ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > פרשת השבוע > ליקוטי הלכות לפרשת ויגש

ליקוטי הלכות לפרשת ויגש

י״ז בטבת תשע״ז

לקט מספרי ליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב, לפרשת השבוע: פרשת ויגש

ויגש אליו יהודה (מ"ד,י"ח)

שמעתי שפעם אחת אמר רבנו זכרונו לברכה להרב יודיל חתן הרב ליבל מטראסטינץ שהיה מקורב [לפני התקרבותו לרבי נחמן] להרב הצדיק הרב פינחס מקוריץ: הגידו לי דבר מהרב הצדיק הרב פינחס מקוריץ זכרונו לברכה. אמר לו: כך אמר הרב פינחס הנ"ל, מדוע אנו אומרים אשמנו בגדנו גזלנו. לשון רבים, הלא צריכים לומר אשמתי וכו'? אלא, אנו אומרים כביכול בלשון טענה להשם יתברך אשמנו. שאם לא שנתת לנו כח ורשות לא היינו יכולין לחטא! אמר רבנו זכרונו לברכה, אני גם-כן מפרש כך: ויגש אליו יהודה, כאשר איש ישראל נגש להשם יתברך לבקש מחילה על עוונותיו, ויאמר בי אדני. רצונו לומר כחך בי אם היית נוטל את הכח שלך ממני, לא הייתי יכול לחטא! וידמה האדם בנפשו שהוא פוטר את עצמו בטענה זו, על-זה הוא אומר, ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, הנני מדבר דברי [=טוען טענתי זו] על מנת שתבוא תפלתי באזנך, אבל אל יחר אפך בעבדך, כי ידעתי אשר אני החייב.

 (חיי מוהר"ן, תר"י)

כי כמוך כפרעה (מ"ד,י"ח)

ויגש אליו יהודה זה בחינת התקרבות והתקשרות התפילה להצדיק האמת הנ"ל. ויאמר אליו בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ופרש"י יכנסו דברי באזניך. היינו שתקבל דברי תפילתי ותתקן ותעלה אותה כראוי ואל יחר אפך בעבדך אם תפלתי אינה כראוי אעפ"כ אל יחר אפך על זה רק תאיר בי בכח האמת שלך ללמדני איך לתקן תפילתי ולהתפלל כראוי. כי כח האמת האמיתי שלך יש לו כח להאיר בתוקף עוצם ריבוי החשך שלי להראות לי כל הפתחים שבהסטרא אחרא [=היצר הרע] ולצאת משם. וזה כי כמוך כפרעה. פרעה הוא בחי' הסטרא אחרא שנקרא פרעה ע"ש ריבוי הפתחים שמפריע ומגלה לכל הבא לטמא ר"ל בבחי' הבא לטמא פותחין לו כי הס"א והקליפות פותחים ומגלין לו פתחים שהיו סגורים תחילה. והעיקר הוא במחשבה שבאדם וכל אדם יכול להבין זאת כי האדם נברא רק בשביל נסיון ובחירה ועיקר הבחירה והנסיון הוא במחשבה שהאדם צריך לחשוב רק בתורה ועבודה ויראת שמים. אך תיכף כשרוצין לחשוב בזה עומדים כנגדו מחשבות של הס"א שרוצים למושכו לשם ח"ו כי עיקר היצר הרע והיצר טוב הם המחשבות שבלב כ"ש בהתורה (ליקוטי מוהר"ן א, מט) לשמש שם אהל בהם. ומי שהוא איש כשר פונה עורף ואינו מסתכל על המחשבות רעות של הסטרא אחרא כלל. ואזי כל הפתחים שיש שם הם סגורים מאחר שאינו רוצה ליכנוס בהם לטמא עצמו ח"ו. אבל תיכף כשמתחיל להמשך אחריהם ובא לטמא ח"ו אזי תיכף פותחין לו הפתחים שיש שם ומי שאינו חס על עצמו למהר להמלט משם, אזי נופל ונכנס מפתח לפתח ומפתח לפתח עד שנתעה ומתרחק מהדרך הטוב מאד, כל אחד כפי רחוקו, כפי מה שנמשך אחרי [הרע] ח"ו, כי גם אחר כך, כשמתחיל להמשך אחריהם ח"ו עדיין יש לו בחירה למהר להמלט על נפשו. וכל ענין זה, הכל הוא במחשבות שבאדם כמו שיכול כל אדם להבין בנפשו, שכשמתחיל לתעות במחשבתו ח"ו, הוא הולך ממחשבה למחשבה ומרעיון לרעיון עד שבשעה קלה הוא מונח במקום שמונח הרחק מאד מהקדושה ר"ל. וכל זה הוא בחי' הפתחים שבסטרא אחרא שנתגלו ונפתחו לו ע"י שנמשך אחריהם ועיקר התגברותם ביותר הוא בשעת התפילה כנ"ל. וכמו שיכול כל אדם לראות בעצמו שכל הבלבולים והמחשבות רעות באים ביותר [מתרבים ומתחזקים] בשעת התפילה. ועיקר העצה לצאת מהם הוא ע"י דבור האמת שמאיר לו בכח הצדיק לראות הפתחים שיש שם שעל ידם נתעה לשם שיזכה עתה לראותם ע"י אור האמת לצאת משם. וזהו כי כמוך כפרעה. היינו שאיש הישראלי עם תפילתו טוען עם הצדיק שיקבל תפילתו וישתדל בתיקונה ואל יחר אפו בו אם תעה במחשבותיו הרעות כמו שתעה. כי יש כח להצדיק בגודל האמת שלו להאיר בו לראות כל הפתחים שיש שם ולצאת מהמחשבות הרעות. וזהו כי כמוך כפרעה היינו שכמו התגברות וריבוי הפתחים שבהסטרא אחרא שהיא בחי' פרעה לשון התגלות בחי' וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן וכו'. כמו כן יש לך כח בהאמת להאיר בי לראות הפתחים לצאת משם כי שני הכ"פין של כמוך כפרעה מורים על הדמיון ממש (כמו שפרש"י במ"א בפ' והיה כעם ככהן וכו') היינו שהם שווים ממש: כמו התגברות פרעה שהוא הפתחים רעים שנתגלו ונפתחו לזה שנמשך אחריהם; כמו כן ממש יש כח לאמת שהיא כח הצדיק האמת להאיר לצאת משם דרך הפתחים אלו בעצמם כ"ש בהתו' הנ"ל

 (ליקוטי הלכות, חו"מ, גניבה ה)

ועתה אל תעצבו (מה,ה)

כל מי שבא על הצדיק בתוך כלל הקיבוץ הוא גם כן בכלל צדיק. כי באמת ועמך כולם צדיקים. כי יש בכל אחד מישראל נקודת אמת שהוא בחינת צדיק, ששם מקור השמחה, בחינת שמחו צדיקים בה'. אך מחמת מרירות הגלות בכלל ובפרט, נעלם בחינת צדיק שיש אצל כל אחד. אבל, תיכף כשמתקבצים אצל הצדיק, שהוא איש אשר רוח בו, מאירה בחינת נקודת הצדיק שיש אצל כל אחד, ועל ידי זה מתרבה השמחה, בבחינת אור צדיקים ישמח. וזה בחינת מה שאמר יוסף לאחיו ועתה אל תעצבו, כי מאחר שזוכים להתקבץ יחד אל צדיק האמת בחינת יוסף, בודאי אין להתעצב עוד, רק צריכים לשמוח מאוד, בבחינת ברבות צדיקים ישמח עם.

 (שם, ברכת הודאה ו; ע"פ אוצר היראה, צדיק ס"ה)

כי למחיה שלחני אלקים לפניכם (מה,ה)

כמו שאמרו רבותינו ז"ל שנתפזרו השבטים בכל שערי מצרים לחפש את יוסף במסירות נפש [אפילו] אם ליהרג חס ושלום וכו'. וזה היה תקון למה שפגמו תחלה בכבוד יוסף הצדיק. עד שעל ידי זה זכו שנתוודע להם יוסף וזכו לכל טוב על ידו, בבחינת כי למחיה שלחני אלקים לפניכם וכו'. כמו כן צריכין בכל דור ודור לשוטט ולבקש ולחפש מאד מאד את הצדיק האמתי, [שהוא] בחינת יוסף, בכל מיני חיפוש במסירות נפש ממש. כי עקר החיות והקיום והשארית של כל ישראל וכל העולמות התלויים בהם, הכל על ידי צדיק האמת, בחינת יוסף, שזוכין ישראל לבקשו עד שמוצאים אותו ומתקרבים אליו. ועל ידי זה זוכין לגאולה שלימה ולשיר העתידי. אשרי הזוכה ומחכה ומשתוקק לזה באמת.

 (שם, כבוד רבו ג; ע"פ אוצר היראה, צדיק קל"ט)

אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה (מו,ד)

ומובן בספרים שבזה הפסוק מרומז כל סוד גלות ישראל, והעיקר היא גלות הנפש, כל העליות והירידות העוברים על היהודי, שזה עיקר סוד הגלות והגאולה שהכל בבחי' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה שזהו בחינת ירידה תכלית העליה כמובא, והעיקר הוא התחזקות שצריכין להתחזק מאד מאד בתוקף התגברות מרירות הירידה עד שנדמה שכמעט כמעט [אין תקוה] ח"ו, שדווקא משם ירחם עליו השם יתברך ויושיעו ויקרבו אליו כי לא יטוש ה' את עמו וכו'. וכמו שכתוב [בתהלים] אם אמרתי מטה רגלי – חסדך ה' יסעדני וכו' וכתוב ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' – זאת אשיב אל לבי, על כן אוחיל, חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו! חדשים לבקרים וכו' וכנ"ל. וכן בפסוקים רבים ובפרט בדברי רז"ל מבואר שדייקא כשישראל הם בתכלית הדחקות והצרה ח"ו אז דווקא יש תקוה לישועה גדולה. וכמו שכתוב במדרש על הפסוק ועלה מן הארץ – דייקא ע"ש. וכן הוא בפרטיות בכל אדם ובכל זמן כי השם יתברך מהפך המכה לרפואה כשרז"ל וכל זה מרומז בפסוק אנכי ארד וכו' הנ"ל.

 (שם, יו"ד, שילוח הקן, ה,כג)

וילקט יוסף את כל הכסף (מז,יד)

כל העשירות של כל העולם נמשך רק מהצדיק, שזוכה להשיג התבוננות גדול בתורה על-ידי העשירות. ועל-כן כל העשירות של כל העולם מגיע רק לו לבדו, בבחינת "וילקט יוסף את כל הכסף" וכו', ועל- ידו נמשכת העשירות לכל העולם. ומחמת שהעשירות נמשך מהתקונים שממשיך הצדיק על-ידי שעוסק לעורר בני-אדם משנתם, על-ידי שמספר ספורי מעשיות ומלביש בהם השבעים פנים לתורה. ויש בני-אדם שנפלו כל- כך, עד שאי אפשר לעורר אותם בזה, ומוכרח בשביל זה לספר ספורי מעשיות של שנים קדמוניות. ומשם נמשך בחינת כסף וזהב של העשירות, כי כסף נמשך מבחינת ספורי מעשיות שמלביש בהם השבעים פנים, שהם בחינת "בקרב שנים", וזהב נמשך מבחינת הספורי מעשיות של שנים קדמוניות. ומחמת שעקר הגאלה האחרונה יהיה על-ידי בחינת ספורי מעשיות אלו, שעל-ידן יכולין לעורר הכל משנתם ולקרבם להשם יתברך, שבזה תלוי הגאלה, על-כן כתיב: "ולא בכסף תגאלו", כי אם מסטרא [=צד] דזהב, כמבואר בכונת פסח, כי גאולה ראשונה היתה מבחינת ספורי מעשיות של "בקרב שנים", שהם בחינת כסף, וגאולה אחרונה מסטרא דזהב, כנ"ל

 (שם, נדרים ה"ה, אותיות ט י, ע"פ אוצר היראה, ממון נב).

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support