להרים את העינים…
כ״ט בסיון תשע״ט
כולנו יודעים שכל העולם הזה חולף כצל עובר, ורק התורה והמצוות קיימות לנצח; כולנו יודעים שכל ענייני העולם – בידי שמים, וכל העסקים והפעולות שלנו – הם לצאת ידי חובת ההשתדלות ותו לא – איך ייתכן שכל העניינים הקטנים האלה מסתירים עד כדי כך את התכלית שלנו בעולם?
"התורה גדולה ורחבה, רק שהזרת הקטן, שהוא העולם, עומד בפני העינים ומונע מלראות אור הגדול של התורה; ולכאורה קשה, איך יוכל דבר קטן כזה להפסיק ולחצוץ בפני דבר גדול כזה?… אך הוא כמו מטבע קטנה – אם תחזיק אותה נגד עיניך, ימנע מלראות הר גדול, אף על פי שההר גדול אלפים פעמים כמו המטבע, אך מחמת שהמטבע עומדת נגד עיניו, חוצצות בפני ראיית העינים. אבל בקַל יוכל לסלק המטבע, ותיכף תִראה ההר הגדול".
('ליקוטי מוהר"ן' ח"א קיג)
"האם שמעתם פעם ממני מוסר?" שאל רבינו את אנשיו – – –
אכן, רבינו אינו מטיף מוסר, כדרך המגידים שמוכיחים בשער ומתריעים על הפרצות והחטאים של הדור. כידוע, הבעש"ט לא הייתה דעתו נוחה מצורה זו של תוכחה, שבה מפרטים ומדגישים את הפגמים והקלקולים.
ואף על פי כן מוסיף ר' נתן, כל דבריו של רבינו מלאים תוכחה ומוסר למעיין ולמתבונן בהם.
הא כיצד?
ה'תורה' שלפנינו משמשת דוגמא מצוינת לטענתו של ר' נתן; במבט שטחי יש כאן שאלה ותשובה, משל ונמשל, פירוש נחמד על פסוק, אבל למתבונן יש כאן מוסר נוקב, מעורר ומזעזע את האדם משאננותו, ועם זאת אינו מייאש, אלא בדברי התוכחה עצמם טמון התיקון.
כלפי מה הדברים אמורים?
החיים שלנו מלאים וגדושים רצונות, תקוות, הצלחות, שמחות, הנאות, הרגשות וסיפוקים. אך גם פחדים, חששות, כישלונות, ספקות, עצבות וצער. העלילה בחיינו איננה פוסקת לרגע, אפשר להיות שקועים בעולם הזה וטרדותיו, מבלי שיעלה בכלל על הדעת שיש עוד עולם. אנחנו ב"ה מאמינים שיש עוד עולם וכי העולם הזה הוא רק פרוזדור, אבל… כמה מאיתנו באמת מרגישים כך? כמה מאיתנו חשים ציפייה לקיום כל מצווה ושמחה בקיומה? כמה מאיתנו חשים תשוקה לקרבת ה', יראה ממנו ואהבה אליו? עד כמה מושגים אלו ודומיהם "מדברים" אלינו ועד כמה הם מוחשים בשבילנו? איזה יום מוגדר אצלנו כ"יום מוצלח" – יום שבו התחזקנו בתורה ובתפילה או יום שהרווחנו בו עוד כמה שקלים…?
איך זה קורה? הרי כולנו יודעים שכל העולם הזה חולף כצל עובר, ורק התורה והמצוות קיימות לנצח; כולנו יודעים שכל ענייני העולם – בידי שמים, וכל העסקים והפעולות שלנו – הם לצאת ידי חובת ההשתדלות ותו לא – איך ייתכן שכל העניינים הקטנים האלה מסתירים עד כדי כך את התכלית שלנו בעולם?!
התשובה פשוטה: כל העניינים הקטנים האלו, פשוט קרובים אלינו מאד, אנחנו כל כך מורגלים לחשוב עליהם ולהתעסק בהם, עד שיש בכוחם להסתיר ולהעלים.
המשל מוסיף להסביר את העניין: אדם עומד מול הר גדול ומחזיק מטבע קטנה קרובה לעיניו, כל כך קרובה, כל כך צמודה עד שהיא מסתירה את ההר הגדול שלפניו. כך ענייני העולם, ובראשם טרדת הממון, הם אמנם קטנים ופעוטים, אך לפעמים כל כך קרובים לאדם עד שהם מסתירים ומשכיחים ממנו את המציאות האמיתית והנצחית של העולם.
מכאן – לפיתרון:
כמו במשל, שבו אפשר בקלות לסלק את המטבע ולראות את ההר שממול, אם רק רוצים, כך גם בחיים שלנו, אם רק נרצה, נוכל להעביר את מבטנו מכל העניינים שנדמים לנו דחופים ולוחצים, ולהתבונן לרגע על התכלית של החיים, על השגחת ה' בעולם ועל הדברים החשובים באמת. או אז נגלה עולם שלם, מלא וגדוש בחוויות רוחניות.
כמובן צריך, ואפילו מצווה, לאכול, לישון, להתפרנס, לדאוג למשפחה ולילדים, וכן הלאה, אבל אם נתרגל להרים את העיניים ולהסתכל מעבר ל'מטבע' המסתירה, נגלה לפתע שכל קניה במכולת היא מצוות עשה של חסד, כל פרוטה שמרוויחים היא הארת פנים מהקב"ה, וכל צ'ק שחוזר או דו"ח חנייה הוא חסד נפלא מבורא העולם שקורא לנו: "שובו אלי ואשובה אליכם"!!!
רק להרים קצת את העיניים.
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…