להתקרב ולבקש

ט׳ באייר תשע״ט

יש מי שחושב שהקב"ה צריך להיענות לתפילתו מעצם העובדה שהוא מתפלל. באופן שכזה תפילת האדם היא על עצמו, והוא רחוק מהמלך. כדי לפנות אל המלך באמת, צריך להמתין מעט בהיכלו, ועליו להכין את עצמו בצורה הראויה לבקש מהמלך דברים. (השתפכות הנפש)

וכן חזקיהו מלך יהודה בחוליו כתיב אצלו:
ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל וכו'.

"אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שלש תכיפות הן (קיימים שלושה סמיכויות, מעשים הצריכים להיעשות בסמוך זה לזה): תכף לסמיכה (על ראש הבהמה המוקרבת לקרבן) – שחיטה, תכף לגאולה (המוזכרת בקטעים שלאחר קריאת שמע) – תפילה, תכף לנטילת ידים (שלאחר הסעודה) – ברכה (ברכת המזון)" (ברכות דף מב ע"א). כשחז"ל מצרפים דברים למנין כל שהוא, קיים בין אותם דברים קשר יותר מהותי מאשר סתם סמליות. אף כאן כשמנו שלושה דברים שצריכים להיעשות בסמוך לדבר אחר, קיים ביניהם קשר יותר מהותי מאשר הדמיון של התכיפות המופיע בשלושתם. גם אנחנו יכולנו להוסיף מניינים משלנו: דינים המתחילים באות ד', דינים בעלי חמש מלים, ועוד על זו הדרך. חז"ל לא בחינם מנו דברים.

ישנם נושאים שלא ניתן באמת לדבר עליהם כשלא מבינים את נקודת המוצא שלהם. אם נקרא תיאור אישי שכתב פלוני על אירוע מסוים, ולא נדע על איזה אירוע מדובר, סביר להניח שנפסיד הרבה מכוונת המחבר. לא תמיד אפשר להגיע לעומק הנושא אם באים אליו כמו שהוא. כשחז"ל אומרים ש"שלוש תכיפות הן", פירוש הדבר שקיימים שלושה נושאים שאפשר לדבר עליהם רק במצב של 'תכף'; אם הם לא יהיו סמוכים לפעולה שאמורה להיות לפניהם, הם יאבדו חלק ניכר ממשמעותם. עניינים אלו הדוקים כל אחד בדבר שנעשה בתכיפות אליהם. עד כדי כך הם קשורים זה לזה, שה'קהילות יעקב' (רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל) הסתפק אם התכיפות בין הזכרת הגאולה והתפילה היא מדין הגאולה או מדין התפילה. כלומר, האם הזכרת הגאולה היא זו שטעונה את התפילה שלאחריה, או התפילה היא זו שטעונה את הזכרת הגאולה שלפניה. הוא מציין לפירוש רש"י שממנו נראה כצד אחד. על דברי הגמרא (ברכות דף ד ע"ב) על חובת סמיכת גאולה לתפילה, מביא רש"י משל המובא בירושלמי: "מי שאינו סומך גאולה לתפלה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך ומצאו שהפליג – אף הוא הפליג". לפי המשל, תפילה ללא הזכרת גאולה לפניה היא כדפיקה על הדלת, ותפילה עם הזכרת גאולה לפניה היא דיבור קרוב אל המלך. ממשל זה ניתן לראות כי החיסרון נמצא בתפילה, ואם-כן- חובת הסמיכה היא משום התפילה. תפילה ללא הזכרת גאולה לפניה, היא תפילה חסרה. לפי מה שראינו למעלה, הסמיכות כאן חשובה לעצם הבנת הנושא. קיים חיסרון במעשה התפילה כשאין לפניו הזכרת גאולה. מה משלימה הזכרת הגאולה, עד שבלעדיה כביכול המלך מפליג ומתרחק מהמתפלל?

בחלק מהסידורים מופיע קטע לאמירה לפני התפילה מהספר "שערי ציון", בו אנו אומרים שאין לנו, בני אדם קרוצים מחומר, שום זכות לבוא להתפלל לפני א-ל רם ונישא מכל תפיסה והשגה, אמנם משום שהקב"ה הודיע לנו שהוא רוצה עבודה מאיתנו, אנחנו באים להתפלל. עניין זה הוא נושא מהותי בכל עבודת התפילה. עלינו לדעת שהקב"ה נענה לקריאותינו, משום שכך רצונו יתברך. הוא בחר להתגלות בצורה כזו, ולכן אנו מתפללים כדי להכין את עצמנו להתגלות זאת. אם כן, מה שעומד בבסיס התפילה שלנו הוא, שאנחנו עוסקים בגילוי אלוקי, ולא במילוי אספקה. בוודאי שגילוי זה נעשה במילוי החסרונות (או בעצם התפילה, ולא כאן המקום), אך מה המניע שלנו? לא הרצונות שלי לחיות, להתקיים, אלא הרצונות לגלות את ה' על-ידי-זאת שהוא יחַיה אותנו, יקיים אותנו. בתפילת חנה (שמואל-א א, י) מתואר על חנה: "ותתפלל על ה'". חז"ל (ברכות דף לא ע"ב) מדייקים מהמילה 'על', שבמקומה היתה צריכה לבוא לכאורה המילה 'אל' – "מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה". מסביר רבי חיים מוואלוז'ין בספרו נפש החיים (שער ב, פרק יב): "רוצה לומר, הגם שהיא עצמה הייתה מרת נפש, עם כל זה השליכה צערה מנגד ולא אכפת לה להתפלל על זה כלל, אלא שהטיחה דברי תפילתה לפניו יתברך שמו, על הצער שלמעלה".

חשוב לציין שגם מי שתפילתו לא סובבת על עיקרון זה, גם היא מאד חשובה בעיני הקב"ה, ולה יש משקל גדול בפני עצמו. כמו כן חשוב לציין שאין לכל אדם ללכת בדרך זו בלבד, כי בזמן הזה ש'שכינתא בעפרא', ובני אדם בכלל לא חושבים על השכינה ובטח שלא על צערה, אם אדם יתפלל רק על צער השכינה, לא רק שתפילתו תהיה מלים בלא לב, אלא שהוא גם יחשוב שלא מעניין בכלל בשמים מה כואב לו ומה מטריד אותו. אבל בוודאי שכל אחד יכול כפי מה שיוכל להוסיף את צער השכינה לתפילתו מלבד צערו הפרטי.

נחזור למשל. קיים מי שחושב שהקב"ה חייב להיות קרוב לעצם הבקשה שלו. בעצם הדפיקה צריכה כבר להיפתח הדלת בפניו, כדי שיקבל את מבוקשו. באופן שכזה תפילת האדם היא על עצמו, והוא רחוק מהמלך. כדי לפנות אל המלך באמת, צריך להמתין מעט בהיכלו, ועליו להכין את עצמו בצורה הראויה לבקש מהמלך דברים. מהלך המתנה זו הוא זמן להפנמה שלא הדפיקה שלי בדלת היא זו שקובעת (ובוודאי שהיא חשובה, אך לא תמיד היא מביאה איתה ישועה). כדי שהתפילה תיענה, עלי 'להטיח' את צערי כלפי מעלה, ולהבין שהדבר שבראש ובראשונה קובע הוא כבוד שמים. אם במשל האדם נכנס פנימה והתקרב אל המלך, מהי האפשרות שלנו להרגיש קרובים למלך? מבאר רש"י: "אלא יהיה אדם מקרב להקדוש ברוך הוא אליו, ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו". כאשר האדם מתבונן בנסים ובנפלאות שנעשו עבורו, הוא מכיר בכך שהקב"ה רוצה אותו. בעשרת המכות או בקריעת ים סוף התגלה שכל מערכות חוקי הטבע וההיגיון מתבטלות בפני עם ישראל. הוא זה שעומד במרכז הבריאה, וכולה בטלה לפניו. כשאדם מכיר בכך שה' רוצה אותו, שרק הוא מוכשר להתגלותו של ה', הוא יכול להתפלל בצורה השלמה ביותר. עתה הוא מכיר שהקב"ה רוצה להתגלות באמצעותו, ולכן תפילתו תהיה על כבוד שמים. צערו איננו כבר צערו הפרטי; "אמר רבי מאיר: בשעה שאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת אומרת? קלני מראשי, קלני מזרועי" (סנהדרין דף מו ע"א). כל חיסרון של טוב אצלנו הוא גם חסרון התגלות שכינה, מכיוון שבוודאי עדיפה צורת התגלות הטוב באופן שאנחנו מבינים אותו, ולא בצורה שאנו רק מאמינים שהוא טוב. 'ובעודו קרוב אליו'- כשאנחנו מכירים שחסרון הטוב שלנו הוא חסרון גם למעלה, כביכול- 'יתבע צרכיו'.

* * *

כאשר מודיע הנביא ישעיהו לחזקיהו המלך כי "מת אתה ולא תחיה", מתפלל חזקיהו ואומר: "ויאמר אנה ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי" (ישעיהו לח, ג). מבארת הגמרא (ברכות דף י ע"ב), "מאי 'והטוב בעיניך עשיתי'? שסמך גאולה לתפילה". מסביר המהרש"א: שאלת הגמרא מכוונת לייתור המילה "בעיניך", הלוא הטוב היחיד הוא מה שטוב בעיני הקב"ה, ומהי ההדגשה "בעיניך"? לכך מבארים חז"ל, "שסמך גאולה לתפילה". הוא עשה את הטוב שבני אדם לא הכירו בו. כל אחד עסוק במילוי צרכי עצמו, וחזקיהו עסוק במילוי צרכי השכינה. כמובן, שסמיכת גאולה לתפילה היא הביטוי של דבר זה, אך תודעה זו ליוותה אותו בכל מעשיו. בכך אנו רואים שגם חזקיהו הלך בדרך התפילה – דרך בה האדם מכיר בכך שרק טוב ה' הוא זה שצריך להתגלות בכל פרט במציאות, ומתוך כך הוא גם מתפלל על כל דבר ודבר כחלק מצורת קיום.

 

להערות והארות, ניתן לפנות לכותב המאמר

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support