אסור להיות זקן
(רבי נחמן מברסלב)

התמודדות שכולנו עוברים אותה, אבל אולי לא תמיד שמים לב אליה, היא ההתמודדות שלנו עם קשיות עורף. גם כשרצוננו חזק ותקיף לעשות את רצון ה', נדמה שיש כוח נגדי שעומד בתקיפות נגדנו. נתבונן בדבר מה: מהו באמת הקושי הגדול שלנו בתשובה שלמה? כותב רבי נתן: "כל ההתרחקות של רוב העולם מהשם יתברך, הוא רק מחמת נפילות וחלישות הדעת" (משיבת נפש ז). מדוע הנפילות הן נושא כל כך מהותי שדורש כל כך הרבה לימוד והתחזקות? ילד נופל – וקם. זאת מציאות טבעית אצלו. מדוע הנפילות מקשות כל כך עד כדי שנופל האדם אפילו מעצם הרצון, ואינו עושה אפילו את מה שביכולתו לעשות?

את התשובה לשאלה זו מוצא רבי נתן בתוך דברי שלמה המלך בקהלת: "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד" (קהלת ד, יג). "טוב ילד מסכן וחכם" – זה יצר טוב, "ממלך זקן וכסיל" – זה יצר הרע (רש"י שם). בפסוק זה שלמה המלך בא לתאר את העדיפות של היצר הטוב על פני היצר הרע, דבר הטעון ביאור לכשעצמו. אך נשים לב לתיאור המבדיל בין היצר הטוב והיצר הרע. היצר הטוב הוא מסכן וחכם, והיצר הרע הוא זקן וכסיל. שתי הגדרות אלו הינן הפכים זו לזו, ובהן מתגלה שורש המחלוקת שבין היצר הטוב והיצר הרע. שאלת ההבדל בין היצר הטוב והרע היא לא שאלה של כתובת, מה מטרת האדם, אלא טמון הבדל עמוק בין דרכי הפעולה של כל יצר. האחד פועל במסכנות ובחכמה, והשני פועל במלכות ובכסילות.

היצר הטוב נקרא "ילד מסכן וחכם": ילד, בגלל המוכנות שלו לקבל דברים חדשים ולהתפתח הלאה (ספורנו שם). מסכן, על מידת האמת שבו שמביאה אותו להתבטל בפני האמת (ליקוטי מוהר"ן, א). וחכם, הוא רוצה לדעת דברים מעבר למה שכבר מושג אצלו, ואינו מסתפק בידיעותיו הפרטיות. ההגדרה המשותפת העולה מכל התיאורים היא, שליצר הטוב אין אהבה עצמית המביאה לעצלות והתנוונות. הוא מוכן להשתנות ולהיות מעבר לעצמו.

וממש כנגדו בצד השני, עומד היצר הרע. "מלך זקן וכסיל". מלך, הוא מולך על כל האיברים(רש"י). זקן, הוא לא פתוח לשינויים, והוא חייב להישאר כמות שהוא. וכסיל, עצם הסגירות שלו בפני כל מה שיותר גבוה ממה שכבר מושג אצלו משאירה אותו קטן וגם טיפש, בגלל שהוא לא מוכן להסתכל לאמת בפנים. "לא יחפוץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות ליבו" (משלי יח). פסוק זה מתאר את המשותף שבין התיאורים המוזכרים בפסוק שבקהלת: אין ליצר רצון להשתנות, אלא רק לבטא את מה שנמצא בתוכו. מכאן גם נובעת מלכותו על האיברים, שמהותם ככל דבר טבעי להישאר טבעי. להשתחרר, לזרום, פשוט להיות. תפיסה חומרית היא תפיסה שרוצה לדאוג לעצמה ולא מעבר לכך. בגלל זה היא התפיסה המנוגדת לחכמה, אם משתמשים בה ללא כל עיבוד ותיקון.

כך מסביר רבי נתן את הכוח הגדול ששואב היצר מהנפילות. היצר פועל בפעולה כפולה בזקנה ובטבעיות שלו. בשלב הראשון, להפיל את האדם, אבל אחרי זה בצורה הרבה יותר מתוחכמת, בגלל שהוא לא רוצה שינויים ותופס את עצמו כעצמו בלבד מבלי יכולת לקבל דברים יותר גבוהים ממנו, הוא משתמש בנפילות להראות שאנחנו אנשים טבעיים. אנחנו נוטים אחרי הטבע הפשוט שלנו, ללכת אחרי היצר שהוא ה'מלך' של האיברים. ממילא, הקושי הגדול לקום מהנפילה הוא הרצון להיות טבעי, שהוא עצמו היצר הרע.

אם אנחנו שמים לב לעניין זה, נמצא חיזוק גדול מאוד לנפילות רבות שיש לנו. בדרך כלל אנחנו חושבים שהכישלון שלנו הוא היצר הרע, אבל הנפילה והקושי לקום הוא דבר אמיתי. זהו שקר גמור. "כל ההתרחקות של רוב העולם מהשם יתברך הוא רק מחמת נפילות וחלישות הדעת. כי רובם התנסו כמה פעמים והתחילו בעבודת ה' ואחר כך נפלו למה שנפלו, כל אחד כפי נפילתו רחמנא לצלן… על כן נתייאשו בעצמן. אבל באמת כל זה מעשה בעל דבר בעצמו, שהוא זקן דסטרא אחרא" (משיבת נפש שם). אין באמת קושי אמיתי לקום, הקב"ה רוצה בך באותה מידה ואף יותר. התשובה אפשרית מכל מקום. הקושי היחיד הוא הרצון להיות טבעי, להיות מה שאני איך שאני היום, ולהשלים עם זה. כאן יש מלחמה חדשה עם היצר הרע, אבל לא לרגע טענה אמיתית אחת.

"ובאמת לא כן הוא, כי בכל יום האדם הוא בריה חדשה ממש… ועל כן צריך להתחזק בכל עת ויהיה דומה בעיניו כאילו היום נולד וכאילו היום מקבל התורה מחדש". ההתחזקות והקימה מחדש בכלל לא כואבת. היא כואבת למי שרוצה להישאר כמו שהוא ולסלק את הבעיות שקיימות. מי שמוכן להתחדש כנער, להתייצב ולומר 'הנני' לקריאת האמת, ישליך מעליו משא כבד דמיוני של העבר, והנה הוא מתחדש וגדל, ואין שום דבר בעולם שיכול לעצור אותו.