וירא ה' אליו באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח,א)

וירא אליו ה' זה בחינת התגלות אלקות וזה אי אפשר לזכות כי אם על ידי שנכנסין בהיכלי התמורות ומבררין הקדושה משם. וזה בחינת באלוני ממרא, ממרא לשון תמורה לשון ואם המר ימירנו, וזה באלוני ממרא בחינת השני אילנות שהם אילנא דחיי ואילנא דמותא [=עץ החיים ועץ המוות], ששם אחיזת היכלי התמורות שרוצים להחליף ולהמיר אותם לרחק את האדם חס ושלום מאילנא דחיי אל ההיפך ח"ו, ועל ידם דייקא נגלה אליו ה', עד שזכה לברר הטוב מהרע ולהעלות הקדושה משם, עד שזכה להתגלות אלקות בחינת וירא אליו ה'. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מב,ח): הוא שנתן לו עצה על המילה, זה בחינת (שמות יד) ופרעה הקריב, שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים. כי מי שחס על חייו האמיתיים הנצחיים, כל מה שרואה שהסטרא אחרא, שהם בחינת היכלי התמורות, מתגברים ומשתטחים ומתפשטים יותר ויותר, כמו כן הוא מתגבר ומתאמץ ומזדרז יותר להתקרב להשם יתברך מחמת שרואה שרוצים חס ושלום לדחותו לגמרי ח"ו. וזה בחינת 'התרחקות תכלית התקרבות'; 'ירידה תכלית העליה', וזה בחינת 'הוא שנתן לו עצה על המילה' דהיינו למול ערלת לבבו כי דייקא על ידי בחינת ממרא, בחינת היכלי התמורות שהתגברו והשתטחו עליו כל כך, על ידי זה דייקא נתייעץ למול את לבבו בבחינת ופרעה הקריב.

וזה והוא יושב פתח האוהל כחום היום. 'ישיבה' [היא] לשון עכבה זמן רב, כמו: ותשבו בקדש ימים רבים, היינו שזכה לזה שיתגלה אליו ה' על ידי שישב ונתעכב ימים רבים אצל פתח האהל שהוא פתח הקדושה, אבל כשרוצין להכנס לשם מתגברין ומתפשטין כנגדו הסטרא אחרא שהם היכלי התמורות מאד, וכל מה שהוא סמוך יותר אל הפתח מתגברין ומתפשטין כנגדו מאד מאד, עד שיש הרבה שכבר היו אצל הפתח וחזרו רחמנא ליצלן, מחמת שלא ידעו שכבר הם אצל הפתח, או שמשתטחין כנגדו מאד מאד עד שקשה לו לשוברם כמבואר מזה בדבריו הקדושים(בליקוטי מוהר"ן ח"ב,נא), אבל הוא ישב ונתעכב פתח האהל. כחום היום זה בחינת התגברות חמימות היצר הרע, שעל זה נאמר איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים, שאז זמן רע למרעה הצאן כמו שפירש רש"י שם. כי צהרים, בחינת חום היום, זה בחינת חמימות היצר שאז זמן רע לצאן קדשים שהצדיק רועה אותם הרוצים לגשת אל הקודש, ורבים נתרחקו על ידי זה רחמנא ליצלן כמו שכתוב: עד שיפוח היום וכו' כמו שפירש רש"י שם עיין שם, שהיו ישראל מקורבין להשם יתברך בגדולה וכבוד עד שיפוח היום שהתגבר חמימות היום וכו' ועל ידי זה נחרב הבית. אבל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו וחושב על תכליתו הנצחי באמת אינו שב לאחור בשום אופן בעולם יהיה איך שיהיה, רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים רבים כמה שיהיה, ואף על פי כן מניחין אותו לכנוס לתוך הפתח וחום היום לוהט אותו מאד ואף על פי כן אינו מניח את מקומו ויושב ומתעכב אצל הפתח האהל של הצדיקים והכשרים עד ירוחם מן השמים, בבחינת והוא יושב פתח האוהל כחום היום.

(ליקוטי הלכות, אבן העזר, אישות ד,יט)

והוא יושב פתח האוהל (שם)

ולא אוכל להתאפק מעוצם אהבתך מלכתוב לך מעט ממה שאמרתי בשבת קדש העבר. ותמצית הענין מרמז בפסוק (בראשית י"ח): והוא יושב פתח האהל כחום היום. יושב לשון המתנה ועכבה זמן רב, כמו: ותשבו בקדש ימים רבים, היינו שאין האדם זוכה להתגלות אלהות בחינתוירא אליו ה' כי אם על ידי שיושב וממתין ומתעכב אצל פתח אהל הקדושה זמן רב. ואף על פי שבתוך כך עובר עליו מה שעובר, וחמימות היום שהם כלל התאוות בוער אותו הרבה, אף על פי כן הוא אינו מניח את מקומו חס ושלום, רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים וזמנים רבים בחינת והוא יושב פתח האהל כחם היום והבן היטב, כי איתא בדבריו [של רבינו] זכרונו לברכה (לקוטי מוהר"ן ב מח) שלפעמים האדם אצל הפתח והוא שב לאחור או שמשתטח ומתפשט אז כנגדו הבעל דבר וכו' אבל מי שחושב על תכליתו הנצחי באמת וחס על חייו באמת אינו שב לאחור ואינו זז ממקומו חס ושלום בשום אופן רק הוא יושב וממתין אצל פתח אהל הקדושה שהוא אהל בית המדרש ואהל הצדיקים והכשרים אף על פי שחם היום בוער חס ושלום ועל ידי זה וירא אליו ה' וכו'.

(עלים לתרופה כח)

לעשות צדקה ומשפט (יח,יט)

השם יתברך מנהיג העולם בצדקה ומשפט. כי בבחינת משפט לבד אי אפשר לעולם להתקיים, כי אם פוגם האדם כחוט השערה נגד רצונו יתברך, היה ראוי על פי משפט שיבוא עליו מה שיבוא, רחמנא לצלן; רק צריכין לבטוח מאד ברחמי צדקתו יתברך, שיעשה עמנו צדקה וחסד ומתנת חנם, ולא כחטאינו יעשה לנו. אך אם כן היה אפשר לומר, שאין צריכים לעשות כלום, חס ושלום, מאחר שמקבלים רק על ידי צדקה ומתנת חנם, על כן צריכין לבטל דעתו נגד הצדיקי אמת, ולהאמין בדרכי השם שאוהב משפט, ובמשפט בעצמו עושה צדקה, אף על פי שאי אפשר להבין זאת, כמו שיסד הפייטן: במקום משפט אין צדקה וכו', ואתה במשפט תעשה צדקה. על כן צריכין להתחזק מאד בתורת השם ולקיים משפטי התורה בכל השלמות, ולשמר עצמו אפילו מפגם כל שהוא, חס ושלום. רק אפילו אם חס ושלום פגמיו מרובים מאד רחמנא לצלן, צריכין להתחזק בדעתו מאד ולבטוח בצדקות השם וחסדיו המרובים עד אין סוף, שעל ידי זה יוכל גם הוא להתקרב ולשוב אליו באמת. נמצא שעיקר דרך השם וקיום התורה הקדושה הוא על ידי צדקה ומשפט, שזה בחינת: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.

(אוצר היראה, יראה ועבודה קלו; על פי: ליקוטי הלכות, חושן משפט, מתנה ה,כט)

ואת האנשים אשר פתח הבית היכו בסנוורים … וילאו למצוא הפתח (יט,יא)

כי עיקר המארב של הסטרא אחרא והקליפות הוא אצל הפתח דקדושה, ששם הם רובצים ואורבים ושומרים לבלי להניח ליכנוס לתוך פתחי הקדושה. כי הקליפות נקראים נוטרי תרעא [=שומרי הפתח], שעומדים אצל הפתח שלא להניח ליכנוס מחוץ לפנים עד אשר יזכה לשברם. וזה בחינת לפתח חטאת רובץ, שהחטאת, שהוא הסטרא אחרא, רובץ אצל הפתח וכמו שכתוב (משלי י"ד) ורשעים על שערי צדיק, שהרשעים שהם הקליפות עומדים על שערי צדיק שהם שערי הקדושה ואינם מניחים ליכנוס. ועיקר הכנעתם הוא על ידי האמת, כי על ידי אור האמת רואין את הפתח ליכנוס מחוץ לפנים, כי מי שאינו ראוי ליכנוס לפנים מונעין אותו הנטורי תרעא ליכנוס. ועיקר כוחם למנוע הוא מה שמתפשטין לפני הפתח. כי באמת אין שום מניעה כלל, רק העיקר המניעה הוא החושך שנקרא מניעה כמו שכתוב ולא חָשַׂכְתָּ וכו'. היינו מה שמרמין את האדם בבלבולים ושטותים ומחשיכין לפני עיניו באחיזת עיניים עד שנדמה להאדם שאין שום פתח לפניו להתקרב להשם יתברך. אבל באמת דרך החיים נתון לפני כל אדם שבעולם, ואפילו בשאול תחתיות יכולין להתקרב להשם יתברך, כמו שכתב רבינו ז"ל כמה פעמים. רק שהאדם הוא עיוור ואין רואה את הפתח על ידי הקליפות שנקראים חושך, שהם עיקר המניעות, שהם מחשיכין אור עיניו של אדם עד שאין רואה הפתח, בבחינת ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוורים וכו' וילאו למצוא הפתח, שמי שאינו כדאי לכנוס מחשיכין את עיניו, שזהו בחינת סנוורים, עד שהוא לואה למצוא הפתח. ועל כן אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמוד כנגדם כי אם על ידי האמת: שבכל מקום שהוא, צריך להסתכל רק על האמת לאמיתה, ולהמשיך עצמו רק אל האמת באשר הוא שם ולדבר דברי אמת בתפילתו ותחינתו כפי מה שהוא, אף על פי שאינו יכול להתפלל ולדבר בינו לבין קונו כלל, אף על פי כן יראה על כל פנים לדבר הדיבור שידבר באמת. כגון שיאמר: רבונו של עולם הושיעני, ויאמר על כל פנים אלו התיבות באמת. וכן כיוצא בזה בשאר דיבורים, על כל פנים יאמר אותם באמת, אף על פי שאינו יכול להוציא אותם בחיות והתלהבות כראוי, על כל פנים יאמר אותם בפשיטות באמת. ואזי האמת יאיר לו ויזכה לראות הפתח, ואז בוודאי יזכה לכנוס אל הקדושה כי אין שום מניעה בעולם כנ"ל. ותיכף כשרואין הפתח נכנסין אל הקדושה לבטח.

(ליקוטי הלכות, חושן משפט, חלוקת שותפים ד,ד)

וירא את המקום מרחוק (כב,ד)

וכן אצל מרים הוא אומר ותתצב אחתו מרחוק, היינו שראו את הישועה השלמה סמוכה וקרובה מאד ומזומנת לבוא, אך אף על-פי כן לעת עתה עדיין הדבר רחוק מאד, וצריכין עוד לצפות הרבה לישועתו יתברך ולחמלתו הגדולה, וכן הוא בכל דור בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, כמבואר בפנים. וגם עתה בדור הזה, אחר כל הישועות הגדולות, שזכינו ליציאת מצרים ולקבלת התורה ולכנוס לארץ ישראל ולבנין בית הבחירה, וכבר הראה לנו השם יתברך התקרבות גדול ונפלא על ידי גדולי הצדיקים בני עליה שהיו בכל דור ונפלאותיהם אשר עשו, אף על פי כן הישועה השלמה רחוקה מאתנו עדיין מאד. וכן להפך, אחר כל החורבנות וההתרחקות, רחמנא לצלן, אף על פי כן מי שמסתכל על האמת לאמיתו, רואה גם עתה ישועות השם ונפלאות חסדיו בכל יום ובכל עת, כמו שכתוב: על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת. ואפילו מי שאין לו דעת אמיתי לראות נפלאות חסדו וישועתו יתברך בכל יום, צריך על כל פנים להאמין בזה הרבה, שחסדיו יתברך מתחדשים עלינו בכל יום, וכמבואר במקום אחר, שזה כוונת הכתוב: חדשים לבקרים רבה אמונתך, וכמו שתיקנו לנו חכמינו ז"ל לומר בכל יום כמה פעמים על ניסך וכו' כנ"ל וכיוצא הרבה; אך אף על פי כן כל הישועות עדיין הם בבחינת וירא את המקום מרחוק", שרואין הישועה בכל עת, אבל עדיין היא רחוקה מאד. ואף על פי כן אנו רואין הישועה בעינינו בכל עת, כי הלוא אנו רואין שאנו זוכין בכל יום להניח טלית ותפלין ולקיים כמה מצות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרימון, ובודאי זה לנו לישועה נפלאה ונוראה, כי רק זה הוא התכלית מכל העולם, כי לא ישאר לנו שום דבר, רק מה שאנו זוכין לחטוף מזה העולם העובר איזה תורה ומצוות קצת, אשר הם חיינו לנצח. ובפרט מי שזוכה לטעום איזה טעם בתורה, בפרט בחידושי תורה אמיתיים וכו', הוא רואה בודאי נפלאות חסדיו וישועתו יתברך בכל יום ובכל עת; אבל צריך לידע, שאף על פי כן הכל הוא רק בבחינתוירא את המקום מרחוק ובבחינת מרחוק ה' נראה לי – מרחוק דייקא, ועל ידי זה דייקא יכול כל אחד לפי דרגתו להתחזק ולשאר על עמדו בכל עת בכל מה שיעבור עליו, בבחינת ממרחק תביא לחמה – לחמה דאורייתא, שאי אפשר לקבל עצות התורה והעבודה כי אם ממרחק דייקא, היינו שצריכין לידע שכל נקודה ונקודה טובה שהשם יתברך עוזר להאדם בגשמיות וברוחניות, הכל נמשך ובא ממרחק מאד מאד, כי לפי גשמיותו הוא רחוק מישועה מאד, כמו שכתוב: רחוק מישועתי דברי שאגתי. אך רחמיו יתברך רבים מאד ומביא לחמו ממרחק מאד מאד, וגם אחר שהביא לחמה של תורה שהוא ישועתו, עדיין הוא רחוק מאד מאד, ורק זה הוא התקרבותו, כי ההתרחקות תכלית ההתקרבות, כי כשיודע שהוא רחוק מאד, הוא דייקא זוכה להתקרב אליו יתברך בתכלית ההתקרבות; ותכף שהוא סובר שכבר קרוב הוא אל השם יתברך, אז ידע שבודאי הוא רחוק מאד ממנו יתברך.

(אוצר היראה, יראה ועבודה צ; על פי: ליקוה"ל, יורה דעה, שילוח הקן ה,א-ו)

ויעקוד את יצחק בנו (כב,ט)

עיקר זכות עקדת יצחק הוא בחינת רצון וכיסופין דקדושה, שזה היה עיקר מעלת הנסיון של אברהם ויצחק מה שנתרצו להשחט ולמות על קדוש השם. ועל ידי שנתרצו לזה ברצון שלם באמת נחשב כאלו נשחט ונקרב על גבי המזבח, אף על פי שבאמת לא שלח ידו אליו ולא עשה לו מאומה. נמצא שעיקר זכות העקידה הוא רק רצון וכיסופין דקדושה. ומחמת שיצחק זכה אז לכיסופין קדושים כאלה באמת במסירת נפש כזה, משם נמשך קדושת נפשות ישראל שיצאו ממנו, שיש בכל אחד ואחד מישראל נפש קדושה שמרוּצֶה למסור נפשו על קידוש השם תמיד. נמצא שכל אחד מישראל נפשו ורצונו חזק תמיד להשם יתברך, כי כל אחד מישראל מוכן תמיד ברצון שלם למות על קידוש השם. כי בפנימיות נפשו רצונו חזק מאד מאד להשם יתברך. וזה מחמת שכולנו בני יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח ברצון שלם בשביל לעשות רצונו יתברך.

(אוצר היראה, רצון וכיסופין מ; על פי: ליקוה"ל, חושן משפט, אומנין ד,י)