ויאמר אליו אני ה' (ו,ב)

וזהו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', שהוכיחו השם יתברך על שאמר למה הרעות, על ידי שיצאו דתן ואבירם ניצבים לקראתו ואמרו לו ירא ה' עליכם וישפוט וכו'. כי באמת אם היו הכל שומעים לקול הצדיקים אמת לילך בדרך זה, להאמין תמיד בהשם יתברך שהכל לטובה, וליתן שבח והודיה תמיד להשם יתברך, בין בטיבו בין בעקו כמו שכתוב בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי וכבר היתה גאולה שלימה. אך עיקר עיכוב הגאולה בכלל ובפרט הוא על ידי ריבוי החולקים שהם בחינת דתן ואבירם שיצאו נצבים לקראת משה וכו'. כי באמת אף על פי כשמודים להשם יתברך, שעל ידי זה מתבטלים כל הצרות הנמשכין מהפעולות משתנות וכו' עד שמתבטל הצרה לגמרי וכו', אף על פי כן את זה לעומת זה עשה האלהים, ותיכף שמתחיל איזה צמיחת קרן ישועה אזי תיכף הסטרא אחרא והמסטינים מתגרים ביותר ויותר לקטרג ולהגביר הצרה חס ושלום, כמו שני בני אדם הנלחמים זה עם זה, שכשאחד רואה שחבירו מתגבר הוא מתגבר יותר וכו' וכמבואר בהתורה ויאמר בועז וכו' (ליקוטי מוהר"ן א,ס"ה) ובמקום אחר. ומזה באים כל הנפילות רחמנא לצלן, וההתרחקות של כל בני אדם ובפרט של הכשרים שהתחילו להתקרב ונתרחקו רחמנא לצלן. ועל כן כשבא משה לגאלם 'ויאמן העם' וכו' 'ויקדו וישתחוו', שעל ידי זה התחילה הגאולה. אבל הסטרא אחרא התגברה מאד והכבידה לב פרעה עד שאמר מי ה' וכו' ואמר תכבד העבודהבכבידות עצומה שלא ליתן להם תבן. וזה היה נסיון לישראל להתחזק אז דייקא באמונה, להאמין כי בודאי דבר ה' על ידי משה, נאמן ביתו, בודאי יקום לעולם כאשר באמת רוב הכשרים הלכו בזה. אבל נמצאו חולקים, דתן ואבירם, שהטעו רבים אחריהם עד שיצאו ניצבים לקראת משה ואמרו ירא ה' וכו', כאלו הם מקנאים קנאת ה' צבאות וטוענים בעד ישראל ומוסרים דין לשמים על משה רבינו שמוסר כל נפשו בעדם עד שאומרים ירא ה' עליכם וישפוט. ומריבוי מחלוקתם התגברו הפעולות משתנות להעלים ח"ו התגלות אחדות הפשוט שמשם כל הגאולה כנ"ל, והמחלוקת הרע שלהם התגבר כנ"ל עד אשר העושק יהולל חכם ויאבד לב מתנה שהוא לב משה כמו שאמרו רבותינו ז"ל, עד שמשה מעוצם צרתו אמר למה הַרֵעֹתָה לעם וכו'. כי משה טען למה זה שלחתני? כי הלא זה דברי גם מקודם, שלא רציתי לילך בשליחות זו מחמת ריבוי החולקים וכו' וכנ"ל. והשיב לו השם יתברך: שבודאי הוא יגמור את שלו ברחמיו הגדולים ובזכות אבות ובזכות אהרן והכשרים הנלוים אליו המאמינים במשה באמת ומבטלים שינוי דעתם, שהם בחינת פעולות משתנות, לדיעה אחת של משה שעל ידי זה נכללים באחדות הפשוט כנ"ל, ועל ידי כל זה תהיה הגאולה בשלמות. וזה וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', היינו בחינת דעו כי ה' הוא האלהים המבואר בסוף התורה (ליקוטי מוהר"ן ב,ב) שפירש שם שכל הפעולות משתנות הנמשכים משם אלהים, כולם כלולים בה' שהוא אחדות הפשוט עיין שם. וזהו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', כי הכל אחד כי ה' הוא האלהים, כי כל הפעולות המשתנות כלולות באחדות הפשוט ובודאי יגמור את שלו לגואלם. כי פרעה אמר מי ה' כי לא האמין בשם ה' כי יניקתו היה רק משם אלהים כמובא, כי רצה להפריד ח"ו בין שם ה' לשם אלהים שזה עיקר הפירוד ח"ו. היינו כי רצה לכפור ולהפריד הפעולות משתנות מאחדות הפשוט מחמת שאי אפשר להבין זאת בשכל כמו שכתוב שם. אבל השם יתברך הכהו מכות גדולות והציל ישראל מכולם והראה מופתים גדולים ונוראים שעל ידי כל זה ראה בעיניו שכל הפעולות משתנות הם מאחדות הפשוט עד שהוכרח להודות בעצמו ואמר ה' הצדיק.

(ליקוטי הלכות, חושן משפט, פריקה וטעינה ד,יד)

וגם אני שמעתי נאקת בני ישראל (ו,ה)

מה שמיאן משה רבינו הרבה בשליחותו כששלחו השם יתברך להוציא את ישראל ממצרים וטען כמה טענות, ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם וכו' והן לא יאמינו לי וכו' וכן הרבה עד שבסוף אמר שלח נא ביד תשלח וכו', כי ידע שקשה מאד להכניס הדעת בישראל, כי עדיין לא קידשו את עצמן כראוי, כי ידוע שישראל אז לא היו עדיין ראויים לגאולה, וכמו שכתוב ביחזקאל(פרק ט"ז) ובמים לא רוחצת למשעי וכו' עד ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו'. על כן היה קשה מאד להכניס בהם הדעת האמיתי שבזה היה תלוי כל גאולתם, אבל השם יתברך הכריחו לילך ולהאיר בהם הדעת ולהוציאם, כי חמל עליהם בזכות אבות ודלג על הקץ, כמו שכתוב קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות וכו'. כי השם יתברך ראה שאם לא יאיר בהם הדעת כלל, אם כן מהיכן יזכו לגאולה? כי ראה שאי אפשר להמתין בגאולתם עד שיקדשו את שבעת הנרות כראוי, באופן שיהיו ראויים להשגת המקיפים על ידי קדושתם (השגת המקיפין והדעת הנעלמים מהאדם, היא על ידי צעקה לה' וקדושת 'שבעת הנרות', היינו: העינים, הפה וכו'. ראה ליקוטי מוהר"ן א,כא), כי אי אפשר להמתין על זה, כי הבעל דבר מתגבר מאד, וח"ו באריכת הזמן ישקעו לגמרי בגלות וזוהמת מצרים ח"ו כמובא: שאם היו ישראל ח"ו מתמהמהים עוד במצרים היו נשארים משוקעים שם ח"ו, שזהו סוד ולא יכלו להתמהמה וכו' כידוע, על כן חמל עליהם השם יתברך ודלג על הקץ והאיר בהם הארת הדעת על ידי משה רבינו הארה נפלאה, אף על פי שלא היו ראויים לזה על ידי מעשיהם, ועל ידי זה נתעוררו לשוב להשם יתברך, בבחינת משכני אחריך נרוצה וכעין שפרש רש"י שם עיין שם. אבל עדיין היה להם בחירה גדולה, כי עדיין היה קשה להם קושיות ומבוכות הרבה, כי עדיין לא השיגו המקיפים כראוי כי לא היו ראוים להם מחמת שלא קידשו עדיין שבעת הנרות, כי גם הארת והתנוצצות הדעת שהשיגו היה גם כן בדרך חסד ורחמים לפנים משורת הדין וכנ"ל. ומזה באו כל הנסיונות הרבים שניסו את השם יתברך והרהרו אחר השם יתברך ואחרי משה כי הכל נמשך מבחינה הנ"ל, מחמת שלא זכו להשגת המקיפים בשלימות, מחמת שעדיין לא נתקדשו כראוי וכו' וכנ"ל. ועיקר מה שהועיל לישראל שאף על פי כן רובם ככולם נשארו על עמדם, הוא זכות אבותם: אברהם יצחק ויעקב, וריבוי הצעקות שצעקו אל ה' כמו שכתוב שם בפרשה וגם הקימותי את בריתי וכו' וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, כי עיקר הולדת המוחין מתעלומתן הוא על ידי הצעקה. וכל זה צריך כל אדם לידע בכל זמן, שכל זה עובר גם עתה על כל אחד ואחד. ומשכיל על דבר טוב, החפץ באמת לאמיתה, יבין מזה עצות והתחזקות להתקרב לנקודת האמת וכשרואה שבאין על דעתו קושיות ובלבולים כמה וכמה הוא צריך לצעוק להשם יתברך, כי על ידי צעקה מולידין המוחין מתעלומתן וכנ"ל.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, גילוח ה,י)

ויבלע מטה אהרן את מטותם (ז,יב)

את זה לעומת זה עשה אלקים, ונתן כח גם בהסטרא אחרא שתוכל להתעקם כקוף בפני אדם עד שיש כח גם להחרטומים והמכשפים שיעשו כמעשה הצדיקים לפעול פעולות על ידי שמות הטומאה, כמפורש בתורה לענין המופתים הנוראים שעשה משה רבינו, ויעשו גם החרטומים בלהטיהם כן. אבל בודאי אמיתת הקדושה ידה על העליונה ולעולם גברה יד משה עליהם. כמו שכתוב ויבלע מטה אהרן את מטותם, עד שבכמה אותות לא יכלו החרטומים להוציא, עד שהוכרחו להודות ולומר אצבע אלהים הוא. ואם אף על פי כן החזיק לב פרעה, אבל בסוף הוכרח להודות ולומר ה' הצדיק ולשלחם בעצמו. ואחר כך נתחרט ורדף אחריהם עד הים. ושם הראה ה' את ידו הגדולה ובקע את הים לפני בני ישראל, ופרעה סבר שגם הוא יעבור הים ורדף אחריהם לתוך הים וישב ה' עליהם את מי הים וכו'.

והנה מכל המעשיות הנוראות האלו וכאלו ומכל מה שמבואר בספרי קודש, מזה אנו רואין גודל כח הבחירה שנתן השם יתברך להאדם בזה העולם המעשה. ועיקר הבחירה על ידי שהעלים רצונו כנ"ל, ואינו מגלה סודו כי אם לעבדיו הנביאים הרודפים ומתייגעים להשיג רצונו וכנ"ל. ואלו הנביאים והצדיקים אמיתיים מגלים רצונו על ידי תפלתם הקדושה, שעל ידי זה הם עושים מופתים ואותות נוראות בעולם. והעיקר הוא משה רבינו שהוא רבן של כל הנביאים שעשה אותות ומופתים נוראים בעולם אשר לא נשמעו ולא נראו בכל הארץ כמו שכתוב (דברים ד')הנהיה כדבר הגדול הזה וכו', וכל מה שעשה הכל היה על ידי תפלה כמו שכתוב (שמות ט"ו)ויצעק אל ה'. וכן באלישע אמרו רבותינו ז"ל (מגילה כ"ז) ואלישע כל מה דעביד בתפלה הוא דעביד [אלישע, כל מה שעשה – בתפילה עשה]. אבל אם כן כבר היה מתבטל הבחירה והיה מתבטל כל העולם שנברא רק בשביל הבחירה. ועל כן כל ימי קיום העולם בהכרח שיהיה בחירה; על כן בדרכי נפלאותיו יתברך נתן כח גם להסטרא אחרא שיהיה להם כח לעשות איזה מופתים לפי שעה על ידי כשפים ושמות הטומאה.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת השחר ה,עו)

ויכבד פרעה את ליבו (ח,כח)

בודאי השם יתברך עוסק בתיקון העולם תמיד, ובודאי הוא גומר תמיד ויגמור הכל כרצונו. ואפילו מי שהוא רשע ובעל עבירות חס ושלום, אף על פי כן אינו עושה להשם יתברך כלל, בבחינת "שחת לו לא", וכמו שכתוב: אם חטאת מה תפעל לו וכו', כי השם יתברך מאד עמקו מחשבותיו, ויודע להפך הכל לכבודו ולרצונו, כי אתה מרום לעולם ה', וכמו שפרש רש"י: לעולם ידך על העליונה. ואף על פי כן ישלם ה' לעושה רעה כרעתו, כי אף על פי כן אסור לנו לעשות שום דבר כנגד התורה, חס ושלום, ומי שפוגם איזה דבר כנגד התורה, הוא פוגם ח"ו בכל העולמות ומחריב ומקלקל הרבה, כמובא בכל הספרים, ואף על פי כן השם יתברך גומר תמיד ויגמור הכל כרצונו. וזה הדבר אי אפשר להבין כלל, כי הוא ענין המבוכה הנזכרת לעיל, שהכל נעשה על ידי השם יתברך לבד, ואף על פי כן הכל תלוי בבחירתו של האדם, שזה אי אפשר להבין בשום אופן כנ"ל. ועל כן יש כמה דברים שהאדם עושה כנגד רצון השם יתברך, היינו כנגד דרך התורה הקדושה, ואחר כך על ידי זה דייקא גומר השם יתברך כרצונו, ואף על פי כן זה האדם שעשה העברה ענוש יענש כראוי לו, כמו שמצינו בכמה דברים, כמו למשל בפרעה וסנחריב והמן, וכן כל המעיקים ומצרים לישראל, שהכבידו לבם נגד השם יתברך, ואחר כך נתגדל ונתקדש ונתפרסם שם שמים על ידי זה דיקא, ואף על פי כן אחרית רשעים נכרתה, בבחינת כי הנה איביך ה' וכו' יאבדו. וכן אצל בלעם, שאף על פי שהלך לקלל חס ושלום, אף על פי כן השם יתברך גמר כרצונו, וקבלו ישראל ברכות הרבה על ידו דייקא, ואף על פי כן הוא נענש הרבה לעולם ואחריתו עדי אובד. וכן מתנהג השם יתברך תמיד, וכן הוא בכל אדם, כנזכר לעיל

(אוצר היראה, יראה ועבודה נא; על פי: ליקוה"ל, יו"ד, סימני בהמה וחיה ד,מ-מא)

ולמען ספר שמי בכל הארץ (ט,טז)

כשכבר גילה הרשע הכפירות והאפיקורסות שלו והצדיקים זוכין לשברם ולהקהות את שיניהם, אזי הוא טובה גדולה מה שכבר הוציאו לחוץ מלבם מחשבתם הרעה. כי זה טובה לדורות, כי לא יוכל עוד אחר לומר שטות הקושיא והכפירה הזאת, כי כבר נשמע שטות חקירה זאת והצדיקים סתרוה ושברוה, ועתה מה יש להם עוד לומר, ובשביל זה השם יתברך מאריך אף לרשעים ונותן להם כוח שיאמרו מה שיאמרו כדי שיוציאו מלבם כל רשעותם וכפירתם הטמון בלבם, עד שלא יהיה להם מה לומר עוד, ואחר כך בדיבור אחד של הצדיק האמת יפול ויתבטל כל שטות דבריהם הרעים. וזה בחינת כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה, וזה בחינתואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ היינו כנ"ל. ועל כן במהרה בימינו כשיבוא הגואל צדק ויתגלה האמת בעולם, יהיה טובה גדולה מה שכבר היו כל כך מחקרים ואפיקורסים וכופרים בעולם שכבר חקרו מה שחקרו, ואמרו מה שאמרו והיו מבזים את ישראל ומתלוצצים כל כך, ואז יראו בעיניהם שהכל הוא בהפך וישארו כאבן דומם ולא יוכלו לפתח פה עוד ויודו הכל על האמת.

(ליקוטי הלכות, אבן העזר, יבום וחליצה ד,ט)

ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה אלקים (ט,ל)

כל עיקר בריאת העולם היה בשביל לגלות יראתו ומלכותו, כמו שכתוב בראשית ברא אלקיםוכו', בראשית בחינת יראה כמו שמובא בתיקונים, בראשית – ירא בֹּשת. כי היראה היא בחינת מלכות שבשביל זה היה כל הבריאה כדי לגלות מלכותו בעולם. וכל הנסים והנפלאות והאותות נוראות שעשה ה' יתברך במצרים ועל הים וכו' הכל היה כדי לגלות יראתו ומלכותו כמו שכתוב, למען תדע כי לה' הארץ, וכתיב, למען ספר שמי בכל הארץ. ושם היא בחינת יראה, כמו שכתוב, ליראה את ה' הנכבד והנורא הזה וכו', וכתיב, וייראו גוים את שם ה' וכו', וכתיב, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ופרעה כשלא רצה להכניע את עצמו ולקבל עול יראתו על ידי האותות והמופתים כתיב בו, ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון את ה', ובישראל כתיב, וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה'. כי כל המכות והיסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים הכל היה מבחינת יראות הנפולות שמשם כל הצרות והדינים רחמנא לצלן, וה' יתברך שולח על האדם פחדים של יסורים ומכות וכיוצא כדי שיתבונן על ידי זה אליו יתברך, כדי שיעלה כל היראות הנפולות לשרשן, דהיינו ליראה אותו יתברך, כמו שכתוב, הכְרַתי גוים נשמו פִּנוֹתם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר וכו'. והמצרים שהיו קשי ערף ולא רצו להכניע עצמן ליראתו יתברך על כן הביא עליהם ה' יתברך בכל פעם מכות משונות כדי לעוררם בכל פעם שידעו מי המכה אותם וייראו ממנו וישלחו את ישראל והם הקשו ערפם והכבידו לבם ולא רצו להודות על האמת והביא עליהם על ידי זה בכל פעם עוד מכות רבות וגדולות, אבל לישראל היה טובה גדולה כל זה, כי על ידי כל מכה ומכה שהביא ה' יתברך על המצרים וישראל נצלו ממנה, הכירו בכל פעם אותו יתברך ביותר וקבלו עליהם על יראתו ומלכותו, כמו שכתוב, וירא ישראל וכו' וייראו העם את ה'.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, בכור בהמה טהורה ד,ג)