וילן שם כי בא השמש וישכב במקום ההוא (כח,יא)

ואמרו רבותינו ז"ל (מגילה ט"ז) ששם שכב [=ישן], אבל ארבע עשרה שנה ששימש בבית עבר לא ישן, כי היה עוסק בתורה. ולכאורה קשה, אם היה מנדד שינה מעיניו ארבע-עשרה שנה, מדוע במקום הזה דייקא שכב לישון? אך באמת כל הארבע-עשרה שנה עסק בתורה, היינו שהייתה עבודתו על פי שכל שזהו בחינת עסק התורה, אבל כשפגע במקום, והמקום נמשך מחלל הפנוי שהוא שורש המקום ואז ראה ששם אי אפשר לעמוד בשום שכל כי אם באמונה, על כן 'וילן שם' כי שם צריכין רק בחינת שינה שהוא בחינת הסתלקות המוחין וסומכין רק על אמונה לבד.

(ליקוטי הלכות, חושן משפט, פקדון ג)

ויפגע במקום וילן שם (כח,יא)

אין פגיעה אלא תפילה היינו אמונה, וזה המקום היה באמת מקום בית המקדש, מקום קודש הקדשים, נקודת אבן השתיה כמו שאמרו חכמינו ז"ל, רק שאז היתה עדיין הקדושה נעלמת [=מוסתרת] ולא היה שום אדם יודע ממנה כי אם יעקב על ידי חוזק אמונתו נתגלה לו סוד נקודה זו, שהיא נקודת אבן השתיה הנעלמת במקום העולם שהוא נקודת האמונה, שעל ידי נקודה זאת זוכין להאמין ולידע שגם שם – בבחינת חלל הפנוי נעלם השם יתברך, ויעקב כשבא לשם וראה ששם אי אפשר לעמוד כי אם על ידי אמונה, על כן 'וילן שם', כל ארבע עשרה שנה שעסק בתורה, היינו שהיתה עבודתו על פי שכל שזהו בחינת עסק התורה, אבל כשפגע במקום, והמקום נמשך מחלל הפנוי שהוא שורש המקום, ואז ראה ששם אי אפשר לעמוד בשום שכל כי אם באמונה – על כן 'וילן שם', כי שם צריכין רק בחינת שינה שהוא בחינת הסתלקות המוחין וסומכין על אמונה לבד.

(שם, שם)

ויפגע במקום וילן שם

באברהם כתיב 'וירא את המקום מרחוק', וביעקב כתיב 'ויפגע במקום' כי הוא זכה יותר, כי זכה לפגוע ממש במקום, אך אף על פי כן ידע שעדיין המקום רחוק מאד עד עת קץ, ועל כן 'וילן שם' שמרמז על צרות חשכת הגלות כמובא, 'כי בא השמש' ששקעה שלא בעונתה זהו בחינת מה שעובר על כל אחד, שלפעמים בחמלת השם עליו נפתח לו אור גדול ונדמה לו שבוודאי יהיה איש כשר כראוי, ואחר כך פתאום נחשך לו כאילו 'בא השמש' ממש פתאום שלא בעונתה, ואז הודיעו ליעקב בחלום שכל זה הוא בחינת 'והנה סולם' וכו', שזהו כל עבודת האדם – שצריך לילך מדרגא לדרגא כמו שעולין בסולם, 'והנה מלאכי אלקים' – שהם הצדיקים – 'עולים ויורדים בו', שצריך שיהיה להם כמה עליות וירידות כי קודם העליה צריך שיהיה ירידה, והירידה היא תכלית העליה.

(ליקוה"ל, יורה דעה, שילוח הקן ה)

ויקץ יעקב משנתו … ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח,טז)

כי אפילו יעקב בקדושתו העצומה נעלם ממנו ולא ידע מתחילה עוצם [=גודל] קדושת המקום ההוא, עד שנתעורר מעצמו לחזור לכאן ואז בא המקום לקראתו 'וילן שם', ואז השיג עוצם קדושת המקום הזה שבו תלוי תיקון כל הנפשות הנפולין וכל העולמות, ובזה תיקן להכניס בלב כל הנפשות שבורות עד היום הזה, שאפילו הנפשות הנפולין מאד, שסוברים שבמקומם אין נמצא ה' יתברך, ידעו ויאמינו שגם במקומם יש השם יתברך, כי 'מלא כל הארץ כבודו' רק שנעלם מהם, ושגם התעוררות שלהם יקר מאד, ושיוכלו למצא השם יתברך בכל מקום שבעולם!

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, תפילת המנחה ז)

וישכב במקום ההוא (כח, יא)

[אומרים חז"ל:] 'שישן מתוך דברי תורה', וזה מרמז על כל אדם שכשרואה שמונעין אותו כמו שמונעין, צריך לקשר במחשבתו דברי תורה ולהוציא מחשבתו מרעיונים רעים [=מחשבות רעות], ולקשר במחשבתו דיבורי תורה עד שישן מתוך דיבורי תורה וכו', וזהו 'וישכב במקום ההוא' – 'במקום ההוא' דווקא, כי אף על פי שרואה שמעכבין את מחשבתו כמו שמעכבין הוא צריך לעשות את שלו, לברוח ממחשבות רעות ולקשר מחשבתו לבחינת מקומו של עולם.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת הודאה ו)

והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו (כח,יב)

השם-יתברך רוצה שדווקא אנחנו נעבוד אותו יתברך בזה העולם השפל, כידוע. אך היצר הרע מתגבר ומתפשט מאד, על כן בהכרח שיהיה סיוע ועזר מלמעלה, כמאמר רבותינו ז"ל: אלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו וכו'. כי באמת הכל ממנו יתברך לבד, אך אף על פי כן צריכין אנחנו איזה התעוררות על כל פנים מלמטה. וזה אי אפשר להבין כלל, איך הכל מאתו יתברך – ואף על פי כן צריכין אתערותא דלתתא, ותיקון כל העולמות הוא על ידי אתערותא דלתתא שלנו דווקא זה נפלאות תמים דעים. ועל כן יקר וחשוב מאד אצל השם יתברך כל בחינת התעוררות של האדם מכל מקום שהוא, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: פתחו לי כמחט סדקית וכו', כי תכף שהאדם מתעורר איזה התעוררות כל שהוא דקדושה, אזי מתעורר תכף אתערותא דלעילא הרבה, ועל ידי זה יש כח להאדם להתעורר יותר, ואז נמשך אתערותא דלעילא ביותר וכו'. וזה עיקר בחינת היחודים הנעשים מכל התפילות והעבודות, הינו מה שנתייחד אתערותא דלעילא עם אתערותא דלתתא, כמובן בכוונות. וזה בחינת: והנה מלאכי אלקים עלים ויורדים בו, כי על ידי כל התעוררות דקדושה מלמטה נבראים מלאכים, והמלאכים האלו עולים מלמטה למעלה, ואז נמשך סיוע מלעילא, שזה בחינת מלאכי אלקים היורדים מלמעלה למטה לסייעו, שזה בחינת כלליות כל היחודים והתיקונים.

(אוצר היראה, יראה ועבודה לא; על פי: ליקוה"ל, אורח חיים, תפילת המנחה ז,פד-פו)

והיה זרעך כעפר הארץ (כח, יד)

עפר הארץ הוא בחינת כלל מקום הגשמי בתכלית הגשמיות, ושרשו הוא מקום העליון ושם כל אחיזת העצבות בחינת 'ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה', וכל האבות עסקו בתיקון זה כידוע, אבל אברהם ויצחק לא היתה מיטתם שלימה, כי יצאו מהם עשיו וישמעאל שמהם כל הגלויות בחינת עצבות, ועל כן לא נתברכה ונזככה האדמה עדיין, אבל יעקב היתה מיטתו שלימה ועל כן נתברך 'והיה זרעך כעפר הארץ' כעפר הארץ דייקא.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת הודאה ו)

והנה אנכי עמך (כח,טו)

שהוא יתברך עמו תמיד בכל מקום שהוא, שעל ידי זה עיקר הכח לברר ולהעלות מלכותו יתברך, על ידי שיודעין שבכל מקומות ממשלתו השם יתברך עמו תמיד אפילו במקומות החיצוניים חס ושלום, 'והשיבותיך אל האדמה הזאת' שמכל הירידות והעליות תשוב אל הארץ הזאת שהיא ארץ ישראל.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת הודאה ו)

ויגל את האבן (כט,י)

דהיינו בחינת לב האבן שהיה מונח על פי הבאר, שעל ידי זה, על ידי שאין האדם מסלק ממנו חס ושלום ליבו האבן, על ידי זה אינו יכול לשאוב מים חיים מבאר העליון, ואי אפשר לגולל את האבן מעל פי הבאר כי אם על ידי כיסופין והשתוקקות דקדושה, לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד להשם יתברך ולעבודתו.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, דם א)

נפתולי אלקים נפתלתי (ל,ח)

ופירש רש"י: 'שהוא לשון עיקש ופתלתול, נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שווה עם אחותי, גם יכולתי, שהסכים על ידי'.

ובבחינה זו צריך להרבות בתפלה ובהתבודדות מאד מאד כל ימי חייו שזה העיקר, וצריך להיות עקשן גדול בזה מאד מאד, 'גם יכולתי, הסכים על ידי' שנתעקשתי כל כך להפציר הרבה למקום אף על פי שנדמה לי כמה פעמים ששוב לא יועילו דברי חס ושלום, נתעקשתי עצמי בעקשנות גדול בלי שיעור, וסוף כל סוף גם יכולתי שהסכים על ידי להיות שווה לאחי להתקרב להשם יתברך באמת אמן ואמן.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, תפלין ה)

באשרי כי אשרוני בנות (ל,יג)

כי כשהשם יתברך שומע תפילת ישראל, אזי הכל רואין מעלת ישראל והכל מאשרין אותם בבחינת 'אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלקיו' ששומע תפילתם בכל קראם אליו, בחינת 'אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' ' ששומע תפילתם ומושיעם תמיד.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, תפילה ה)

אסף אלקים את חרפתי (ל,כג)

כי יוסף אוסף ומבטל כל החרפות והבושות מישראל, כי מחזירם בתשובה ומקרבם להשם יתברך, וזה בחינת 'יוסף ה' לי בן אחר' שעל שם זה נקרא יוסף – היינו שהצדיק עוסק תמיד להוסיף ולקרב נפשות חדשות בכל פעם, ומבקש תמיד מהשם יתברך על זה, בחינת 'יוסף ה' לי בן אחר', שיוסף ה' לו בכל פעם תלמיד חדש שנקרא בן וכו'.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, השכמת הבוקר ד)

יוסף ה' לי בן אחר (ל,כד)

שהצדיק מבקש וחפץ תמיד שהשם יתברך יוסיף לו בן אחר, דהיינו שיתחדש ויתחיל כל פעם מחדש בעבודתו יתברך, עד שיהיה נחשב בכל פעם בן אחר להשם יתברך, כבן חדש נולד היום.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת המזון ב)

יוסף ה' לי בן אחר

הצדיק האמת נקרא יוסף על שם שמוסיף בעבודתו יתברך בכל עת, ומתחיל בכל פעם מחדש כאלו לא התחיל עדיין בעבודתו יתברך כלל. וזה עיקר השעשועים וההתפארות של השם יתברך. כי עיקר שעשועיו והתפארותו יתברך הוא על ידי חידושים דווקא, דהיינו כשעולה התפארות חדשה למעלה. וגם מחמת שהצדיק הזה יש לו כח לקרב רחוקים ממש אליו יתברך, כי בכח התגברותו להתחיל בכל פעם מחדש כאלו מתחיל עתה לעבוד את ה', בכח הזה הוא יכול לעורר בכל פעם רחוקים ממש שיתחילו מעתה לשוב להשם יתברך. ועל כן מצדיקים כאלו יש להשם יתברך תענוגים ושעשועים גדולים וחדשים והתפארות נפלאה בכל עת, כי בכל פעם הם עושין להשם יתברך כביכול לבושין חדשים ובגדי התפארות חדשים, בבחינת ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא אחרא, ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא [=לבוש שלובש ביום זה, אינו לובש ביום אחר; ולבוש שלובש בבוקר, אינו לובש בערב]. וכל זה נעשה על ידי התפארות החדשה שעולה בכל פעם מזה הצדיק, על ידי שמתחדש בעצמו בעבודתו יתברך בכל פעם, ועל ידי שמקרב רחוקים לעבודתו יתברך. ועל שם כל זה נקרא יוסף, בחינת יוסף ה' לי בן אחר, עין פנים. ועל ידי זה הצדיק נתגלה עיקר קדושת ארץ ישראל.

(אוצר היראה, צדיק מד; על פי: ליקוה"ל, אורח חיים, ברכת המזון ד,יא)

ויצג את המקלות אשר פיצל ברהטים (ל,לח)

יש בני אדם, שנמשכו אחר דרכי המחקרים, שקשה להם: למה הרבה השם יתברך לישראל כל כך תורה ומצות שקשה לקיימם? ולפי דעתם הרעה והמשובשת היה יותר זכות להם אם היו רק מצות מועטים. אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת עיקר התכלית של האדם הוא שישבר כל התאוות כל כך, עד שלא יהיה בו אפילו צד רשימה משום תאוה [פירוש: שלא יוותר בו אפילו סימן לרוע התאווה] אפילו של היתר, וזה אי אפשר לזכות כי אם על ידי ריבוי התורה והמצוות שיש בכל פרט ופרט מדברי העולם, ועל ידי זה יכולין לזכות להמשיך עלינו קדושה גבוהה כל כך, עד שנהיה זכים ונקיים וקדושים לגמרי מכל התאוות, כמו שזכו אבותינו הקדושים אבות העולם, שבשביל זה מרבה התורה לספר מכל ענייניהם ומעשיהם, ואיך שחפרו בארות, ומיעקב אשר הציג את המקלות ברהטים וכיוצא בזה כל זה לגלות לנו גדולת מעלתם וקדושתם, שזיככו את עצמם כל כך עד שזכו לעבוד את השם יתברך בכל תנועותיהם וענייניהם, ובכל תנועה היה להם סודות נוראים, רזין דרזין. וכל זה להעיר אזנינו וליבנו, שגם אנחנו נטהר ונקדש עצמנו גם בכל העבודות חיצוניות ועסקי חול, כדי שנזכה גם אנחנו לבוא לאיזה בחינה ומדרגה ממעלות קדושת אבותינו הקדושים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי כי הבחירה חופשית בכל דור, וכמאמר רבותינו ז"ל: אין דור שאין בו כאברהם וכו'. ועל כן מצינו גם בדורותינו צדיקים אמיתיים, גדולים ונפלאים מאד, שזכו לעבוד את השם יתברך גם בכל עסקי חול, וכמפורסם הרבה סיפורים כאלה מהצדיקים הגדולים שהיו מימות הבעל שם טוב הקדוש, זכר צדיק לברכה, עד הנה. ועל כן מאחר שעיקר התכלית של ישראל הוא לזכך את עצמן בתכלית הקדושה מכל התאוות שבעולם, על כן בודאי הוא טובה גדולה מה שהרבה לנו תורה ומצות, כדי שיהיה גם לנו כח להתעורר להשם יתברך ולהמשיך עלינו קדושה גדולה בכל ענין וענין על ידי ריבוי התורה והמצות, כדי שנזכה לתכלית האמיתי, לאור הגנוז, שאי אפשר להגיע אליו כי אם על ידי זה. וכל זה הוא לאותן שזוכין לקיים כל התורה, אך אפילו מי שאינו זוכה להתגבר על יצרו ולקיים כל התורה והמצוות, הוא גם כן טובה גדולה אליו מה שיש הרבה תורה ומצות, כי על ידי זה אפילו הגרוע שבגרועים מקיים כמה מצות, כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, כמאמר רבותינו ז"ל, ועל ידי זה יזכה כל אחד מישראל להזדכך בודאי, כי הקדושה של המצוות שמקיים כל אחד מישראל אינה מניחה להם להשתקע בטומאה והתאוות שנפלו בהם, ומעוררתם לתשובה בכל פעם, וכמו שכבר נמצאו הרבה בעלי  תשובה בעולם, אשרי להם. ואפילו אם חס ושלום לא יזכה לתשובה שלמה בחייו, אף על פי כן סוף כל סוף יזדכך בודאי, ועיקר הזיכוך יהיה על ידי הטוב והמצוות שזכה לחטוף בעולם הזה, דווקא על ידי שיש הרבה תורה ומצות. וגם כי בכח הצדיקים אמיתיים הנפלאים במעלה, שזכו לקיים כל התורה בשלמות, עד שזיככו עצמן כל כך, עד שהיו יכולים לעבוד את השם יתברך גם בכל עסקי חול על כן יש להם כח להעלות אותנו גם כן מחול לקודש ומטומאה לטהרה, עד שעל ידי זה יתהפך הכל לטובה. וכל זה כלול במאמר רבי חנניא בן עקשיא: רצה הקדוש-ברוך-הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות. 'לְזַכּוֹת' דווקא, שיהיו מזוככים לגמרי כנ"ל.

(אוצר היראה, יראה ועבודה נב; על פי: ליקוה"ל, יור"ד, סימני דגים ד,ג)

ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא (לא,כ)

כי זה שטוען עם המחשבות זרות ונכנס עמהם בטוען ונטען [=במשא ומתן] ורוצה שיניחו אותו לצאת מהם, זהו כמו שאומר להרודף שרוצה לברוח ממנו [ש]אז הוא רודפו ביותר, אבל באמת עיקר העצה לברוח מהם ולילך לדרכו ולבלי להסתכל לאחוריו כלל, ולבלי לטעון עמהם כלל, שזהו בחינת 'ויברח יעקב' וכו' 'ויגנוב את לב לבן הארמי' שהם המחשבות זרות 'על בלי הגיד לו כי בורח הוא', שאינו מגיד להם שבורח מהם, רק בורח לתומו לדרכו ועל ידי זה דייקא ניצול מהם.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, תפלין ו)

ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים (לא,מו)

על פי מה ששמעתי מאדמו"ר ז"ל שכל מה שאדם מנתק עצמו ממחשבות רעות למחשבות טובות, וכל העתקה ותנועה שאדם מזיז ומניע ומנתק עצמו מרע לטוב, הכל מתקבץ בעת הצרה והדוחק ועוזר להאדם, וזה בחינת 'לקטו אבנים' בחינת אבני קודש שהם בחינת ניצוצות הקדושים המתבררים על ידי כל הזזה ותנועה מה שמנתקים עצמם מרע לטוב.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, תפלין ו)