ויקרא ה' אל משה (ויקרא א,א)

סוד אל"ף זעירא [האות א במילת ויקרא, שנכתבת בספר התורה קטנה יותר מאשר שאר האותיות] שב[מילת] ויקרא, על פי מה שכתב רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן א, תורה רפ"ב): הדרך הקדוש של אזמרה הנ"ל, דהינו על ידי הצדיק שדן את הכל לכף זכות ומוצא נקודות טובות בכל אחד מישראל אפלו בגרועים מאד ומכניס זה הדרך בישראל שכל אחד ימצא בעצמו ובחבריו נקודות טובות וכו' כנ"ל כדי שעל ידי זה יכנסו הכל בכף זכות ויחזרו לה' יתברך כנ"ל, שכל זה הוא מלאכת המשכן כנ"ל, כי זה הצדיק בונה משכן שמשם מקבלים התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא, שזהו בחינת אלף זעירא שבויקרא, כמבאר בהתורה 'אזמרה' הנ"ל. ולימוד זכות הזה הוא בבחינת אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו וכו', דהיינו אפילו אם אין מוצאים בו, כי אם זכות אחד מני אלף, ואפילו אם יש באותו המצוה והזכות עצמו רוב פסולת ואין בו כי אם איזה נקדה טובות אחד מאלף באותו זכות עצמו, וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה אפילו אם באותו המלאך עצמו תשע מאות תשעים ותשעה חלקים לחובה ואחד לזכות, ניצול גם כן, היינו כנ"ל. שגם המצוה והזכות שמוצאים בעצמו או בחברו אפילו אם הוא רק אחד מאלף וגם אותו הזכות בעצמו מלא פסולת ופניות וכו' ואין בו כי אם חלק אחד מאלף איזה נקודה טובה, על ידי זה גם כן יוצאים מכף חובה ונכנסין לכף זכות וחוזרים אליו יתברך ואז נתהפך הכל לזכות וזוכים לאֶלֶף אורות הנ"ל, שהם בחינת תוספות שבת, כמובא בכוונות ישמח משה. וזהו בעצמו בחינת אָלֶף זעירא שבויקרא כשקראו למשה אחר הקמת המשכן, כי מבואר שם בכוונות שעל ידי חטא העגל נלקחו ממשה אלף אורות וכו', וזה סוד אלף זעירא שבויקרא; ושבת חוזר ומקבלם בסוד תוספות שבת ואז מחזיר לישראל הכתרים שלהם, שהם העדיים שהתנצלו מהם ומשה קיבלם תחלה להשלים חסרונו ועכשיו חוזר ונותנם לישראל בעין יפה ומאלו הכתרים יורשים ישראל תוספות שבת בכל ערב שבת, עיין שם. וכל זה על פי הנ"ל, כי משה שהוא הצדיק האמת על ידי הזכות שמלמד על ישראל ומוצא בהם נקודות טובות אפילו אם הם חוטאים מאד כמו במעשה העגל, רחמנא לצלן, שכולל עבודה זרה וגלוי עריות שפיכות דמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אף על פי כן הוא מוסר נפשו עליהם עד שמוצא בהם זכות ומחזירם לה' יתברך ועל ידי זה נבנה המשכן כנ"ל, ואז קוראו מהמשכן בבחינת אלף זעירא שבויקרא. לרמז לו שילך בדרך זה שאפילו כשישראל חוטאים מאד חס ושלום, אף על פי כן יראה למצוא בהם זכות אפילו אחד מני אלף, שזהו בחינת אלף זעירא דויקרא, שנקטנה האלף מחמת שנטלו ממנה האלף אורות בעוון ישראל. והראה לו הקדוש ברוך הוא למשה שמשם דייקא, מבחינת האלף זעירא, היינו מבחינת הזכות והטוב אחד מני אלף שמצא בישראל והכניסם לכף זכות, שם דייקא הוא קורא אותו מהמשכן, כי זה עיקר בחינת מלאכת המשכן ועיקר העבודה והמלאכה הנפלאה הזאת, שהוא בחינת מלאכת המשכן, עיקרו נמשך משבת, כי כל קדושת מלאכת המשכן נמשך משבת, כמו שמבאר במקום אחר בהתורה "בראשית" (ליקוטי מוהר"ן ב, תורה ס"ז), היינו כי בשבת מחזירים למשה האלף אורות שלהם שהם הכתרים וכו', שכל זה הוא תוספות שבת כנ"ל, היינו על פי דברינו הנ"ל שעיקר דרך הקודש של אזמרה הנ"ל מאיר בשבת קדש כנ"ל ואז חוזרים כל האלף אורות להצדיק, בחינת משה, והוא מחזיר להם האלף אורות שלהם, שכל זה נמשך על ידי שאז מתגלה ומאיר רק הטוב שבישראל והרע נופל ונתבטל ונמשך ומאיר בשלמות הדרך של אזמרה לאלקי בעודי הנ"ל, שזהו בחינת תוספות שבת, שזהו בחינת האלף אורות הנ"ל שחוזרים ומאירים על כל אחד מישראל בסוד תוספות שבת שזהו בחינת האלף לך שלמה וכנ"ל.

(ספר ליקוטי הלכות – הלכות תחומין וערובי – תחומין הלכה ו)

אדם כי יקריב מכם קרבן (א,ב)

צריכים להעלות הכל אל הקדשה, להעלות בחינת בהמה לבחינת אדם, וזה עיקר התשובה, כי כל החטאים הם בחינת מעשה בהמה, ועל ידי התשובה מתקנים החטא ועולים מבהמה לאדם, שזה בחינת תיקון הקרבנות שמכפרים על החטא, כי על ידם עולים מבהמה לאדם, בחינת"אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה", כידוע. ועיקר בחינת אדם הוא הדעת, בחינת תיקון הברית, שעל ידי זה מאיר כבודו יתברך בשלמות וזוכים לדיבור המאיר לתשובה. וכל זה הוא בחינת גדר האדם המדבר, ופגם הברית הוא ההפך מכל זה, שזה בחינת בהמה, וצריכין להעלות ולברר מבהמה לאדם כי הכל נברא בשביל האדם. ומי שזוכה לתקון הברית ויש לו דעת, הוא יכול לברר ולהעלות הכל מבחינת בהמה לבחינת אדם, שזה עיקר שלמות הקדשה, כי אפילו הבהמה המשמשת לאדם צריכים לראות שתעלה ותיכלל על ידי זה בבחינת אדם. ומי שזוכה לבחינת תיקון הברית אזי כל הנטפל אליו וכל הדברים שמשמשים אותו, הכל נכלל בו ועולה ונכלל בבחינת קומת אדם.

(אוצר היראה, ברית פגמו ותיקונו נב; על פי: ליקוה"ל, כלאי בהמה ב,ב)

ונפש כי תקריב (ב,א)

כל הקרבנות של בהמות ועופות שיש בהם שחיטה, זה בחינת זביחת היצר כמובא. אבל מנחת עני אין בה שחיטה. ואין עני אלא מן הדעת. היינו מי שהוא עני מן הדעת ואין בו דעת לזבוח את יצרו לגמרי, ואף על פי כן הוא רוצה להקריב קרבן לה' נתנה לו תורה עצה שיקריב מנחת סולת ונאמר בה דייקא ונפש כי תקריב ואמרו רבותינו ז"ל מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו. ונפש זה בחינת רצון, היינו שאף על פי שאין בה שום שחיטה, אף על פי כן היא יקרה מאד בעיני השם יתברך. מאחר שרצונו חזק כל כך להשם יתברך עד שגם הוא בעניותו הגדולה אינו מונע את עצמו מלהקריב קרבן לה' דהינו בחינת קרבן מנחה שהיא בחינת נפש בחינת רצון.

(אוצר היראה רצון וכיסופין יד; על פי: ליקוטי הלכות, ברכת הריח ה,ד)

כל חֵלֶב לה' (ג,טז)

חֵלֶב הוא בחינת גיאות כמו שכתוב חלבמו סגרו פימו דברו בגאות (תהלים יז) כי חֵלֶב הוא שמנונית שזה בא על ידי גאוה. כי על ידי גאוה בא תאוות ניאוף דהיינו שנתרבה החֵלֶב והשמנונית של הגוף. ומאחר ששורש החֵלֶב הוא מבחינת גאוה, על כן אסור לנו באכילה כי איסור הגאוה היא מחמת שהיא מנפילת התפארותו שהוא לבושו של ה' יתברך. כמו שכתוב ה' גאות לבש. כי הגאוה אינה ראויה רק לו לבדו יתברך כי לה' המלוכה ואסור לנו ליקח לעצמינו כלל מן הגאוה כי הוא באה מנפילת לבושו יתברך רק צריכים להעלות כל הגאוה לשרשה. דהיינו אל המוח שהוא שורש הגאווה כנודע, ששורש הגאווה הוא בחינת מוחין כמובא. וזה בחינת איסור חֵלֶב, שהוא משורש הגאווה, כי כל חֵלֶב לה', כי צריכים להעלות החֵלֶב שהוא בחינת גאווה, לה' לבדו, על ידי הקרבן שעולה לגבוה שזה בחינת העלאת הגאווה לשרשה אליו יתברך. אבל לנו הוא אסור. כי אסור לנו ליקח לעצמינו כלל מן הגאוה כדי שלא נפגום בלבושו יתברך כביכול שהוא בחינת ה' מלך גאות לבש כנ"ל.

(ליקוטי הלכות, יו"ד, הלכות חלב ודם א)

והשיב את הגזילה אשר גזל (ה,כ"ג)

התשובה על כל החטאים היא בבחינת והשיב את הגזלה וכו', וכמובא בזוהר הקדוש שתשובה היא בחינת זרקא, דאזדריקת לאתר דאתנטלת מתמן [שנזרקת למקום ממנו נלקחה], היינו להחזיר את הדבר אל המקום אשר ניטל משם בגזלה, כי כל חוטא נקרא גזלן בחינת גוזל אביו ואמו דא קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, [="אביו ואמו" הכתובים בפסוק "גוזל אביו ואמו" הם הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל] כי נוטל הכח והחיות והשפע שנתן לו השם יתברך ועושה בזה מה שעושה בחטאו, ועל ידי זה עוקר וגוזל החיות הזה כביכול מהשם יתברך וכנסת ישראל, נמצא שהוא גזלן גמור. והלא אמרו רבותינו ז"ל, שאפילו מי שנהנה מן העולם הזה בהיתר רק בלי ברכה נקרא גזלן, מכל שכן כשנהנה מן העולם הזה באיסור חס ושלום, שזהו בודאי גזלן גדול. ועל כן כשרוצה לעשות תשובה היא בבחינת והשיב את הגזלה אשר גזל, ועיקר תיקון התשובה שהיא בחינת השבת הגזלה, הוא רק על-ידי החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה, שעל ידי זה מועיל להחוטא תשובה, עד שיכול לזכות שעוונות יתהפכו לזכויות. ועל-כן באמת אי אפשר לזכות לתשובה שלמה, כי אם על ידי צדיק הדור האמיתי שזוכה להמשיך החסד חנם הנ"ל בעת פשיטותו, בעת שמוכרח לבטל עצמו קצת מדברי תורה, ועל ידי החסד הזה יש תקווה ותקנה לכל הנופלים בעונותיהם רחמנא לצלן, שיכולים להתתקן גם כן על ידי תשובה.

(אוצר היראה מהד"ב, תשובה ס; על פי: ליקוה"ל הלכות גזילה ג,ב-ג)