ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > ליצור עולם חדש!

ליצור עולם חדש!

ט״ו בתמוז תשע״ט

אומנם המצוקה והקושי הם בוודאי לטובתו של האדם במצב שקודם התפילה, אולם התפילה משנה את המצב בעצמו כך שאין צורך במצוקות ובקשיים. איננו מתערבים אפוא בסדרי הנהגת הבריאה; אנחנו פשוט בוראים את העולם מחדש באופן מתוקן יותר, שבו אין מקום לקשיים ולמצוקות.

אנו יכולים ליצור עולם חדש!

"תפילה הוא בחינת 'חידוש העולם', כי תפלה הוא שמאמין שיש מחדש אשר בידו לעשות כרצונו, לשנות הטבע. והוא בחינת בריאה בכח… והתורה הוא בחינת בריאה בפועל…
"וכשמתפלל על איזה דבר, הוא בחינת… בריאה בכח… עד שבא אל התורה שהוא בחינת בריאה בפועל – ואזי נעשה בקשתו…
"ומשם נמשך רוח החיים אל החסרונות; ובזה מכפרין העוונות… כי עיקר החסרון הוא הסתלקות הרוח חיים".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, ח)

דומה, שהביטוי הבסיסי ביותר של האמונה הוא תפילה. מה יותר טבעי ופשוט לאדם מלשפוך את הלב לפני הקרוב לו מכל, לפני זה שברא אותו, משגיח עליו ודואג לו תמיד?

בני האדם, מאז ומעולם, התפללו. האדם הראשון ביקש גשם (בראשית ב, ה – רש"י); האבות תיקנו את התפילות שבסידור; אליעזר עבד אברהם התפלל שישיג אשה ליצחק; "ויעתר יצחק" – שיהיו לו ילדים; "ועיני לאה רכות" – מבכי ותפילה (ב"ב קכג ע"א); משה רבינו – "אין כוחו אלא בפיו" (במדבר כב, ד – רש"י); דוד המלך חיבר את ספר התהילים, והרשימה עוד ארוכה מאד.

התפילה הוא מושג כה בסיסי, עד שהחשיבו אותו כאחד מעיקרי האמונה – "שהבורא יתברך שמו, לו לבדו ראוי להתפלל". אולם, כבר אמרו חז"ל שהתפילה היא מהדברים הדורשים חיזוק, ככתוב: "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' " (תהלים כז).

אך רבינו דולה שופך כאן אור חדש על המצווה הבסיסית והיומיומית הזו.

* * *

כל מי שמנסה ללמוד את נושא התפילה תמה: מה צורך לספר לקדוש ברוך הוא את צרכינו ומשאלותינו? הרי להבדיל ממלך בשר ודם, מלך העולם יודע כבר הכל, הרבה יותר טוב מאתנו!

עוד נוסיף להקשות: כבר לימדונו רבותינו ש"כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס ע"ב), אם כן, כיצד יכול אדם להתערב בחשבונות שמים, להביע בקשות ומשאלות, שכנראה אינן לטובתו? גם זאת, שוב להבדיל ממלך בשר ודם, שאכן טועה לפעמים ויש צורך להגיש בקשות לתיקון המעוות.

תשובות רבות ניתנו לשאלות אלו, אבל כאן מגלה לנו רבינו הסבר מפתיע:

אומנם המצוקה והקושי הם בוודאי לטובתו של האדם במצב שקודם התפילה, אולם התפילה משנה את המצב בעצמו כך שאין צורך במצוקות ובקשיים. איננו מתערבים אפוא בסדרי הנהגת הבריאה; אנחנו פשוט בוראים את העולם מחדש באופן מתוקן יותר, שבו אין מקום לקשיים ולמצוקות.

קביעה נועזת זו יש לה יסוד בדברי חז"ל על הפסוק: "ולאמור לציון עמי אתה" – "אל תקרי עַמי אלא עִמי, בשותפי; מה אנא עבדי שמיא וארעא במילולי [= כמו שאני עושה שמים וארץ בדיבורי] – אף אתה כן" (הקדמת הזוהר, ה ע"א).

* * *

אולי ננסה לבאר קצת יותר: החטאים מקלקלים את הבריאה, כפי שאמרו חז"ל: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: 'ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי – תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי' " (קוהלת ז, יט).

החטאים הם גם הסיבה לכל הצרות והייסורים בעולם, כקביעת חז"ל: "אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עוון" (שבת נה).

שכן כל הבריאה שואבת חיים מהתורה הקדושה שבה נבראה, כך שכשעוברים ח"ו על התורה – גם הבריאה בהכרח נפגמת.

אבל התפילות מנקות אותנו מהחטאים, שכן הן תוקנו במקום הקורבנות שבבית המקדש (ברכות כו ע"ב) שהיו מכפרים על חטאינו, ועל שם זה נקראו 'קורבנות' שמקרבים ומחברים את הבריאה מחדש לבוראה ומתקנים את כל הליקויים.

כשאדם שופך את לבו לפני ה' ומבקש רחמים על עצמו, הוא מתקן את הנתק שגרמו לו עוונותיו והוא חוזר ושואב חיות חדשה, דבר שמתקן את כל הליקויים שהיו מקודם, כפי שמלמדנו הנביא "שובה ישראל כי כשלת בעוונך… ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד ב-ג).

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support