"התורה גדולה ורחבה, רק שהזרת הקטן, שהוא העולם, עומד בפני העינים ומונע מלראות אור הגדול של התורה; ולכאורה קשה, איך יוכל דבר קטן כזה להפסיק ולחצוץ בפני דבר גדול כזה?… אך הוא כמו מטבע קטנה – אם תחזיק אותה נגד עיניך, ימנע מלראות הר גדול, אף על פי שההר גדול אלפים פעמים כמו המטבע, אך מחמת שהמטבע עומדת נגד עיניו, חוצצות בפני ראיית העינים. אבל בקַל יוכל לסלק המטבע, ותיכף תִראה ההר הגדול".
('ליקוטי מוהר"ן' ח"א קיג)

"האם שמעתם פעם ממני מוסר?" שאל רבינו את אנשיו – – –

אכן, רבינו אינו מטיף מוסר, כדרך המגידים שמוכיחים בשער ומתריעים על הפרצות והחטאים של הדור. כידוע, הבעש"ט לא הייתה דעתו נוחה מצורה זו של תוכחה, שבה מפרטים ומדגישים את הפגמים והקלקולים.

ואף על פי כן מוסיף ר' נתן, כל דבריו של רבינו מלאים תוכחה ומוסר למעיין ולמתבונן בהם.

הא כיצד?

ה'תורה' שלפנינו משמשת דוגמא מצוינת לטענתו של ר' נתן; במבט שטחי יש כאן שאלה ותשובה, משל ונמשל, פירוש נחמד על פסוק, אבל למתבונן יש כאן מוסר נוקב, מעורר ומזעזע את האדם משאננותו, ועם זאת אינו מייאש, אלא בדברי התוכחה עצמם טמון התיקון.

כלפי מה הדברים אמורים?

החיים שלנו מלאים וגדושים רצונות, תקוות, הצלחות, שמחות, הנאות, הרגשות וסיפוקים. אך גם פחדים, חששות, כישלונות, ספקות, עצבות וצער. העלילה בחיינו איננה פוסקת לרגע, אפשר להיות שקועים בעולם הזה וטרדותיו, מבלי שיעלה בכלל על הדעת שיש עוד עולם. אנחנו ב"ה מאמינים שיש עוד עולם וכי העולם הזה הוא רק פרוזדור, אבל… כמה מאיתנו באמת מרגישים כך? כמה מאיתנו חשים ציפייה לקיום כל מצווה ושמחה בקיומה? כמה מאיתנו חשים תשוקה לקרבת ה', יראה ממנו ואהבה אליו? עד כמה מושגים אלו ודומיהם "מדברים" אלינו ועד כמה הם מוחשים בשבילנו? איזה יום מוגדר אצלנו כ"יום מוצלח" – יום שבו התחזקנו בתורה ובתפילה או יום שהרווחנו בו עוד כמה שקלים…?

איך זה קורה? הרי כולנו יודעים שכל העולם הזה חולף כצל עובר, ורק התורה והמצוות קיימות לנצח; כולנו יודעים שכל ענייני העולם – בידי שמים, וכל העסקים והפעולות שלנו – הם לצאת ידי חובת ההשתדלות ותו לא – איך ייתכן שכל העניינים הקטנים האלה מסתירים עד כדי כך את התכלית שלנו בעולם?!

התשובה פשוטה: כל העניינים הקטנים האלו, פשוט קרובים אלינו מאד, אנחנו כל כך מורגלים לחשוב עליהם ולהתעסק בהם, עד שיש בכוחם להסתיר ולהעלים.

המשל מוסיף להסביר את העניין: אדם עומד מול הר גדול ומחזיק מטבע קטנה קרובה לעיניו, כל כך קרובה, כל כך צמודה עד שהיא מסתירה את ההר הגדול שלפניו. כך ענייני העולם, ובראשם טרדת הממון, הם אמנם קטנים ופעוטים, אך לפעמים כל כך קרובים לאדם עד שהם מסתירים ומשכיחים ממנו את המציאות האמיתית והנצחית של העולם.

מכאן – לפיתרון:

כמו במשל, שבו אפשר בקלות לסלק את המטבע ולראות את ההר שממול, אם רק רוצים, כך גם בחיים שלנו, אם רק נרצה, נוכל להעביר את מבטנו מכל העניינים שנדמים לנו דחופים ולוחצים, ולהתבונן לרגע על התכלית של החיים, על השגחת ה' בעולם ועל הדברים החשובים באמת. או אז נגלה עולם שלם, מלא וגדוש בחוויות רוחניות.

כמובן צריך, ואפילו מצווה, לאכול, לישון, להתפרנס, לדאוג למשפחה ולילדים, וכן הלאה, אבל אם נתרגל להרים את העיניים ולהסתכל מעבר ל'מטבע' המסתירה, נגלה לפתע שכל קניה במכולת היא מצוות עשה של חסד, כל פרוטה שמרוויחים היא הארת פנים מהקב"ה, וכל צ'ק שחוזר או דו"ח חנייה הוא חסד נפלא מבורא העולם שקורא לנו: "שובו אלי ואשובה אליכם"!!!

רק להרים קצת את העיניים.