"האט קומט די גילדענע נעכט" ["הנה באים לילות הזהב" כך היה מכריז רבי פנחס מקאריץ בתחילת החורף] היו שחים אנ"ש זה לזה בערגה, לקראת לילות החורף הקרבים ובאים. "האט קומט דער רבי ר' חצות" [=הנה בא הרבי ר' חצות] היה אומר תמיד החסיד ר' מרדכי אלעזר רובינשטיין זצ"ל תוך שהוא מזרז את הקרובים אליו ללכת לישון מוקדם, כדי שיוכלו לקבל כראוי את פני האורח הדגול. היו כאלה מאנ"ש שכבר אמרו ברכת המפיל בביהכנ"ס מיד אחרי מעריב, כדי שלא יוכלו לדבר אחר כך שיחת חולין, וממילא ימנעו שהיה יתירה (אלא שיש להעיר שדרושה לכך הסכמתה של האשה, כמובן). ביתו של החסיד ר' אהרן קיבליטשער זצ"ל, נהפך לכעין בית מדרש קטן בהגיע שעת חצות, כשאף בניו הקטנים מצטרפים איליו בבכיותיו על חורבן בית מקדשינו, ולאחר מכן לכמה שעות של לימוד.

אנ"ש ידעו תמיד, משך כל הדורות, לקיים ציווי רבינו ז"ל שאמר: "עיקר עבודת איש הישראלי לקום בחורף בחצות הלילה" בפשיטות גמור. מסופר שבאומן היו שלש כתות של אנ"ש, כיתת בעלי בתים, כיתת בינוניים שהיו עובדי ה' עצומים ואף החסיד ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל נמנה עליהם (ומכך נבין את דרגתם…), וכיתה של שרפים ועובדי ה' שהיו מנותקים לחלוטין מהעולם הזה ואין להם בעולמם כי אם עבודת ה'. ואף כת הבעלי בתים היו קמים מדי לילה בחצות ליל, ופורשים לשעת התבודדות בשדות גם כשקור עז ומקפיא שרר בחוץ.

ויכוח נוקב התקיים בין שני בחורים, שאחד מהם נמנה על אנ"ש. תמיד ברדת החשיכה היה אומר זה מאנ"ש לחבירו "הלילה אני רוצה לקום בחצות", אולם "עודך כי עניתני", בסופו של דבר היה מאחר לקום, כשהוא מתעורר בשעה שמונה וחצי בבוקר, ובקושי מספיק קריאת שמע בזמנה… וחברו התווכח עמו תמיד, ואמר לו: אל תעשה את עצמך ללעג וקלס, כל לילה הינך רוצה לקום בחצות ולבסוף אתה קם בשמונה וחצי, לפחות תפסיק לומר שרוצה אתה לקום בחצות כשאין הרצון והמציאות משתווים יחד.

"אינך צודק כלל!" ענה לו חבירו, "אני, שרוצה לפחות מדי לילה מחדש להתעורר בחצות לילה, ואני מגביר תמיד רצונותי לזה, אני אזכה לזה בסוף, משום שאני באמת רוצה, ואיני מניח את הרצון למרות שכעת איני מצליח בשום אופן להגשימו. אולם אתה שאתה משלים עם המציאות הקיימת ואינך רוצה כלל להגיע לדרגה זו, הרי שוודאי שלא תזכה לכך לעולם."

וכך אמר רבינו לאחד מאנשיו אם אינך רוצה, לפחות רוצה אתה לרצות? ואם הינך נקלע בליקוטי תפילות, לקטעים בהם שופך ר' נתן את ליבו הטהור להשי"ת שיזכה לקום בחצות, "ותעזרני ותושיעיני שאזכה לקום בכל לילה בחצות ממש"… "ולא יעבור עלי חצות לילה בשינה לעולם…" אל תדלגם מתוך שאתה מרגיש, כביכול, שאינך בדרגה כזו לרצות להגיע לדרגא זו כלל, אלא תאמרם בכל מצב שהוא, ועל ידי זה תגביר את הרצונות הטמונים בך ולבסוף תזכה לכל הטוב. כלשון הפסוק: "האמנתי כי אדבר"! על ידי הדיבור, שמדברים דברים טובים, אפשר לזכות לבסוף להאמין בהם ולזכות לקיימם.