התכנון היה מושלם, מחר עם שחר הם אמורים לצאת אל היריד הענקי, בו הם יוכלו להרוויח רווח עצום.

הדרך שלפניהם ארוכה מאד, עליהם לחצות ימים ויבשות, חבלי ארץ ומדינות. לשם כך הצטיידו בכל שרק יכול לעזור להם בשהותם בנכר, החל ממזון עמיד ועד לפריטי לבוש לכל מזג אוויר אפשרי.

הם לא חסכו בהוצאות ובמאמצים כדי להשיג את הטוב ואת הבטוח ביותר, השקיעו עמל ויזע להגיע להתארגנות מקסימלית, לשם כך אף שכרו מורה דרך מומחה ושילמו על כך במיטב כספם.

בערב שקדם לנסיעה עמד הכול מוכן ומזומן, אך הם לא אמרו די, עברו שוב ושוב על הרשימה, דיקדקו בכל פרט, והוסיפו להשלים ולסדר.

השחר האיר, הכול עומד ומצפה להופעתם, אבל אז מתברר שפניהם כלל לא מיועדות לנסיעה… הם מתהלכים ישנוניים, מביטים בחוסר עניין במזוודות העמוסות, כאילו אין כל זה שייך להם…

מורה הדרך עומד מתוח: "מה זה אמור להיות?!" הוא שואל נדהם. "לא כלום", הם עונים לו באדישות, "מדי שנה לקראת היריד זה הולך כך; אנו מתארגנים, מכינים את כל הדרוש, אבל בסוף אנחנו נשארים. החלטנו השנה שאנחנו כבר לא מנסים אפילו לעלות על הרכב, אבל את ההכנות אנחנו לא מסוגלים להפסיק, זה כבר הפך אצלנו לנוהג".

הוא לא מבין, הוא לא מסוגל להבין. מה פירוש מכינים ונשארים? אפילו אם היו מנסים כמה פעמים להגיע ולא מצליחים – היו צריכים לנסות מחדש. הן היום יש להם מורה דרך חדש, הצטיידו במפות חדשות ובמיכשור חדיש, למה שלא ינסו?! אבל הם כבר התקבעו בהזנחה הזאת, הם אפילו לא מנסים להשתמש בכלים המעולים שרכשו הפעם.

* * *

"ירח האיתנים", שהוא איתן במצוות, כל אחד מכין בחודש זה את ה"ראש" שלו לכל השנה, כי כל מצוות החגים בחודש זה נועדו לשמש כ"מורה דרך חדש" לכל השנה שלפנינו.

בחגים אלו רכשנו כוחות שמימיים מיוחדים, החל מראש השנה אצל הצדיק, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, סוכות ושמחת תורה – קדושות על קדושות, הכול מיועד להתחלה חדשה בחיי היום יום לאורך השנה כולה.

דיקדקנו בחגים אלו שהכול יהיה כדת וכדין, שילמנו על כך במיטב, אך כשמגיע הרגע המיוחל, ימי השיגרה, ואנו אמורים לצאת לדרך בתנופת התחדשות, תוקפת אותנו אדישות שמותירה מאחור את כל ההכנות ללא שימוש.

שבת בראשית באה ללמדנו על כוחה של ההתחדשות; להתחיל בכל פעם מחדש. אומנם בכל יום מתחדשת הבריאה, וזאת כדי שכל אחד יוכל להתחיל מחדש בעבודת ה' גם אם בעבר נכשל – הרי גדולה מכך היא ההתחדשות בתחילת השנה, כי זה עתה קיבלנו ראש חָדש, כוחות חדשים, תקוות חדשות!

זה זמנו של היצר לגזול מאיתנו את תחושת ההתחדשות הזאת; הוא משליך אותנו למעין זיקנה שמקפיאה בנו את הרצון להתחדש. עלינו להשיב לו מלחמה שערה: דווקא עכשיו להתחיל מבראשית!

החגים הקדושים היו ה"ראש" שאחריו צריך למשוך את ה"גוף" כולו. כל ההתחלות אכן קשות, אך כאן בדיוק נמצא המפתח להמשכת הכוחות הנפלאים שקיבלנו בירח האיתנים – לכל השנה כולה.

הבה נזכור את דבריו הנוקבים של רבי נתן ('ליקוטי הלכות' תפילין ה-ו): "כי כל הנפילות שבעולם הם מבחינת זיקנה דסיטרא אחרא, שנדמה בעיניו שכבר נזקַן בחטאיו ובמעשיו שרגיל בהם, עד שאי אפשר לו לצאת מהם בשום אופן ח"ו. ובאמת הוא צריך לידע ולהאמין שבכל יום ובכל עת ובכל שעה יש כח ביד האדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש, כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת, ואין יום ואין שעה דומה לחברו".

וכך הוא כותב במכתב לבנו ('עלים לתרופה' הושענא רבה): "החייתני בדבריך, במה שכתבת שרצונך להתחיל מעתה 'בראשית ברא'. כך הוא המדה וכך יפה לך ולכולנו. ואינך יודע בעצמך מה שכתבת, כי עמוק הוא, עמוק עמוק מי ימצאנו".

נתחיל אם כן מבראשית. לא ניתן לרגשי הייאוש לגזול מאתנו את הכוחות המחודשים. נתחיל מחדש לעמול באמונה, בתורה, בתפילה ובעבודת המידות; נאמין בכוחות שקיבלנו, ואז נראה אותם מלווים אותנו על כל צעד ושעל בהצלחה מחודשת.