'ליקוטים' – על שום מה?

האם באקראי נבחרה המילה 'ליקוטים' לשמש כשם מוביל לספרי ברסלב – ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי תפילות, ליקוטי הלכות, ליקוטי עצות – או אולי ישנו קשר פנימי בין ה"ליקוטים" לבין בעל ספרי הליקוטים?

מוהרנ"ת משיב ואומר: אכן זוהי כל עבודתו של צדיק האמת – ללקט ליקוטים!

צדיק האמת מביא את העולם לתיקונו ומכשיר אותו לגאולה השלימה, בכך שהוא יושב ומלקט כל נקודה ונקודה טובה שבכל יהודי. כשכל נקודה טובה, אף הזעירה ביותר, משמשת עבורו אבן נוספת לבניין היכלות הקדושה.

…"שמקבץ ומלקט בכל עת ורגע כל מחשבה ומחשבה טובה, וכל דיבור ומעשה טוב, ומכניס אותם תיכף לתוך בית הקדושה. עד שמתקבצים ומתלקטים כל הנקודות טובות של כל אחד ואחד, עד שיש לכל אחד ואחד חלק גדול בבניין הבית דקדושה, ונעשים כלים לקבל האור אין סוף שמאיר בלב כל אחד בכל יום, עד שסוף כל סוף ישובו הכל אל השם" (ליקוטי הלכות, תפילת המנחה ז, סג).

כך בנה משה רבינו את המשכן; הוא ליקט מכל יהודי את הנקודה המיוחדת שלו – מאיש זה את הזהב ומאשה זו את הכסף, מפלוני את הנחושת ומאלמוני את התכלת. ומכל אותן הנקודות המיוחדות הוא בנה משכן.

כך גם בונה כיום רבינו הקדוש את המשכן של אחרית הימים, בית המקדש השלישי. ומי שרוצה חלק באותו משכן, יבוא ויתרום את נקודתו הטובה.

וכבר שאל פעם איש אחד את מוהרנ"ת: "מי גדול יותר – אדם קטן במעלה שמקורב לצדיק, או אדם גדול במעלה שאינו מקורב אליו?' אמר לו: "הלא בימי משה רבינו, אם אחד היה עושה דבר גדול למשכן ולא הביאו למשה, בוודאי לא היה לו שום חשיבות כלל. אולם מי שעשה דבר קטן והביאו אל משה, בוודאי היה חשוב מאד"… (אבני"ה ברזל, סב).

* * *

החיזוק העצום הוא, שגם אם בין נקודה טובה אחת לחבירתה קורה מה שקורה ונופלים להיכן שנופלים, גם אז אין סיבה להתבלבל. אפשר להמשיך ולחסוך נקודות טובות ב"תכנית החיסכון" הגדולה של הצדיק…

שהרי הצדיק "הוא גיבור-כוח כזה, שכל נקודה ונקודה טובה שמתגבר כל אחד באיזה רגע, הוא חוטף אותה מיד ומכניסה לתוך בית הקדושה שהוא בונה, שהוא בחינת משכן ובית המקדש. ועל כן, אפילו כשאחר כך יורד כמו שיורד זה שרצה להתקרב, אף על פי כן אינו נאבד ההתעוררות המועט שלו, כי כבר נכנס לתוך בנין בית הקדושה שהצדיק עוסק בבניינו" (ליקוטי הלכות, שם).

גם אם עובר מה שעובר – אל תתבלבל, תמשיך להביא 'אבנים וסיד' לצדיק האמת; וכזעקתו של רבינו הקדוש: "מה לכם לחשוב מחשבות? אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד – ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים". כלומר, אין אנו צריכים אלא לעסוק בעבודת ה' בפשיטות, בתורה ובתפילה ובמצוות – ורבינו עושה בזה מה שעושה. וזו היתה לשונו הקדושה: "איר דארפט נאר צוטראגן שטיינער און וואפנע – און איך באווע דערפון בניינים" [-אינכם צריכים אלא להביא אלי לבנים וטיט, ואני בונה מהם בניינים]. "ומשך הרבה תיבת 'בניינים' כמפליג בשבח נפלאות תפארת הבניינים הנוראים שבונה מזה" (חיי מוהר"ן, רצג).

* * *

דרכו של אדם, שכאשר הוא נופל ברשת היצר, מאבדים הנקודות הטובות הזעירות את הערך בעיניו. אך לא כך דעתו של המלקט הגדול. הוא הרי יודע את סוד הליקוטים, ולכן גם אמר: "העולם אומר: 'אם אכלת חזיר – שייזל לפחות השומן על הזקן. אך אני אומר: אם אכלת חזיר – שלפחות לא ייזל השומן על הזקן…" (שיש"ק ב, לח).

גם מי שאכל חזיר חס וחלילה, יכול להמשיך ולתרום לבעל הליקוטים תרומה נכבדה לבניין הקדושה: לא לְמַצוֹת את ההנאה האסורה עד תומה.

וכך מפרש מוהרנ"ת את הפסוק בפרשת השבוע: "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור ולקט קצירך לא תלקט… לעני ולגר תעזוב אותם":

"צריך לרחם על נפשו הענייה, להניח ממאכלו ותאוותיו, על כל פנים 'פאה ולקט', שלא ימלא תאוותיו לגמרי, רק יניח מתאוותיו בשביל נפשו הענייה, שזה בחינת פאה ולקט לעני – ועל ידי זה, הצדיק שהוא בחינת עני, מקבץ ומלקט כל אלו הנקודות טובות של כל אחד ואחד, ובונה מהם בניינים נפלאים" (ליקוטי הלכות, שם).

זוהי עבודתו של בעל הליקוטים; ללקט ולקבץ את הנקודות טובות שבכל אחד מאתנו, ובאמצעותם לבנות את בית המקדש האישי והכללי. זהו גם המסר שחוזר ונשנה בספרי הליקוטים, לאמור: אל תזלזלו בנקודה הקטנה ביותר. כל נקודה חשובה ונחוצה, ומהווה נדבך בבניין הנפלא!