בקרבתם לפני ה' (טז,א)

יש כלים נפלאים הרבה שנעשים באמנות נפלאה, והכל על-ידי חכמת כח המושך וכח המכריח. ומי שבקי באמנות זו איך לכוון יחד שני הכחות הנ"ל במזג הצריך, אזי נעשים על-ידי-זה כלים נפלאים שעושים פעולות נפלאות. וכמו-כן בכל אדם יש בחינת כח המושך, שהוא הנפש, וכח המכריח שהוא הגוף; וכשתאוות הגוף או שאר מניעות, שהם מבחינת כח המכריח, מתגברים ביותר עד שמרחיקים את האדם מקדושת נפשו בשורשה, זה בחינת מיתה ממש, רחמנא לצלן; אך כששני הכוחות הנ"ל מתנהגים במשקל הראוי, עד שתמיד הכח המושך מתגבר על הכח המכריח – אך באופן שלא לבטלו לגמרי, כי זה בחינת בקרבתם לפני ה' וימותו, ועל זה הזהירו את ישראל ביותר בשעת מתן תורה: פן יהרסו לעלות, כי העבודה צריך להיות בבחינתוהחיות רצוא ושוב, ואז – אדרבא, זה עיקר החיים, שהוא בחינת חיבור גוף ונפש, ודייקא על-ידי חיבור שני כוחות אלו ביחד נעשים תיקונים נפלאים בכל העולמות על ידי האדם הבעל-בחירה המחובר משני הכוחות אלו ביחד. וזה בחינת אכילת ערב-יום-כפור ותענית יום-כפור, בחינת תיקון שני הכוחות הנ"ל. ועל-כן גם ביום-כפור, שנכנס הכהן-גדול לפני ולפנים, ששם עיקר קדשת שורש כוח המושך, אך אף-על-פי-כן היה משנה ומחליף כמה פעמים מבגדי זהב לבגדי לבן וכו', כדי שלא יגביר גם כח המושך ביותר מדי. ואז כשמתנהגין שני הכוחות הנ"ל כתיקונן, אזי יכול לזכות על-ידי תשובה שיתהפכו העוונות הנמשכים מכח המכריח לזכויות, שזה בחינת סליחת העונות של יום-כפור, כי דייקא גם על-ידי כח המכריח נגמר האמנות הנפלא של כל התיקונים כשזוכין לתקנן בשלמות, עיין פנים.

(אוצר היראה, אלול, ראש השנה, סד; על פי: ליקוטי הלכות, אורח חיים, יום טוב ה,א-ה)

על שני השעירים גורלות (טז,ח)

לפעמים מתגברים העוונות כל כך, עד שאי אפשר בשום אופן לתת עצה בנפשו, כי עצתו חלוקה מאד, וכמו שצעק דוד עד אנה אשית עצות בנפשי, ואז זהו בעצמו עיקר העצה, לצעוק להשם יתברך עד אנה אשית עצות בנפשי, ולהשליך כל יהבו על השם יתברך ולסמוך עליו יתברך לבד. וזה כמו בחינת גורל שמשליך עצתו על השם יתברך כפי מה שיצא גורלו מהשם יתברך בבחינת אתה תומיך גורלי. וכתיב בחיק יֻטַּל את הגורל ומה' כל משפטו. וזה בחינת הגורל של יום כיפור שמחמת ריבוי עוונות של כל השנה שהיו צריכים להתוודות אז על השעיר לעזאזל, מחמת זה היה קשה לברר האמת איזה לה' ואיזה לעזאזל, כי אם על ידי הגורל, ועל ידי זה דייקא נתבררה העצה האמיתית.

(אוצר היראה, עצה טז; על פי: שם, אורח חיים, תענית ד,כג)

ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד וכו' (שם)

עלמא דאתי [=העולם הבא] הוא כולו טוב כולו אחד, ואין שם שום רע כלל. ולמטה משם מתפרדים לשני גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד וכו', שזה בחינת כח הבחירה, שיש כח ביד כל אחד לבחור לעצמו גורלו וחלקו. על-כן צריכים לשמור מאד את הזכרון שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי [=לדבק מחשבתו בעולם העליון], כי למטה, בבחינת הימים בחינת עולם הזה, קשה מאד וכבד על האדם לבחור בגורל הטוב, מחמת ששני הדרכים נתונים לפניו, וגם אפשר לטעות לפעמים חס-ושלום, להמיר טוב ברע ורע בטוב. אבל כשמדבק מחשבותיו בעלמא דאתי, ששם כולו טוב, גורל אחד: כולו לה'; אזי בוודאי לא ימעדו אשוריו, כי משם יוכל להמשיך דרך הטוב שילך בה בעולם הזה, ויוכל לבחור לו דרך החיים והטוב אפילו בתוך הימים בעולם הזה, על-ידי שמחשבתו דבוקה תמיד בעלמא דאתי, שמשם יוצאים כל הדרכים הנ"ל. וכל זה זוכים על-ידי עסק התורה שעל ידה ממשיכים החיים לתוך הימים והמידות, דהיינו שממשיכים החיים ממקור החיים מעלמא דאתי, לתוך הימים והמידות לזכות לגורל הטוב גם בעולם הזה.

(אוצר היראה, תלמוד תורה וקריאת התורה מד; על פי: שם, אורח חיים, פורים א,ב)

ונתן אהרן וגו', גורל אחד לה' וגו'

עיקר תיקון העונות הוא על ידי הצדיק שהוא בחינת כהן גדול, שיכול להכנס לתחילת הבריאה, ולהמתיק ולבטל אחיזה הדקה מן הדקה של השקר שנאחז שם, שזהו בחינת העבודה של גדולי הצדיקים בראש-השנה, ומשם סליחת העונות של יום הכיפורים, שהיה צריך הכהן הגדול לעלות לבחינת תחילת הבריאה ששם אי אפשר להכיר אחיזת השקר. וזהו בחינת שני השעירים שהיו שווים במראיהם ובקומתם ואף על פי כן היו צריכים לברר ביניהם, ולהעלות אחד לה' ואחד לעזאזל. ועל כן היה מוכרח להעלות אותם למעלה מאוד, לבחינת תחילת הבריאה הנ"ל ולהפיל גורל עליהם, כי אי אפשר לברר שם האמת מאחיזת השקר כי אם על ידי השם יתברך בעצמו, שהוא בחינת הגורל שיוצא מאת השם יתברך בעצמו איזה לה' ואיזה לעזאזל, כי הגורל מברר אותם. ועל ידי זה דייקא נמתק ונתבטל אחיזת השקר בתחילת שרשו, ועל ידי זה נמחלים עונות ישראל שנמשכים על ידי השקר שעיקר אחיזתו בתחילת יציאת הבריאה מכוח אל הפועל ששם אי אפשר לברר האמת הזך, כי אם על ידי הגורל שיוצא מאת השם יתברך בעצמו.

(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות ריבית ה,מב)

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם (טז,ל)

כל התפילות והתחינות ובקשות והסליחות שישראל מרבים לבקש מחילה וסליחה וכפרה בעשרת ימי תשובה, ובפרט ביום כפור, אין הכוונה להתפלל ולבקש על העבר לבד; רק שצריכים לבקש רחמים ביותר שיעזרו השם יתברך מעתה לדרך התשובה, שלא יחטא עוד ולא יפול משום דבר, רק יזכה לבחינת דרך התשובה באמת, שהוא בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל. ועל כן מבקשים ותן בליבנו לעזוב דרך רשע וכו' וכן יהי רצון שלא אחטא עוד וכו'. וכן הרבה. וכל זה הוא בחינת מלחמת עמלק בכח הצדיק האמת, שזהו בחינת העבודה של הכהן גדול ביום כפור. וזה בחינת כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם וכו'. שעיקר הכפרה בחינת 'כי ביום הזה יכפר עליכם' הוא, שנזכה על ידי זה לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו. היינו שהשם יתברך יטהר אותנו להבא מכל חטאותינו, שימשיך עלינו דרך התשובה הנ"ל, לטהר עצמינו מכל חטאותינו מעתה שלא נחטא עוד כנ"ל. וזה זוכין כל החפצים באמת בכח הצדיק האמת שזהו בחינת העבודה של יום כיפור שעל ידי זה ממשיך בקיאות לילך בדרך התשובה בכל השנה תמיד.

(שם, אורח חיים, הלכות שבת, ו,נג)

וכסהו בעפר (יז,יג)

מכאן למדו שצריך ליתן עפר מלמעלה ועפר מלמטה, שיהיה מכוסה בתוך עפר מלמטה ומלמעלה, וזה בחינת קבורה, שהוא גם כן בשביל תיקון הנפש ולהעלותה ולכלות הזוהמא, להכניע הרע הנאחז בו, כמו שכתוב: וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים. ועיקר הקבורה הוא בשביל תיקון הברית בבחינת כיסוי, 'לכסות בשר ערוה'. כי על ידי פגם הברית עיקר אחיזתם בו ומשם באין כל החרפות ובושות (כמובא בדברי רבינו) בבחינת כי חרפה היא לנו (בראשית לד). על כן צריך תיכף לכסות על חרפתו, לקברו תיכף. כמו שכתוב כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלקים תלוי (דברים כא), 'קללת' לשון בזיון וחרפה, כמו שפרש רש"י, היינו שצריך לקברו תיכף, כדי לכסות החרפה המכסה על הנפש על ידי פגם הברית כנ"ל. כי גם התחלת הגזירה של מיתה וקבורה בא על ידי פגם הברית, כמו שכתוב כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג), שזה נגזר על חטא אדם הראשון, שפגם בברית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל(סנהדרין ל"ח ע"ב): 'אדם הראשון משוך בערלתו היה'. כי על ידי זה צריכין דוקא לקבורה כדי לכסות, והיא טובה גדולה ותיקון גדול לכלות הזוהמא ולהעלות הנפש. וזה שמצינו בשם ויפת, שבשביל שכיסו ערוות אביהם, בחינת תיקון הברית, על כן זכו בניהם לקבורה, שהוא בחינת לכסות. וזהו בחינת כיסוי דם בעפר, דהיינו בתוך העפר מלמטה ומלמעלה, שהוא בחינת תיקון פגם הברית כנ"ל, שמשם באים הנפשות העשוקות שירדו לשם אל תוך החי שנשחט, ועל כן צריך כיסוי, בחינת קבורה כנ"ל, לכסות על חרפת הנפש ולתקנו ולהעלותו ולכלות הזוהמא על ידי זה. ועל כן אין טעון כיסוי כי אם חיה ועוף, כי שם נאחזים וניצודים ביותר הנפשות העשוקות, בבחינת ציד חיה או עוף (ויקרא יז), כי הם ניצודים תמיד, מחמת שהחיות שבהם היא בבחינת צידה, כמו שכתוב: כצפרים האחוזות בפח וכדגים שנאחזים במצודה (קהלת ט), שזה קאי על נפשות העשוקות (כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר, בתורה ל"ז). על כן צריך לתקן דם הנפש שלהם על ידי כיסוי.

(שם, יורה דעה, שחיטה, ב,ט-י)

כמעשה ארץ מצרים וגו' לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו (יח,ג)

חוקותיהם הם אמונות כוזביות שאין בהם טעם, תזהרו ותשמרו מלכת בהם. וזה תלוי על ידי שתהיו נזהרים מלעשות כמעשה מצרים וכמעשה ארץ כנען, היינו שלא תהיו כרוכים אחר תאוותיהם. ועיקר הוא תאוות ניאוף, ולא די שהיו משוקעים בתאוה זאת ביותר, אף גם עשו להם חוקות ואמונות כוזביות שהיו שייכים לזה, שעל ידי זה היו חזקים יותר בתאוותיהם עד שהיו יכולים למלאות תאוותיהם ולא יהיה להם בזיון מזה. והפסוק מזהיר לישראל שלא יַטעו עצמם בזה חס ושלום, כי זה תלוי בזה: כפי מה שנזהר ממעשה מצרים כן הוא רחוק מחוקותיהם ומאמונות כוזביות שלהם; וכן להיפך: כפי מה שמרחק עצמו מחוקותיהם ואמונותיהם הכוזביות, כן הוא רחוק מתאוותיהם. ועל כן אסרה תורה ללכת בחוקותיהם, כגון מנהגיהם ודרכיהם אף על פי שאין בהם שום איסור ולא עבודה זרה, רק מאחר שהעכו"ם עשו להם חוק זה, בודאי הוא שייך לתאוותיהם. כי חוקותיהם נמשך מאמונות כוזביות שלהם, על כן אסורים לישראל באיסור חמור. וזהו את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם וכו'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כי משפטים וחוקות הם בחינת אמת ואמונה. כי משפטים הם מה שאפשר להבין בהם טעם, שהוא בחינת דעת בחינת אמת. וחוקות הם דברים שאין בהם שום טעם, שזהו בחינת אמונה. והכתוב מזהיר אותנו ללכת רק בהמשפטים והחוקות שצווה אותנו, שהם עיקר האמת הזך והאמונה הישרה האמיתית, שעל ידם זוכים להתרחק מתאוות עולם הזה ולהתדבק בו יתברך. אבל מאמונות כוזביות, שהם חוקותיהם, צריכים להתרחק מאד. וזהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם – ולא שימות בהם (יומא פה), שהוא כמו שאמרו רבותינו ז"ל: זכה – נעשה לו סם חיים, לא זכה – נעשה לו סם מות, שמזה נמשך שנמצאים כמה מבני ישראל שנטו מן האמת, ואומרים שכל האמת אצלם. ואי אפשר לברר כל זה. אך מי שאינו מטעה את עצמו, ומסתכל על התכלית הנצחי באמת לאמתו, הוא יכול להבין האמת מרחוק ולזכות לאמונה שלימה, לידע מי הם הצדיקים והכשרים באמת ובמי ראוי לדבק את עצמו. וה' אלקים אמת יתן אמת ליעקב וינחנו בדרך אמת, עדי נזכה להתקרב אליו יתברך באמת, אמן כן יהי רצון.

(שם, יורה דעה, הלכות ריבית ה,מה)

ובחוקותיהם לא תלכו (שם)

[בזמן רבי נתן, הגיעה תנועת ההשכלה לאחד משיאי התפשטותה באוקראינה, כאשר המשכילים עשו כל מאמץ לנטוע רגליהם בכל מקומות היהודים, להחדיר בהם דעותיהם הפסולות. רבי נתן, שהיה תלמידו הנאמן של רבינו הקדוש שלחם מרות בהשכלה, צועק אף הוא, במקומות רבים בכל ספריו, על נגע חמור זה, שהחל לפשות אז בקרב היראים והשלמים. הוא אף חיבר קונטרס מיוחד בענין זה: "קנאת ה' צב-אות". הבאנו את הדברים, היות והם הכרחיים ושייכים יותר ויותר לימינו אנו]

ועל זה ראוי לנו לבכות ולצעוק יום ולילה נבטוש רישא בכותלא דביתא [=להכות ראשינו בקירות הבית]. בת עמי! חגרי שק, התפלשי בעפרים; אבל יחיד עשי לך, מספד תמרורים (ירמיה ו,כו), על גודל השבר והצרה הגדולה הנשמעת בעולם. אשר עדיין לא היתה כזאת, אשר נתחברו בכמה מקומות כמה כיתות רשעים גמורים מפורסמים, ועשו לעצמן חברת חינוך נערים, ללמד בני ישראל הקטנים חכמות חיצוניות ולשונות העובדי כוכבים, והם מטמאים הבל פיהם הקדוש, ועוקרים אותם בחייהם מקטנותם מהשם יתברך ומן התורה, כי מרגילים אותם בדרכי העובדי כוכבים ובמלבושיהם מנעוריהם, והם צדים נפשות יקרות לפורחות לגיהנום. אוי לנו כי שודדנו! אוי לנו על שברינו! אוי ואבוי, ואם אמרתי אספרה כמו אפס קצה מעוצם הצרה הזאת יכלו המון יריעות, כי אין רעה גדולה מזו, כאשר נראה בחוש שכל אלו הנערים שנתגדלו על פי הדרכים הרעים האלו, הם אפיקורסים מפורסמים והם גרועים ממשומדים, ומחללים שבת בפרהסיא ומתלוצצים מכל התורה כולה. וביותר מתורה שבעל פה מדברי התלמוד ואגדות רבותינו ז"ל, עד שאסור לחזור ולהעלות על הכתב, ומכל שכן בעל פה, דבריהם הרעים והמרים, אשר הן הן האפיקורסים הגמורים שהזכירו רבותינו ז"ל. כי רבותינו ז"ל אמרו שאפילו הכופר בדבר אחד מדברי חז"ל נקרא אפיקורס. מכל שכן הם, הכופרים ברוב דברי רבותינו ז"ל ובכל התורה כולה. כמו שאמרו רבותינו ז"ל מהו שילמד אדם את בנו חכמה יוונית? והשיבו: ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה וכמבואר באלשיך ובשל"ה ובשאר ספרים גודל האיסור ללמוד חכמות חיצוניות ולשונות רחמנא ליצלן, מלבד מה שמבטלין הבל פה הקדוש של תינוקות של בית רבן שיעסקו בדברים חיצוניים שאסור לעסוק בהם. ואי אפשר להתווכח ולטעון עמהם על דרכיהם, כי מהפכים דברי אלקים חיים ומוצאין להם סברות הפוכות של שטות והבל, שצריכים חס ושלום להרגיל את התינוק בדרכים נבוכים הרעים הללו, בדרכים רעים אשר לא נשמעו מעולם. וכל דרכם והנהגותם הוא רק להמשיך את התינוק בדרכי העובדי כוכבים מנעוריו, אשר התורה הקדושה הזהירנו להתרחק מהם ומדרכיהם, כמו שכתוב ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם וכמו שכתוב ובחוקותיהם לא תלכו, וכמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קע"ח) שצריך להיות מובדל מהם במלבושיו ובמעשיו וכו'. ואין צורך להאריך ולבאר עוצם הצרה הגדולה הזאת, אשר כמוהו לא נהייתה, אשר על זה התנבאו כל נביאינו שיהיה בסוף הימים צרה אשר כמוהו לא נהיתה, כמו שכתוב והיתה עת צרה ליעקב אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף (דניאל יד,א). אשרי מי שזוכה בימים האלה להתרחק את עצמו ואת בניו מהם. ואם אין בידינו למונעם, בעוונותינו הרבים, על כל פנים החיוב על כל אחד מאנשי ישראל הכשרים להזהיר את בניו ואת בני בניו לדורות שיתרחקו בכל מיני התרחקות מדרכים אלו, ושלא ליתן את בניו לחדר [=תלמוד תורה, בית ספר] שלומדים בו אחד מהבנים אלו ההולכים בדכים אלו הרעים הנ"ל, אף על פי שאצל זה המלמד אין עוסקים בלימוד הרע הזה רק לומדים אצלו תורה הקדושה, גמרא ופוסקים, רק שקצת תלמידים לומדים במקום אחר אלו הענינים, אף על פי כן אסור להתחבר עמהם כללשלא ימשיכו את בניו חס ושלום לדרכם הרעה ולסברותיהם המרות, שלא יכניסו בו חס ושלום איזו תאוה ללמוד ספריהם הרעים רחמנא ליצלן. והשם יתברך ירחם על כלליות ישראל וימהר גאולתינו ויביא לנו את משיח צדקינו במהרה בימינו. אז יתגלה האמת כמו כתוב אמת מארץ תצמח (תהלים פה,יב).

(שם, אורח חיים, הלכות פסח, ז,ו)