ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > ליקוטי הלכות לפרשת ואתחנן

ליקוטי הלכות לפרשת ואתחנן

כ״א באייר תשע״ט

לקט הארות וביאורים נפלאים ממעיינו העמוק של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב מלוקטים מספריו הקדושים ומספרי תלמידו הגדול רבי נתן מברסלב, לפרשת השבוע: פרשת ואתחנן (פרשת השבוע)

ואתחנן אל ה' בעת ההיא (ג,כג)

על פי מה שכתב רבינו ז"ל (בליקוטי מוהר"ן א,לד) כי צריכין לקשר את ליבו לנקודה השייך לליבו בעת הזאת, ועל ידי זה מתקן חרפת ושבירת הלב עיין שם, וזה בחינת ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור, בעת ההיא דייקא, שמשה זכה לזה שתפילתו ותחינתו היתה תמיד בבחינת בעת ההיא כנ"ל (היינו לפי השייך לליבו באותה עת), כי משה הוא נקודה הכללית שכולל כל הנקודות של כל בני אדם ועל כל העתים והזמנים, ועל כן זכה שתמיד כיוון תפילתו בעת ההיא, לקשר עצמו לנקודה השייכת לליבו בעת ההיא.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, נדרים ד)

ואתחנן אל ה' בעת ההיא

עיקר כוח קדושת ארץ ישראל הוא על ידי בחינת כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו כמו שאמרו רבותינו ז"ל. נמצא, שעיקר כח אחיזתנו בארץ ישראל הוא על ידי עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ואז בעת הבריאה לא היה עדיין התגלות התורה בעולם, אף על פי כן גם אז היה כל קיום העולם וחיותו רק על ידי התורה, רק שאז היתה כל התורה נעלמת בתוך העשרה מאמרות, שהם כלל הדיבורים והעובדות והעשיות של ישוב העולם ועסקי דרך ארץ, ואז היה העולם מתקיים רק בחסד חינם לבד, בחינת ה'אוצר מתנת חנם'. נמצא שזה ה'אוצר מתנת חנם' הוא הדרך לארץ ישראל, כי על ידו הולכין וכובשין ארץ ישראל מיד העכו"ם, וזה בחינת דרך ארץ (עין פנים). וגם על ידי זה יכולין לכבוש כל מקומות העולם ולקדשם בקדושת ארץ ישראל, ועל כן כשרוצין לילך ולבוא לארץ ישראל, צריכין לבקש מהשם יתברך רק מתנת חנם, בחינת ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, כמו שפירש רש"י שם.

(אוצר היראה, ארץ ישראל)

אתה החילות להראות (ג,כד)

בפרשת ואתחנן מדבר הרבה בענין עליונים למטה ותחתונים למעלה, שהוא עיקר הדעת, לידע שעיקר גדולת ה' יתברך נתגלה על ידי האדם הזה שבזה העולם דייקא. כי המלאכים אין יודעים את ה' יתברך, ואין להם כח כמו הצדיקים שבזה העולם. וזה ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכו'אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וכו' אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. כי המלאך בחינת אל, כי נקראים אלים. וזהו אשר מי אל שהם בחינת המלאכים אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך, שאין שום מלאך שיוכל לעשות כמעשיך וכגבורתך ודייקא מהם. אבל בבני אדם התחתונים שהם דרי מטה, יש ויש שיכולים לעשות כמעשיך וכגבורתך שהם הצדיקים שהם מושלים בעולם שיכולים לברוא עולמות, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על פסוק: ולאמר לציון עמי אתה, אל תקרי עַמי אלא עִימי: מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי [=אני יוצר שמים וארץ בדיבור] אף אתה כן. וכן במקומות הרבה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך, אבל בישראל יש כמוך וכו'. ועל כן אני מבקש [=כך אומר משה רבינו לבורא] אעברה נא ואראה את הארץ וכו', שהוא לבוא לארץ ישראל כי שם עיקר כלליות העולמות ושם רואין עיקר גדולת ישראל בבית המקדש וכו' כנ"ל, והירבה בתפלות הרבה מאד על זה ואף על פי כן לא פעל בקשתו עד שאמר לו ה' יתברך: רב לך אל תוסף דבר וכו', שהוא בחינת סייג לחכמה שתיקה שגלה לו שאחר כל מה שהשיג שאין שום מלאך ושרף יכול להשיג, אף על פי כן עדין יש מקיפים גבוהים כל כך שאי אפשר להשיגם בחיותו ומוכרח להסתלק בשביל זה, ובכח זה דייקא יאיר בתלמידו יהושע בחינת השגת מלא כל הארץ כבודו, עד שיהושע תלמידו הוא דייקא יכניסם לארץ ישראל בכוחו והוא בעצמו אי אפשר לו לכנס לארץ ישראל.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, נט"י ו)

ההר הטוב הזה והלבנון (ג,כה)

[ופירש רש"י: ההר הטוב הזה זו ירושלים, והלבנון זה בית המקדש]

נאמר על בית המקדש כי המשכן ובית המקדש נבנו על ידי בירור הטוב, על ידי שמוציאין ומבררין הנקודה הטובה שבכל אחד מישראל וכו'.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, השכמת הבוקר א)

ההר הטוב הזה והלבנון

[ופירש רש"י: ההר הטוב הזה זו ירושלים, והלבנון זה בית המקדש]

עיקר בנין בית המקדש הוא על ידי שהשם יתברך מקבץ נדחי ישראל על ידי שמוצא גם בנידחים והאובדים נקודות טובות ומקבץ אותם אל הקדושה, ועל ידי זה הטוב שיתקבץ בעת ביאת הגואל במהרה בימינו, על ידי זה יהיה בנין בית המקדש בחינת ההר הטוב הזה והלבנון, ושם עיקר תיקון התפלה, כי עיקר התפלה הוא רק על ידי זה, על ידי הטוב שמוצאין. ועל כן קודם התפלה אומרים קרבנות ופסוקי דזמרה דהיינו שמבררין הנקודות טובות וכו' ומזה נעשה נגונים וזמירות כנ"ל ואחר כך בונין מזה משכן ששם עיקר תיקון התפלה.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, השכמת הבוקר א)

וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו (ג,כח)

כל מה שהצדיק עולה למעלה יתרה וממשיך מקיפים עליונים יותר הוא יכול להאיר ביותר בדרי מטה בחינת הדעת של מלוא כל הארץ כבודו. ולפעמים מתגברים הפגמים של ישראל כל כך, עד שגם הצדיק הגדול בעצם השגתו אי אפשר להאיר להם הדעת האמת כי אם על ידי הסתלקותו חס ושלום, כי הוא מוכרח לעלות בעליות גדולות כל כך (בשביל תקון נפשות ישראל), שאי אפשר לעלות לשם כשהוא מלובש בגוף עדיין בזה העולם, ועל כן הוא מוכרח להסתלק. ואז עולה למקום שעולה למקום עליון ונורא מאד, ומשם מאיר לתלמידיו הדעת האמת עד שידעו הכל, אפילו הנופלים והירודים מאד, כי מלא כל הארץ כבודו, עד שישובו אליו יתברך באמת על ידי זה, וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל מיתת צדיקים מכפרת. ומבחינה זו נמשך בחינת הסתלקות משה רבנו עליו השלום, כי על ידי פגמי ישראל, ובעיקר על ידי המחלוקות והנסיונות, לא היו יכולין ליכנס לארץ ישראל ששם עקר התגלות הדעת הנ"ל כי אם על ידי הסתלקות משה, ואז עלה ונכלל בבחינת רעוא דרעוין תכלית המדרגה העליונה, ומשם האיר לתלמידו יהושע בחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, שזה בעצמו בחינת יהושע, בחינת השגת התלמיד, שהוא בחינת התחזקות. וזה בחינת, וצו את יהושע וחזקהו. ונאמראותו חזק כי הוא ינחילנה. כי דייקא אחר הסתלקות משה זכה יהושע להכניס את ישראל לארץ. ובזה פעל לדורות, שאפילו בעקבות משיחא בתוקף התגברות הסטרא אחרא, עד שיהיו מוכרחים הצדיקים אמתיים שהם בחינת משה להסתלק מן העולם חס ושלום, שזהו הצרה הגדולה מכל הצרות כמו שאמרו רבותינו ז"ל שקולה מיתת הצדיקים כפליים כחרבן בית המקדש, ועל כן באמת צריכין לבכות ולקונן על זה הרבה בכל יום בחצות לילה ומכל שכן בין המצרים, אך אף על פי כן ואתה מרום לעולם ה', כי דייקא על ידי זה תצמח הישועה והגאולה ויתהפך אבלנו לששון, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כי דייקא על ידי הסתלקותם ממשיכין הארה גדולה לתלמידיהם עד שעל ידי זה תהיה הגאולה.

(אוצר היראה, צדיק לד; על פי: ליקוה"ל, נט"י לסעודה ו)

וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו

מובא במדרש וזה לשונו: לפי דרכינו למדנו שאין מחזקין אלא למחוזקין ואין מזרזין אלא למזורזין. ולכאורה הוא פליאה, כי אם כן, מהיכן ההתחלה? [היינו, אם אין מזרזין אלא למזורזין, מתי היא ההתחלה, כי בתחילה אינו מזורז ועל ידי זירוז הוא מזדרז, ואם כנ"ל, היכן הוא מתחיל?] אך כבר דיברנו מזה במקום אחר שיש כמה דברים שהם תלוים זה בזה ואין יודעים מהיכן ההתחלה, ובאמת הוא נפלאות תמים דעים ואי אפשר להשיג זאת, כי באמת אין יודעין מהיכן ההתחלה, אך באמת כל ההתחלה והסוף והאמצע והתכלית שלנו, הוא על ידי צדיק האמת שבכל דור שהוא בחינת משה רבינו, וההתחלה של צדיק האמת בחינת משה בעצמו, אי אפשר לנו להשיג כלל, אך אחר שכבר זכינו לקבלת התורה ממשה רבינו ולהמשיך דעתו הקדושה בכל דור ודור על ידי צדיקי האמת שבכל דור, על ידי זה הודות לקל יש לנו מהיכן להתחיל וכו'.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, פדיון בכור ה)

ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (ד,ד)

עיקר החכמה דקדושה הוא להעלות ולקשר כל הדברים למקור החיים על ידי שאנו הולכים בדרכי אבותינו הקדושים, להאמין שכל הדברים מקושרים בחי החיים, כי הוא יתברך ברצונו בראם יש מאין, והוא מחיה ומקים את כולם בכל עת ורגע, כמו שכתוב: ואתה מחיה את כולם. אבל האפיקורסים חכמי הטבע, שרוצים להגביר חכמת הטבע בעולם, על ידי זה הם רוצים לעקור כל הדברים ממקור ושורש חיותם, ועל כן נקראים מתים בחייהם, מאחר שאינם ממשיכין חיות ממקור החיים לפי דעתם הרעה והסכלה, ועל כן הם טמאים ומטמאים בטומאה חמורה מאד, כי הם מבחינת סטרא דמותא שהוא אבי אבות הטמאה. אבל בישראל כתיב: ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום.

(אוצר היראה, אמונה קפא; על פי: שם, נזיקין ד,לג)

ואתם הדבקים בה' אלקיכם – חיים כולכם היום

[נאמר על תפילין.] עיקר עבודת השם, שיהיה עבודתו בכל פעם מחדש ולא יפול לזקנה של הסטרא-אחרא, שלא תזקן עבודתו אצלו, חס ושלום; וזה עיקר החיים ארוכים, לחיות חיות חדש דקדושה, לחדש כנשר ימיו ולהתחיל בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש, כאלו לא התחיל מעולם כלל. כי באמת אפילו מי שהוא צדיק גדול מאד, וטרח ויגע שנים הרבה בעבודתו יתברך, אף על פי כן לפי חידוש מעשה בראשית שבכל יום עדין לא התחיל כלל, כי בכל יום ובכל לילה ובכל עת ורגע נתגלה גדולתו יתברך בדרך הכרה וידיעה חדשה שלא היה מעולם, ועל כן צריכים להתחיל בכל פעם מחדש, וזהו עיקר החיות בחינת חיים ארוכים, היינו לראות להרחיב ולהאריך כל יום ויום בתוספות קדושה בכל פעם, וכל העבודה שעבד עד הנה צריכין לשכוח לגמרי ולהתחיל עתה מחדש. ועל ידי תפילין זוכין לזה, לחדש חיותו דקדושה בכל עת, להתחיל בכל פעם מחדש, וזה עיקר בחינת המוחין של תפילין.

(אוצר היראה, כק"צ ב; על פי: שם, תפילין ה,ה)

כה' אלקינו בכל קראינו אליו (ד,ז)

ואמרו רבותינו ז"ל בספרי אליו ולא למידותיו, כי שמו הוא אחדותו ועצמותו ית' כביכול, ואין כוונתנו בכל העבודות וההודאות וכו' כי אם אליו יתברך לבד, למי שנעלה על הכל אשר צמצם את עצמו וקרא את עצמו בשמות האלו ונתן לנו רשות לקרותו בהם, אף על פי שהוא מרומם ונישא מהם, אבל סוף כל סוף כשאנו קוראים אותו בשמותיו יתברך, כוונתינו אליו לבד ית'.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת השחר ג)

ביאור קצר: השי"ת, הוא גבוה מעל גבוה ואין יכולת להשיגו כלל בזה העולם המצומצם, אלא שהוא צמצם עצמו בשמות, כי השם הוא ההגדרה, ובנתינת שם לדבר – הגדרתו, כמו "אדם", שהוא הגדרה ליצור מסוים, אך הבורא אינו מצטמצם בשמותיו.

למרות זאת, כדי שנוכל לעבדו ולהשיג משהו ממנו, הוא צמצם עצמו לשמות – למרות שהוא גבוה מהם עד אין סוף, אבל כאשר אנו קוראים בשמו, אין כוונתנו לאותו צמצום הנכלל בשם, אלא להשי"ת עצמו, שאינו מצומצם בשם.

 

והודעתם לבניך ולבני בניך (ד,ט)

כי עיקר ההודעה לבנו ולבן בנו הוא רק בשביל לשמור את הזכרון היטב לבל ישכח, כמו שכתוב פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. 'אשר ראו עיניך' דייקא, שלא תיפול לשכחה חס ושלום שהוא פגם עינים, עד שיכול לשכוח את הדברים אשר ראה בעיניו ועל כן הזהירה התורה לשמור את עצמו מזה, לשמור עצמו משכחה שהוא מיתת הלב בחינת ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. רק להשתדל לזכות לזיכרון לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי [=לדבוק במחשבתו בעולם הבא] שעל ידי זה זוכין לבן זכר ולבן הבן (נכד) בחינת והודעתם לבניך ולבני בניך וכו'.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, מלמדים ג)

אשר חלק ה' אותם לכל העמים (ד,יט)

ישראל בשרשם הם רחוקים לגמרי מפגם עבודה זרה ח"ו, כי ישראל הם בחינת נפש בחינת רוחניות והם רחוקים בשרשם מגשמיות לגמרי, והם למעלה מכל העולמות כולם והם כלולים ומיוחדים בו ית', ובזה אפשר להבין מה שאמרו חז"ל על פסוק זה אשר חלק ה' להם, שהוקשה להם וכי חלק להם ה' אותם [את השמש והירח] שיעבדו אותם, והלא גם הם [העכו"ם, עובדי ע"ז]מוזהרים שלא לעבוד עבודה זרה? ועל כן פירשו חז"ל, אשר חלק להם – להאיר להם. ולכאורה קשה להבין פירושם, וכי להם לבדם ניתנו להאיר? הלא גם אנו צריכים השמש והירח וכו' להאיר לנו, ואדרבה כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשבילנו? אך באמת מחמת שעיקר אחיזת העכו"ם הוא רק מגשמיות העולם, אשר משם אחיזת העבודה זרה, על כן נקרא העבודה זרה 'חלקם', כי משם חלקם ושרשם מבחינת גשמיות שמשם אחיזת העבודה זרה, וזהו 'אשר חלק להם – להאיר להם', כי גשמיות ההארה של כל צבא השמים בודאי לא ניתן לחלקינו כלל כי אם לחלקם לבד, כי חלקינו הוא רק השי"ת לבד, כמו שכתוב כי חלק ה' עמו, וזה 'אשר חלק להם – להאיר להם' כי גשמיות ההארה הוא מחלקם לבד, ומזה בעצמו נמשך אחיזת העבודה זרה, ונמצא מיושב היטב הפסוק על פי פשוטו שנראה שסובב על העבודה זרה בעצמה, ודברי רבותינו ז"ל שאמרו 'אשר חלק להם – להאיר להם' כי הכל אחד, כי זה תלוי בזה.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הל' עבודת אלילים ה"ב)

ובקשתם משם את ה' אלקיך (ד,כט)

משם דייקא, ממקום אשר הוא שם, כמובא בשם הבעש"ט ז"ל, כי מי שרוצה להתקרב להשם יתברך צריך תמיד לבקש את ה' בכל מקום אשר הוא שם, ולקשר ולהעלות בחינת המקום אשר הוא שם לבחינת למעלה מן המקום, למקומו של עולם (היינו השי"ת), ואז זוכה לעבודה את השם יתברך באמת ואין שום מקום שימנענו וכו'.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל' ציצית ה"ג)

שמע ישראל ה' אלקינו (ו,ד)

רבותינו ז"ל למדו שני לימודים מתיבת 'שמע', כי דרשו שמע – השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך (ברכות ט"ו) וגם דרשו שמע – בכל לשון שאתה שומע (שם י"ג), שמותר לומר קריאת שמע בכל הלשונות, כי שניהם אחד, כי קריאת שמע בפה בחינת השמע לאזניך, הוא כדי לפרסם אלקותו בפני כל דרי מטה, וזה בעצמו בחינת 'שמע' בכל לשון וכו', דהיינו שיכולין לגלות אלקותו ית' אפילו בכל לשונות הגוים, כי מלא כל הארץ כבודו וכו'.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, הל' קרי"ש ה"ג)

שמע ישראל ה' אלקינו

ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות י"ג) שמע – בכל לשון שאתה שומע, שהם כלל השבעים לשונות שבהם נאחזים כל התאוות והמדות רעות כידוע וכו', והזהירונו רבותינו ז"ל שבכל לשון שאתה שומע, שתשמע משם אלקותו ית', וזה בחינת שמע – בכל לשון שאתה שומע, שבכל לשון מלשנות העמים שאתה שומע, שהם כלל התאוות ועסקי חול וכו', תשמע משם אמונתו הקדושה שהוא ה' אלקינו ה' אחד וכו'.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, קריאת שמע ה)

כי אתם המעט מכל העמים (ז,ז)

שאתם ממעטים עצמכם כשאני משפיע לכם טובה (כמובא בפירוש רש"י). שכשהשם ית' מאיר עליהם הארת התנוצצות אלקותו ית', אינם רודפים לחקור אחר חקירות וידיעות וחכמות, רק הם מתחזקים באמונה ורודפים אחריו מיד, בבחינת (שיר השירים א) משכיני אחריך נרוצה, שתיכף כשהשי"ת מתחיל למשכם אליו, אזי תיכף הם רצים אחריו וכו'.

(שם, נשיאת כפיים ד,יג)

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support