לטפל בבעיות

י״ב באב תשע״ט

כימי צאתנו מארץ מצרים כן היום, יכול ומחויב כל יהודי, להמשיך על עצמו את האמונה הבהירה והטהורה, שתביא אותנו לפנות להשם יתברך כאיש אל רעהו, ללא שום ריחוק ומסך מבדיל. את האור המתוק הזה מאיר ומגלה לנו רבינו, כשהוא פותח בפנינו את שערי החיות, הזריזות והמתיקות בעבודת הבורא.

לטפל בבעיות מן השורש

חודשים ארוכים נהגתה לה בדקדקנות תוכנית הבריחה. האסירים המתעתדים לצאת אל החופש שפשפו ידיים בהנאה של התרגשות, ממתינים בקוצר רוח לעיתוי הנכון. בעיצומה של הציפייה הנרגשת, הם קיבלו מסר חשוב שצינן את התלהבותם, אך היה חיוני מאד: "…האזור אליו אתם מתכוונים להימלט, אינו אלא מדבר שומם, צחיח ושורץ סכנות. גם אם תצליחו להימלט אליו, לא תוכלו לשרוד בו ולהגיע בשלום למקום ישוב כלשהו. לפני שאתם נחפזים אל החופש שבחוץ, בדקו היטב אם יש לכם את האמצעים להתמודד עם השטח הזה…"

* * *

העולם הזה הוא מקום עבודה, וכל אדם מעט פיקח יודע לכאורה מה עליו לעשות. לכל אדם התמודדויות, ניסיונות ואתגרים, והוא מנסה להתמודד עמם, בידיעה שכאן בדיוק ממתינה עבודתו. זהו ייעודו ותיקונו. אלא, שלמרבה הצער לעתים לא נראית כל הצלחה באופק. אדם יודע ומכיר בחסרונותיו ומשוגותיו, והוא מוכן ומזומן לתקן ולהשתנות, ובכל זאת בכל פעם מחדש הוא נכשל באותה נקודה, הבטיח לעצמו אלף פעמים להתגבר, אך בשעת ניסיון הוא נופל שדוד ורפה כוח. כנראה שיש כאן בעיה מעט עמוקה יותר.

בעיה ושורשה

מה יעשה מי שחש בראשו? מן הסתם יכרוך על המצח רטייה להפגת הכאב, ואם המחוש יחזור על עצמו ואף יתעצם הוא יניח שוב רטייה להרגעה. ואם הכאב יתחדש? בשלב כלשהו – סביר להניח – הוא יפנה לרופא. הרופא כמובן ינסה להתחקות אחר שורש הכאב. הוא לא יתמקד בכאב גופו, רק בשאלה מדוע כואב. טיפול בכאב, אינו פותר בעיות, הוא לכל היותר מפיג צער. כדי לפתור בעיות ולתקן עיוותים, יש לגשת אל השורש. במה דברים אמורים?

אדם מתמודד עם יצרים רעים וניסיונות, משתדל שוב ושוב ונכשל. מה עליו לעשות? להתגבר שוב כמובן, נכון! אולם אל לנו להתעלם מכך שבעיה החוזרת על עצמה ללא פתרון, מצביעה לכאורה על בעיה נוספת הטמונה עמוק יותר, במקום נסתר מן העין. יש למצוא אם כן את שורש הבעיה, ולמקד את הטיפול בשורש, ולא רק בתופעות כאלו ואחרות.

רבי נחמן מברסלב מלמד שבכל אדם ישנם שני כוחות של יצר: היצרים הרעים שכל אחד מבין שהוא מעוניין לנצח, כגון תאוות רעות, דחפים פסולים, ומידות מגונות; אך עמוק יותר שוכן לו יצר נסתר יותר – כבידות ועייפות, והוא בעצם העומד מאחורי כל הנפילות וחוסר המעש. הכבדות הזו נוצרת מתוך ריקנות, כלומר הרגשה מוטעית כאילו חלילה וחס יש רגעים, מקומות או מצבים, בהם אני רחוק מנוכחות השם. זהו חסרון אמונה דק ששורשו מחלל הפנוי, והוא המקור לכל המניעות אותם חווה כל מי שמנסה לכבוש את היצר הרע.

אני ולא אחר

ממצרים יצאנו לאחר תקופה ארוכה של הכנות לגאולה. מכות אחר מכות ניחתו על ראש מצרים, ועם ישראל ישב זה מכבר על מזוודותיו, ממתין בתשוקה ליציאה מעבדות לחירות, ובכל זאת הגאולה עצמה נמשכה עוד זמן רב, מדוע? את התשובה מעניקה לנו פרשת השבוע.

אכן, עוד קודם לליל השימורים, הגאולה כבר הייתה מוכנה. אולם בחוץ המתין לנו שטח מסוכן של ניסיונות; מדבר שורץ נחש, שרף ועקרב. עוד היינו עלולים לצאת ממצרים, וליפול חלילה עמוק יותר. לשם כך היינו זקוקים להצטייד בכוח מיוחד שיגן עלינו מפני כך. את הכוח הזה קיבלנו אך ורק בליל יציאת מצרים, בעיצומה של מכת בכורות, עת נאמר לנו "ועברתי בארץ מצרים. אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא שליח, אני השם אני הוא ולא אחר". הניסיונות כולם מקורם בחלל הפנוי, כלומר, בדמיון השוגה שכאילו אין ח"ו השגחה כאן ועכשיו, וכביכול יש ריחוק כלשהו בין הבורא הטמיר ונעלם, לעולם החומר והתאוות. מחשבות שכאלו הן מקור ישיר לכבדות וקושיות. זהו יצר הרע מסוכן יותר מכל תאווה ומידה רעה.

ניסי היציאה ממצרים, החדירו בלבבות פנימה את הידיעה הבהירה והיצוקה שאין בעולם כל מציאות של חלל פנוי. אין שום ריחוק חלילה, בורא עולם מצוי בכל רגע ממש אצל כל אחד בכל מצב. הידיעה הזו הופיעה בליבותינו כניגון מופלא, ניגון של אמונה וגילוי אלוקות, 'שיר שיתער לעתיד', וכשהיינו מצוידים בהשגה הזו, הפציעה באחת הגאולה, ויוציאנו משם.

לשם כך שלח השי"ת את משה רבנו אל פרעה וציווה עליו: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו". וכפי שלימד כאן רבי נחמן נפלאות: פרעה מבטא את מציאות החלל הפנוי, הכפירות והכבדות; משה רבנו נשלח אליו, כדי לשבר ולהכניע את ההסתרה, ולגלות בתוך ה'הכבדתי את לבו' – את ה'אני', את מציאות ה', להאיר את האמונה בתוך ההסתרה.

לכל סוגי הבעיות והניסיונות יש שורש עמוק יותר – כבידות וקושיות, ולכן יש למלא את הנפש בניגון של אמונה, ובידיעה הברורה שהשם איתך עימך ואצלך תמיד. היכן קונים ידיעה מופלאה שכזו? בכל בוקר בהנחת תפילין, בעיטוף הציצית, ובכל פעם שמעוררים את זיכרון יציאת מצרים. כימי צאתנו מארץ מצרים כן היום, יכול ומחויב כל יהודי, להמשיך על עצמו את האמונה הבהירה והטהורה, שתביא אותנו לפנות להשם יתברך כאיש אל רעהו, ללא שום ריחוק ומסך מבדיל. את האור המתוק הזה מאיר ומגלה לנו רבינו, כשהוא פותח בפנינו את שערי החיות, הזריזות והמתיקות בעבודת הבורא.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support