ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > פרשת השבוע > ליקוטי הלכות לפרשת במדבר

ליקוטי הלכות לפרשת במדבר

י״ח בטבת תשע״ז

ליקוט ביאורים וחידושים נפלאים, מים תורתו הנפלאה של רבינו הקדוש, מלוקטים מספריו ומחיבורו רחב היריעה של תלמידו הגדול רבי נתן מברסלב, על פרשת השבוע: פרשת במדבר

במספר שמות (א,ב)

במספר שמות דייקא. כי צריכין להודיע להטוב הכבוש שמו דייקא, שהוא כלול בשם ישראל כמו שכתוב ובשם ישראל יכונה אלו הגרים. כי כל זמן שזוכר הטוב שמו, עדיין בקל יכולין להוציאו משם; ועיקר השכחה מה ששוכח הטוב מעלתו הוא מה ששוכח את שמו. וזה בחינת מה שהמת שוכח שמו כשאינו איש כשר באמת. כי עיקר הוא השם ששרשו שם ה' ומי שמזכיר עצמו בכל פעם ששם ישראל נקרא עליו אף אם הוא כמו שהוא – כי אפילו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו כי נקרא פושעי ישראל יש בו התפארות פרטי – ומי שמזכיר עצמו בזה בכל פעם בקל יוכל לשוב לה' יתברך.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, בהמה וחיה טהורה ד)

צריכים להודיע להטוב הכבוש אצל כל אחד, במקום שכבוש, את שמו דייקא; היינו להזכירו היטב ששמו כלול בשם ישראל הקדושים, כי כל זמן שזוכר היטב שמו עדיין, אזי בקל יכולים להוציאו ממקום שנפל לשם. ועיקר השכחה, מה שלפעמים הטוב נכבש ונתעלם כל כך עד ששוכח לגמרי את מעלתו, הוא מה ששוכח את שמו. וזה בחינת מה שהמת שוכח את שמו כשאינו איש כשר באמת, כי העיקר הוא השם, ששרשו שם ה'. וצריך להזכיר את עצמו בכל פעם ששם ישראל נקרא עליו, והשם יתברך יש לו ממנו התפארות פרטית אף אם הוא כמו שהוא. ומי שמזכיר את עצמו בזה בכל פעם, בקל יוכל לשוב להשם יתברך, כי אין הטוב שוכח מעלתו לגמרי, מאחר שזוכר עדיין ששמו ישראל, אשר כל העולמות לא נבראו רק בשבילנו.

(אוצר היראה, התבודדות, נד; על פי: ליקוה"ל שם)

לגולגלותם (א,ב)

בחינת גלגל החוזר, בחינת מה שכתוב בשיחות הר"ן (אות מ) על דריידיל [=סביבון] 'עליונים למטה תחתונים למעלה' בחינת 'מאן דזעיר הוא רב מאן דרב הוא זעיר' [=מי שהוא גדול הוא קטן – מי שהוא קטן הוא גדול] וזה בעצמו בחינת גלגולא דנשמתין [= גלגולי הנשמות] כמובא בשיחות הר"ן (שם).

(ליקוטי הלכות, חושן משפט, שותפין, ד)

איש על מחנהו ואיש על דגלו (א,נב)

עיקר האזהרה על סדר מחנה הדגלים הוא וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו  וכתיב: איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד, סביב לאהל מועד יחנו. וכן שיבח הפסוק אותם אחר כך על זה, כמו שכתוב: כן חנו לדגליהם וכן נסעו וכו'. היינו שהעיקר שכל אחד צריך להזהר לעמוד על מקומו ולא יהרס את הגבול להכנס לגבול חברו, שכל זה בכלל בקיאות בהלכה, שלא יהרס את הגבול. וזה בחינת גודל האזהרה כמה פעמים קודם מתן תורה פן יהרסו אל ה' לראות. כי צריכין להיות בקי ברצוא בקי בשוב, וכל אחד ואחד יש לו בחינת רצוא ושוב לפי בחינתו ולפי הזמן, כי אפילו בבחינת רצוא יש בחינת רצוא ושוב. וכן אפילו בבחינת ונפיק יש בחינת רצוא ושוב. וכן כל אחד נגד חברו, כי בחינת רצוא של זה הוא בחינת ושוב נגד חברו הגדול ממנו. וצריך כל אחד להיות בקי בהלכה לבלי להרוס את הגבול. ובפרט שלא יהיה רודף אחר הכבוד להכנס בגבול חברו בגשמיות. ועל כן הזהירם: איש על מחנהו ואיש על דגלו מנגד סביב לאהל מועד יחנו, כי כולם צריכין להיות נכונים איש על מחנהו, סביב לאהל מועד שהוא בחינת וא"ו, שדרך שם מקבלים מנקודה העליונה לנקודה התחתונה לכל המקום אשר הוא שם לפי מקומו ושעתו, שכל זה הוא בחינת בקיאות בהלכה, שעל ידי זה זוכה כל אחד לילך בדרכי התשובה, שעל ידי זה נעשה בחינת אדם שהוא תכלית שלמות המרכבה, שהוא בחינת מחנה הדגלים סביב המשכן.

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכת הפירות ה,כ)

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו מנגד סביב לאהל מועד יחנו (ב,ב)

הנה, בחינת ארבעה דגלים של ישראל שהלכו במדבר סביב לאוהל מועד, שאנו קוראים פרשיות אלו סמוך לשבועות, שהוא  קבלת התורה, שאז מפטירין במרכבה של יחזקאל, כי הכל אחד. כי קבלת התורה הוא בחינת השגת מעשה מרכבה, כי על ידי התורה זוכין להיות מרכבתו של מקום, כי התורה בחינת אדם, כמו שכתוב: זאת התורה – אדם. שזהו בחינת שלמות המרכבה, בחינת כמראה אדם עליו מלמעלה, ועל כן סביב לאהל מועד הלכו הארבעה דגלים, שהם בחינת ארבע חיות נושאי הכסא שזה בחינת הנה מטתו שלשלמה שהוא המשכן והארון ששים גבורים סביב לה, שהם שישים ריבוא ישראל שהיו בארבעה מחנות הדגלים וכמו שפרש רש"י שם. ועל כן הלכו כל ישראל סביב המשכן, כי כלל ישראל הם בחינת הלכות של התורה, כי כל אחד מישראל יש לו חלק ואות בתורה, ועל כן, על ידם דייקא נמשכו כל ההלכות של התורה, וזה כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. היינו שכל אחד מישראל שרוצה להיכלל בששים ריבוא נפשות ישראל שסביב המשכן לקבל התורה על ידי בחינת משה ויהושע ואהל מועד, צריך כל אחד שיהיה אחוז חרב וילחם מלחמות השם מפחד בלילות, בחינת חשכת לילה, בחינת ונפיק ששם עיקר המלחמה. והעיקר, שיהיה בקי בהלכה שהיא בחי' זכאה מאן דעייל ונפיק, בחינת מלומדי מלחמה, איש חרבו על ירכו וכו'. ועל כן צווה ה' לספור אותם, וכל אחד נקרא יוצא צבא, כמו שכתוב במספר שמות … כל יוצא צבא, יוצאי צבא דייקא, היינו כשהוא בבחינת ונפיק, אז צריך להיות מלומד מלחמה היטב. כי כל אלה תיקוני המשכן ומחנה הדגלים ומספר בני ישראל, הכל צווה השם יתברך אחר מעשה העגל, ואז התייגע משה רבינו עליו השלום עד שזכה בארבעים יום האחרונים להמשיך דרך התשובה בעולם, מאלול עד יום הכיפורים, שהם בחינת סוד כוונת אלול, בחינת שני פעמים בקי, בקי בעייל ובקי בנפיק, שהם שני שמות יב"ק. ואז צווהו הקדוש ברוך הוא על מעשה המשכן ומספר בני ישראל ומחנה הדגלים סביב לאוהל מועד.

(גנזי אבא, במדבר; על פי: שם, אורח חיים, ברכת הפירות ה,יט)

 

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support