועל שם זה נקרא יוסף בחינת מוסיף והולך כנ"ל והשבטים אף על פי שכולם קדושים כי היו כולם צדיקים גדולים חלקו עליו בשביל זה וכנ"ל. וזה בחינת (בראשית לז) וישב יעקב בארץ מגורי אביו ודרשו רז"ל (מדרש רבה) שהיה מגייר גרים (כמובא בדבריו ז"ל ח"א סימן רכ"ח), וזה (שם) אלה תולדות יעקב יוסף. היינו שיוסף הלך בדרך אביו יעקב והיה עוסק גם כן לגייר גרים ולקרב נפשות הרחוקות. כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף שזהו פירוש אלה תולדות יעקב – יוסף כמו שפירש רש"י שם. שכל מה שקיבל  משם ועבר מסר לו. וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וכו'. וכל זה נסמך לפסוק מגורי אביו שהוא מה שהיה יעקב מגייר גרים. ותיכף נסמך אלה תולדות יעקב יוסף שפירושו שמסר לו כל חכמות כנ"ל. היינו כנ"ל. כמו  שיעקב גייר גרים על ידי עוצם חכמתו שהיה יודע לעשות צמצומים כאלה עד שיוכל לרפאות החולים ביותר. כמו כן היה יוסף הצדיק עוסק בזה תמיד. כי יעקב מסר לו כל חכמתו. כי עיקר החכמה הוא להכניס השגות אלקות בעולם להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' וזהו בחינת (שם) יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן. רועה צאן זה בחינת מנהיג הדור שנקרא בכל מקום בשם רועה צאן. וזהו בן שבע עשרה שנה היה וכו'. שבע  עשרה בגימטריא 'טוב' כמובא. היינו שיוסף היה טוב לכל והיה כולו טוב ועל ידי זה היה יכול לקרב הכל. כי מצא בהגרוע שבגרועים נקודות טובות ועל ידי זה קירבם להשם יתברך. וזהו (שם) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו'. שהם בני השפחות הם בחינת משפחות הירודות שבישראל שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי  לקרבם. ועל שם זה נקראים הרחוקים בני בלהה ובני זלפה. זה רמז שנאחז בהם ביותר הבעל דבר [=היצר הרע] וחילותיו שזהו בחינת בני בלהה בחינת בלהות אתנך וכו' (יחזקאל כ"ח) ופירש רש"י שם שדים. היינו חילות היצר הרע שהם שדים וקליפות שהם מבהילים ומבלבלים ומרשיעים את האדם. וזה בחינת בני זלפה בחינת זלעפה אחזתני מרשעים (תהלים קי"ט) כי חיילות היצר הרע הם בחינת בלהות וזלעפות וכל הנמשכים אחריהם נקראים בני בלהה ובני זלפה. והצדיק הגדול בחינת יוסף עוסק עמהם ומוריד את עצמו אליהם כדי לקרבם להשם תברך. וזהו והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו' ופירש רש"י שהיה עוסה מעשה נערות וכו'. כי  הצדיק האמת בעוצם חכמתו מוריד את עצמו אליהם כל כך עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות. כי מדבר עמהם שיחת חולין ואוכל ושותה עמהם ופעמים מטייל ומשחק עמהם וכל כוונתו כדי לקרבם על ידי זה להשם יתברך. וכמובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות (ח"א סימן ס' ח"ב סימן ע"ח) כמה וכמה הצדיק מוריד את עצמו אל העולם שכל זה נחשב אצלו מעשה נערות אבל כוונתו רצויה להשם יתברך לבד בשביל לקרב הרחוקים מאד להשם יתברך שאי אפשר לקרבם כי אם על ידי זה. וזהו בחינת והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו'  וכנ"ל:

 (ליקוטי הלכות, או"ח, השכמת הבוקר ד,ט"ז)

המלוך תמלוך עלינו (ל"ז,ח)

והצדיק האמת שהוא בחינת 'יוסף' מרחם על הדור שהם בחינת כלל השבטים ומספר להם תמיד חלומותיו ודבריו כדי שיזכו להתקשר אליו, ומעיר אזניהם שכולם צריכין להתקשר אליו כי כל עליית תורתם ועבודתם הוא על ידו, שזהו בחינת מה שסיפר להם חלומו שראה והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי (בראשית, ל"ז,ז). היינו שראה שכולם עוסקים בעבודתם ומייחדים יחודים ומקשרים קשרים דרגא בדרגא ועולם בעולם שהוא בחינת 'מאלמים אלומים' שהם קשרים ואגודות בחינת יחודים וקשרים קדושים שנעשים בעולמות עליונים על ידי עבודת הצדיקים האמתיים. והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי, שכל עבודתם צריכה לבא לצדיק האמת ולהכלל בו. כי עיקר תכלית כל הקשרים והייחודים הוא להעלות הכל להשכינה וזה נעשה רק ע"י הצדיק האמת בחינת יוסף כנ"ל. אבל הם לא רצו להאמין בזה ואמרו המלך תמלוך עלינו? אם משול תמשול בנו? ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. כי אומרים שכל מה שהצדיק האמת מגלה תורתו וחידושיו והשגותיו לבני ישראל, כוונתו חס ושלום בשביל התנשאות למלוך ולמשול בהם, וחולקין עליו ורודפין אותו בכל מיני רדיפות כמו אחי יוסף שרצו להרגו ולהשליכו לבור. ואפילו האוחזים עמו קצת ומרחמים עליו, אומרים למוכרו בעשרים כסף, דהיינו שמוכרים את הצדיק ומעלימים [=מסתירים] אותו מן העולם בשביל הכסף בשביל תאות ממון. כי כשפוגמין בהצדיק האמת אזי אינו עולה לימודו להצדיק ואז נעשה מלימודו ל"ט מלאכות כנ"ל שהוא בחי' בזיעת אפך תאכל לחם שהוא  בחי' תאות ממון. ע"י שפוגמין בכבוד הצדיק וכנ"ל.

 (שם, חו"מ, מקח וממכר, ג,י"ג)

ויבוא הביתה לעשות מלאכתו (ל"ט,י"א)

כל המלאכות שהאדם עושה בכל יום מששת ימי המעשה, כולם הם בחינת בירורים לברר נצוצות מעמקי הקליפות כידוע ועיקר הבירור על ידי קדושת המחשבה, על ידי ששומר את המחשבה כחוט השערה. וזה עיקר מלאכתו של האדם בחינת ואמלא אותו וכו' ובכל מלאכה וכו'. וזה בחינת מה שכתוב ביוסף הצדיק כשבא לידי נסיון (בראשית ל"ט) ויבא הביתה לעשות מלאכתו. כי עיקר המלאכה והאומנות של האדם בזה העולם הוא לעמוד בנסיון. והעיקר בתאוה הזאת. והעיקר על ידי שמירת המחשבה כחוט השערה בכל פעם.

 (שם, או"ח, תפילין, ו,ל"ג)

ותתפשהו בבגדו (ל"ט,י"ב)

שהיצר הרע תופס את האדם בבגדו, דהינו שמטריד אותו בטרדת בגדיו ומלבושיו. כי טרדת הצטרכות מלבושים ובגדים של אדם מבלבלים מאד את האדם ומונעים אותו על-ידי-זה מעבודת השם יתברך, וזהו 'ותתפשהו בבגדו'. אך מי שהוא בעל נפש ולבו חזק בה', אינו משגיח גם על זה אף-על-פי שאין לו בגד ללבוש, אף-על-פי-כן אינו מטריד עצמו בזה ואינו רוצה להניח עצמו לבלבל בזה וזהו "וינח בגדו אצלה וינס" וכו' (שם)שמניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל על זה רק עושה את שלו בעבודת ה' כפי מה שיכול.

 (שיחות הר"ן, ק)

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support