איך מתפרנסים בקלות?

"על ידי משא ומתן באמונה, מקיים 'ואהבת', כמו שכתבו חז"ל: 'ואהבת – שיהא שם שמים מתאהב על ידך'… ועל ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטורח.
"כי אמרו חז"ל: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף'. וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם, בחינת 'ואהבת', כמו שכתבו חז"ל [בזוהר]: 'וישב הים לפנות בוקר – דא בוקר דאברהם'… אזי אין קשין לו מזונותיו".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, רי)

את קריעת ים-סוף בעצמה, אולי קשה לנו לצייר לנגד עינינו – את החשש מהמצרים המתקרבים, את הבהלה והאימה מאבני הבליסטראות שניסו לזרוק על היהודים, את תחושת הייאוש… מלפנים – הים, מאחור – המצרים; את הזעקות והתפילות שבקעו רקיעים – ולבסוף, את הקריעה הניסית והישועה.

אבל קריעת ים סוף בזעיר אנפין חווה כל בעל משפחה, מי בצורה קשה ה' ישמור, ומי בגרסה קצת יותר קלה.

הגזירה של "בעיצבון תאכלנה… בזיעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג) מקיפה את כל שכבות הציבור, מהעני המרוד ועד העשיר הגדול – לכולם גוזלת הפרנסה חלק גדול מהזמן ומכוחות הגוף והנפש.

לבטל את הגזירה של 'בזיעת אפיך' – אי אפשר, אבל אפשר להקל אותה; ולא על ידי השתלמות במקצוע מבוקש זה או אחר, שכן כבר לימדונו חז"ל "שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות" (קידושין פב ע"א).

כבר ראינו רופאים ועורכי דין שצריכים 'להרוג את עצמם' בשביל הפרנסה; ומנגד ראינו אברכי כולל שפרנסתם מצויה להם בלי הרבה טירחה וצער.

* * *

משא ומתן באמונה הוא התשובה!

להקפיד מאד שלא לפגוע בממון הזולת; לא להתחייב מה שלא בטוח שניתן יהיה לקיים; ואם כבר להתחייב – לעשות הכל כדי לעמוד מאחורי ההתחייבות; לשלם במלואו לכל מי שעבד אצלנו; ולעבור על החשבון במכולת – אולי שכחנו 'להעביר' איזה מוצר.

להחזיר חפץ שאול מיד בגמר השימוש; לא לגזול את תורו של ילד שעומד לפנינו; לדייק בגילו של הילד שלנו שחייב בכרטיס באוטובוס; ואפילו לא לשכוח את הפרס שהבטחנו לילדנו לכשיסיים את ה'מבצע' בתלמוד התורה.

כל זה נכלל במובן הפשוט של 'משא ומתן באמונה'.

אבל רבינו מלמד אותנו ב'ליקוטי מוהר"ן' מימד נוסף, פנימי יותר של משא ומתן באמונה: ידיעה והרגשה שלא כוחי ולא עוצם ידי הוא שמפרנס אותי, אלא הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו, כי הוא יכול לפרנס אותי בלא שאטרח כלל, וכל ההשתדלות שלי היא רק לצאת ידי חובה.

* * *

על ידי משא ומתן באמונה מקיימים את המצווה של "ואהבת את ה' אלוקיך" כפי שפירשו לנו חז"ל: "שיהא שם שמים מתאהב על ידך – "שיהיה משאו ומתנו באמונה, ודיבורו בנחת עם הבריות" (יומא פו).

כשאדם מקיים מצווה זו, מתנהגים גם עמו משמיים במידת האהבה – מידה כנגד מידה.

מידה זו, היא שבכוחה נקרע הים בשעתו לפני בני ישראל, והיא זו שבכוחה לקרוע את הים הפרטי של כל אחד ואחד מאתנו ולהשפיע לו פרנסה בנקל ובנחת.

הלא כן אמרו חז"ל על הפסוק "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו" – כאשר חזר הים להטביע את המצרים – "דא בוקר דאברהם", לאמור שזה קרה לנו בזכות אברהם אבינו שעליו נאמר: "וישכם אברהם בבוקר".

לכן, כשאדם מקיים את מצוות 'ואהבת' כיאות, הוא מעורר בכך גם היום את זכותו של אברהם אבינו שאחוז במידת האהבה, כמו שכתוב: "זרע אברהם אוהבי" (זוהר תרומה קע).

שהרי כל הקושי שהיה בקריעת ים סוף, היה מחמת מידת הדין שקיטרגה ואמרה שאין בני ישראל זכאים להינצל. כי באמת לפניו יתברך אין שום דבר קשה, וגם כל קשיי הפרנסה שיש לכל אחד הם רק מחמת חטאיו, כמו שאמר רבי שמעון בן אלעזר: "מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל, ושועל חנווני – והם מתפרנסים שלא בצער; והם לא נבראו אלא לשמשני – ואני נבראתי לשמש את קוני… אינו דין שאתפרנס שלא בצער?! אלא שהריעותי את מעשי – וקיפחתי את פרנסתי (קידושין פב).

ובכן, על ידי משא ומתן באמונה שמעורר את מידת האהבה והחסד, מקבל האדם את פרנסתו בקלות ובנחת, כי "על כל פשעים תכסה 'אהבה' " (משלי י)!