אפשר לחסוך את הדאגות

הם נחשבו למצטיינים בתחומם והעובדה הזו זיכתה אותם בהטבות שונות. לצורך ביצוע משימותיהם המורכבות הם צוידו במכשירים חדשניים שחסכו מאמצים, והביאו לתוצאות מדויקות ומושלמות. אך ברבות הימים, ההסתגלות לעבודה הקלה הפכה לזלזול. הם נטו להזניח ולהשתמש עם המכשור העדין בחוסר אחריות מסוכן.

ללא התרעה הם מצאו את עצמם שוב עם הציוד הישן ועם עבודה כפולה. למפרע הבינו, שהם הנושאים באחריות הרעת התנאים. חוסר הזהירות שהפגינו אילץ את האחראיים לגנוז את הציוד המיוחד והרגיש. הם ייאלצו כעת לשכנע אותם שהבינו את המסר ולמדו להתייחס לציוד באופן המתאים.

* * *

פרשת השבוע הקודמת הסתיימה במעמד האדיר של קבלת התורה המהדהד עד היום במרחבי ההיסטוריה. במעמד הר סיני נעשינו ממלכת כוהנים וגוי קדוש, קיבלנו אז כולנו, כעם וכיחידים, כלי עצום, ניתנה לנו הגישה אל פנימיות התורה ואל אור הגנוז. נהיר וברור שמדרגות כגון אלו זקוקות לשימור, ראוי איפה לשאול איך ניתן לשמר מצב נעלה כמו זה גם בהווה?

התשובה מצויה בפרשת השבוע, משפטים. אנחנו מצווים להעמיד עלינו דיינים ולייסד מערכת של דין ומשפט. ובאותו האופן, גם כל אדם באופן אישי, מצווה לבסס את חייו ויהדותו על משפט. לשפוט את עצמו כל יום, ולבחון היכן הוא אוחז היום בקבלת התורה. בדיוק כפי שלא תיתכן חברה אנושית מתוקנת ללא מערכת משפט, שאם לא כן "איש את רעהו חיים בלעו", כך לא יתכן לקיים יהדות חייה, נושמת ומתחדשת ללא מערכת עצמית של משפט.

לקבל תורה היום

קבלת התורה כוללת עניינים רבים, הן מה שבידינו לקיים, והן מה שטרם זכינו. ולכן, כבר הורו ולימדו אותנו הצדיקים שעיקרה של קבלת התורה הוא חשבון נפש ומשפט, להתוודות על המשוגות ולהתחיל תמיד התחלות חדשות. המשפט הזה שאדם עורך לעצמו, משמש בריח התיכון בקשר שבינו לבין הקדושה. וזוהי למעשה העצה היקרה והמופלאה שהנחיל לנו רבי נחמן – ההתבודדות, אודותיה הפליג ואמר שזוהי "מעלה עליונה וגדולה מן הכל". במרכזה של ההתבודדות עומדת השאיפה לקיים בשלמות בכל יום את התורה, להתקדם ולהתחדש ולתקן כל עניין. המתבודד והמפרש שיחתו לפני השם, מחזיק ברשותו כלי עצום, משוכלל ומדויק להשגת התכלית – שיקול הדעת, וכשהדעת מיושבת האור הגנוז מאיר, והוא צופה בו ורואה איך השם יתברך מביט ומשגיח על כל ענייניו, ועד כמה הוא אהוב וחביב אצלו. זהו למעשה מעמד של קבלת התורה יומיומי, זוהי קדושת בית המקדש. ומי שמקפיד לשפוט את עצמו, ואינו ממתין שיאלצו משמים לעורר אותו, זוכה ונפתחת בפניו הדרך להצלחה ועליה אמתית.

כה חיוני הוא העיסוק במשפט, עד שהוא מוכרח להתבצע באופן יומיומי. התרשלות מהתבודדות היא בבחינת "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך" – הינך חש מרוחק מפני שחדלת מהעיסוק במשפט, וחוזר חלילה. אם אין דין למטה, ואם אדם לא מקדים לשפוט את עצמו, הדין העליון עלול להתלבש בפחדים ודאגות שונות ומשונות ולהופיע כאן למטה. משום שהעולם הזה מעצם מהותו, מבוסס על דאגות ופחדים. כל עוד אנו עסוקים בהתבודדות ומשפט, הרי שאנו בונים את הדעת ושומרים אותה מעל ומעבר לקטנות ופחדים. אך אם העיסוק הזה מוזנח, מתגנבות ללב הדאגות מכל הסוגים והמינים, ואין לך דבר המפסיד ומאבד את הדעת כמו דאגה ופחד. כששיקול הדעת הבהיר נשלל מהאדם, הרי הוא מאבד את הכלי החיוני ביותר להשגת התכלית, נסגר בפניו הפתח לאור הגנוז. ממצב שכזה איך מתרוממים?

לאמיתו של דבר הפחדים עצמם הם גורם נפלא לתיקון והתרוממות. אם מצאנו את עצמנו מתבוססים בדאגות פרנסה, חששות מפני תקלות, או פחדים כאלו ואחרים, אות וסימן הוא שאור הגנוז נסתר מאיתנו. כלומר, התרשלנו מהעיסוק במשפט.

רק תתחיל להתבודד

כל שעלינו לעשות כעת הוא, לחזור אל העיסוק הזה מהר ככל האפשר. בתורה ט"ו לימד רבינו ז"ל דבר נפלא: הוא כותב שמיד כשאדם מתחיל לעסוק בחשבון הנפש והתבודדות, הוא מרומם את הדעת, נכנס לשיקול הדעת ונחלץ מפחדים. לשם כך נדרש מאיתנו לייחד לעצמנו כל יום זמן כלשהו לשיחה בינינו לבין קונינו; להתייצב מול השם ולדבר על הכל, להעלות את הבעיות ואת ההפרעות, לנסות להבין את גורמי ההפרעה, ולקבל על עצמינו להשתדל ללמוד את הנושא טוב יותר ולתקן ככל האפשר. זוהי הנהגה כה פשוטה, נגישה ומתוקה שאין קלה ממנה לכאורה – ובכל זאת הבעל דבר יעשה הכל כדי לגרום לנו להחמיץ אותה. ההתבודדות פועלת כסגולה פלאית. מתוך הדיבורים והווידויים המציאות הולכת ומתחוורת, הפחדים נעשים לפתע מופרכים; הדמיונות מתפוגגים; מה שנדמה היה כבלתי אפשרי עשוי להתברר לפתע כפשוט ובהישג יד. אט אט, מתוך עקשנות של פעם ועוד פעם, מתנער האדם מחולשותיו, מגרש את פחדיו וחוזר אל התורה והתפילה. הדעת הולכת ונבנית, בית המקדש הפרטי מתנוסס שנית על תילו, וכוחות הנפש שבים אל מצבם האיתן.

שמא תאמר, אינני מסוגל להתבודד כראוי, אינני יודע, אינני בקי – לכך ציוותה אותנו התורה בפרשת שקלים, להביא מחצית השקל. לומר לך, את בית המקדש בונים מחצאי שקלים – חצאי התבודדויות וחצאי שיקול הדעת. תתחיל, תתבודד, תדבר, אחוֹז לכל הפחות בחבל המשפט. מהחצי הזה יתנוסס לבסוף בית מקדש, ישוב ויזרח עליך אור הגנוז.