"…והצדיק הוא בחינת עפר, כי הצדיק הוא יסוד עולם כמו שכתוב 'וצדיק יסוד עולם', וכל הדברים עומדים עליו, ויש לו כח המושך, להמשיך כל הדברים אליו. כי זה הצדיק, הוא רק יחיד בעולם, שהוא יסוד עולם, שכל הדברים נמשכים ממנו, ואפילו כל הצדיקים הם רק ענפים ממנו, כל אחד לפי בחינתו; יש שהוא בחינות ענף ממנו, ויש שהוא בחינות ענף מן הענף. כי זה הצדיק היחיד בעולם, הוא עניו ושפל, ומשים עצמו כעפר, בבחינות 'ואנכי עפר ואפר'. ועל כן הוא יסוד עולם, היינו בחינת עפר, שכל הדברים הם עליו".

(ליקוטי מוהר"ן ח"א, ע)

יש לו לצדיק 'כח משיכה' טבעי; אורו ותורתו מושכים את לב האדם להתקרב לה'. כך היה רבינו, כעדותו של מוהרנ"ת: "כל מי שהיה מדבר עמו היה נמשך ונכרך אחריו בהשתוקקות גדול. ואפילו הרשעים שבקהילת קודש אומן, כולם היו כרוכים אחריו והתעוררו קצת, עד שהיו להם כמה וכמה הרהורי תשובה, מה שלא עלה על לבם מעולם" (חיי מוהר"ן, תריד).

וכך גם לאחר הסתלקותו – נמשכים אליו הלבבות, וגם לבעלי הלבבות הקפואים ביותר מובטח, "שמי שישב ויעסוק בספריו, רק בלי קנטור וניצחון, ויסתכל בו באמת, אז בוודאי יהיו נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו" (חיי מוהר"ן, שמט).

"והנה היה ראוי שיימשכו כל בני אדם לזה הצדיק, שהוא בחינת עפר, שיש לו כח המושך. אך על ידי כח המכריח, מפסיקין ומרחיקין ממנו. היינו, שיש בני אדם, שעל ידי דיבורם ומעשיהם, הם מכריחים את בני אדם להפסיקם ולהרחיקם מהצדיק הנ"ל. ולפיכח המכריח, כן מרחיק מהצדיק" (ליקו"מ שם).

אך השפעתם של אלה היא זמנית בלבד. שכן, כוח המשיכה הטבעי של הצדיק קיים, וממשיך למשוך, ורק "הכח המכריח" הוא זה שמונע מלהימשך אליו – "ואחרכך, כשיפסיק כח המכריח, יחזורוימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בחינת עפר. כי כשיפסיק המכריח, ישוב לעפר, לצדיק שיש לו כח המושך" (שם).

ואם על מקל שזורקים אותו כלפי מעלה, אומרים חכמינו "זרוק חוטרא אאוירא, אעיקרא קאי" (= זרוק מקל לאויר – למקומו הקודם יחזור) (רש"י בראשית כא, כא) – על אחת כמה וכמה נשמה יהודית, בוודאי שגם אם יכריחו אותה להתרחק מהצדיק, חזקה עליה שככלות התגברות הכוח המכריח, היא תחזור ותימשך אל שורשה.

אמנם, המלחמה בין "כח המושך" של הצדיק, לבין ה"כח המכריח" הוא נורא ואיום; מצד אחד, יש לו לאותו צדיק כוח משיכה עצום, ובהימשכות אליו תלויה כל הגאולה, "כי תיקון כל העולמות וגאולה השלימה העתידה לבוא, הכל תלוי בזה. כי ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיקים" (ליקוטי תפילות, ע). אבל מאידך: "אתה ידעת ריבונו דעלמא כולא, גודל עוצם וריבוי הכוחות המכריחים המרחיקים בכל הכוחות מלהתקרב לצדיקים, כי הכח המכריח מתגבר בכל עת להפסיק ולהרחיק מהצדיקים" (שם).

מהי אם כן העצה? כיצד אנו יכולים להגביר את כוח המשיכה של הצדיק על הכוח המכריח שלא להימשך אליו? ישנה עצה אחת: ענווה ושפלות!

שכן העפר יש לו כוח משיכה, וככל ש"נפשנו כעפר לכל תהיה", כך יתגבר כוח המשיכה הקדוש, ונימשך אל הצדיק.

שכן, עיקר הריחוק מהצדיק נובעת מגאווה וכבוד ולחץ חברתי – "שמתיירא שיהיה נפחת כבודו ויתבזה כשיתקרב אל האמת. על כן, מי שרוצה לידע האמת לאמיתו, ישפיל דעתו באמת, ויזכור פחיתותו ושפלותו באמת, וכל מה שעבר עליו מעודו. וכשירגיש שפלותו באמת, אזי בוודאי יתגלה לו האמת, ויתגבר כח המושך עלכח המכריח, ויהיה נמשך בזריזות גדול לצדיק האמת" (ליקוטי עצות, צדיק סג)