מעוצם פלאי הרפואות שהרופא כל בשר נותן לנו, אנו מבינים את תוקף החולי שאנו שרויים בו. אדר, שקלים, זכור, תענית אסתר, פורים, ופרשת פרה – הכל מכוון כדי להינצל מטומאת מת בפסח! וכפי שרבינו הקדוש גילה: "פרשת פרה קורין כדי שיהיו נזהרין ליטהר מטומאת מת, כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח. ובתחילה הוא בחינת פור, כי פורים על שם הפור ואחר כך נעשה פר"ה, כי גם פורים הוא בודאי הילוך ודרך לפסח" (ליקו"מ תניינא, עד).

היכן הדברים נוגעים כיום אלינו, ומה היא אותה טומאת מת נוראה שצריכים עבורה כוחות עליונים רוחניים שכאלו?!

מוהרנ"ת מבאר כך: "מצות פרה אדומה מטהרת מטומאת מת, כי פרשת פרה הוא בחינת 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני', כי היא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, שזה בוודאי אי אפשר להשיג ולהבין בשום דעת אנושי כלל, והיא דייקא מטהרת מטומאת מת, שעיקר הטומאה היא בחינת חקירת המחקרים והכופרים שהם סטרא דמותא, כי הם עיקר זוהמת הנחש. ועל כן על ידי מצות פרה, שהיא בחינת חוקת התורה שמגלית לנו שהתורה היא בחינת 'חוקה', על ידי זה נטהרין מטומאת מת, כי על ידי זה נתבטל סטרא דמותא, על ידי שמאמינים בהשם יתברך ובמצותיו ואין חוקרין אחר שום טעם כלל, רק מקיימים אותם בדרך חוקה לבד, שזה עיקר האמונה" (ליקוטי הלכות, נפילת אפיים, ד).

מדבריו למדנו, שהתורה כבר הכינה עבורנו את שלימות החיים, הכל מוכן ומזומן להצלחה השלימה בזה ובבא, אך עיקר המונע והמקלקל בכל זה הוא: כח החכמות העצמיות, שמערערות על האמונה הפשוטה שהיא מפתח קיום התורה! כל עוד האדם תם וישר ועושה את אשר מצווים עליו, הרי הוא חוטף טוב וסר מרע בפשיטות, ונוחל שתי עולמות. אבל ברגע שהוא פותח פתח לנחש הזה שמטיל ספקות, ומתחיל להקשות ולשאול, אזי החלה נפילתו האיומה חלילה.

האמונה היא יסוד מוצק וחזק שאינה נותנת לו לאדם ליפול בשום פנים ואופן, וכנגד האמונה התמה מניח הנחש הקדמוני המן-עמלק את כל כח וכובד מלחמתו. נתאר לעצמו לו היינו מאמינים בפשיטות שהקב"ה מביט עלינו בעת התפילה ומצפה למוצא פינו, איך הייתה ההתעוררות והחיות!? ואם היינו מקבלים בפשיטות את ערכה של כל נקודה טובה, כמה חלקי טוב היינו חוטפים בכל עת וכמה כח זה היה נותן לנו להתגבר על כל עצלות ורפיון?! ואם וכאשר היתה נטועה בלבנו אמונת חכמים על כח כל עצה מעצותיהם הקדושים, הלא כמה היה זה גורם לנו לרוץ אחר דבריהם יומם ולילה?!

כך שלא לחינם בחר לו עמלק את כח הארס הזה של 'התחכמות', שמשחית ומכלה הכל. וזוהי 'טומאת מת' הממיתה וכורתת חלילה את האדם מארץ חיים. וכדי להיטהר מטומאת מת זו, ניתן לנו כהמשך אחד למלחמת עמלק העצומה, את קדושת 'פרשת פרה', כדי שבכוחה נוכל להזדכך מן הרעל הממית הזה.

בפרשתנו אנו לומדים על מעשה העגל, ובד בבד אנו זוכים בשבת זו לתיקון הנפלא של פרשת פרה, עליה האריך רש"י (תחילת פרשת חוקת) להאיר מדברי חז"ל על היות הפרה תיקון לחטא זה. בין השאר מביא שם רש"י שישראל הקריבו "פרה אדומה – משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו 'תבוא אמו ותקנח הצואה', כך תבוא פרה ותכפר על העגל. אדומה תמימה – על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבוא זו ותכפר עליה ויחזרו לתמותם". כך גם הציווי להשליך עץ ארז ואזוב ושני תולעת לתוך שריפת הפרה מרמזים על תיקון חטא זה: "ארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו".

חטא העגל היה חטא של גאווה, הערב רב הכשילו את העם להתגאות ולהתחיל לחשוב בעצמם נגד האמונה בה' ובמשה עבדו, וכך נפלו להיכן שנפלו. וכפי שמבאר מוהרנ"ת: "עיקר חטא העגל היה פגם אמונה, שעשו עבודה זרה ופגמו באמונה. ועיקר הפגם היה על ידי פגם אמונת חכמים, שעל ידי זה באו לעבודה זרה ועשו אותו מעשה. כמו שכתוב שם 'כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו', שהיה קשה להם קושיות על משה על שאיחר לירד ולא ביטלו דעתם להאמין בו שבוודאי דרכיו ישרים, אף על פי שאינם יכולים להבין בשכלם, אבל הם לא האמינו אז במשה ופגמו באמונת חכמים עד שבאו למה שבאו" (ליקוטי הלכות, שבת ו).

החטא ותיקונו שאנו עוסקים בו בשבת זו, הינם המשך אחד לתיקון פגם עמלק. "כי עמלק הוא כופר שמתגבר תמיד בכפירות ובלבולי אמונה ולוחם נגד הצדיקים אמתיים והכשרים" (ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד, כו). ועמלק כידוע לא לחם בקושיותיו וכפירותיו רק להטיל פגם אמונה בהשגחת ה', אלא גם באדם נגד עצמו; הוא עורר את הספקות להסתפק ולפקפק בבהירות יקרת ערכו ושוויות מעלתו הנוראה של הפשוט שבישראל, וחביבות השי"ת לכל נקודה טובה שבו. ועל כך אנו זקוקים גם כן ביתר שאת לכוחה של תמימות הפרה המטהרת, כי "תיכף כשבאים עליו קושיות, ואפילו כשקשה לו על עצמו, על שאף על פי כן הוא פגום כל כך ורחוק כל כך מקדושת התורה, אזי תיכף צריך לברוח מכל אלו הקושיות ולשתוק במחשבתו ולקיים 'סייג לחכמה שתיקה', רק להתגבר בכל פעם לחטוף איזה נקודות טובות כל מה שיוכל, תורה ומצוות ובפרט תפילה ותחנונים ושיחה לפני קונו, ולבלי להסתכל על כל מה שעובר עליו. כי צריכים להיות עקשן גדול בעבודת ה', כי אין יודעים כלל, רק לקיים כמו שציוונו רבותינו ז"ל שאין שום יאוש בעולם כלל כי לגדולתו אין חקר" (שם).

קיבלנו את התרופות היקרות ועדיין אנו בעיצומן. הבה נפתח לבנו ורצונותינו לבקש בכל לב לזכות להיטהר מכל החכמות המזהמות ולנטוע בלבנו אמונה בה' ובמשה עבדו ובכל צדיקי אמת, לקבל כל דבריהם בתמימות ובפשיטות, למען ייטב לנו בזה ובבא.