כיצד להפיק מכל יום את המיטב

"כשאדם רוצה להגות ולחשב בתורה… נחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתו… וכשאדם רוצה וחושק עד מאד, ופותחין לו… אזי כל יום ויום אצלו גדול עד מאד, כי רואה ומשיג הטוב הגנוז… השייך לאותו היום.
"וזה ששאל התנא: 'במה הארכת ימים', היינו באיזה מדה מן המדות נכנסת להטוב הגנוז והארכת הימים שלך להיות גדולים כנ"ל? והשיב לו: 'ותרן הייתי בממוני', שזו היא מדת אברהם… אהבה… שכל המקטרגים וכל הנחשים ועקרבים… נעשין חוורא ככספא".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, פד)

הזמן יקר מפז, אפשר לרכוש בו קנייני נצח: תורה, מצוות ומעשים טובים. כשמברכים מישהו באריכות ימים, לא די שמתכוונים לאחל לו ימים רבים במספר, אלא צריך לברך אותו שהימים יהיו "ארוכים" כלומר שיזכה לנצל אותם ולמלא אותם בתוכן, להשקיע את הזמן בנכסים נצחיים.

וכשם שבתחום הפיננסי הולכים לכל מיני יועצים ומומחים להשקעות, כך בתחום הרוחני של ניצול הזמן כדבעי, היינו אמורים לחפש ולדרוש אחר עצות טובות, כיצד להפיק את המקסימום ממכסת הימים והשנים שהוקצבו לנו עלי חלד.

* * *

כמובן, המצוות הן העצות הטובות ביותר להצלחה בתחום הרוחני, שהרי כך מכונות המצוות בזוהר (יתרו פב ע"ב): "תרי"ג עיטין דאורייתא" [= 613 עצות התורה], ומי שעוסק במצוות כראוי, ידע נאמנה שזמנו מושקע באופן הטוב ביותר.

אלא שאנחנו שעדיין זקוקים לעצות כיצד להתגבר על כל המפריעים לקיים מצוות, ובעיקר כיצד לשדרג את עבודת ה' שלנו שהיא תהיה פנימית יותר ואיכותית יותר. שהרי לא הכמות היא זו שקובעת את ההצלחה הרוחנית, אלא האיכות, כפי שלימדונו חז"ל "שטוב לו לאדם דבר אחד בצער, ממאה ברווח" (אבות דר"נ ג, ו).

* * *

רבינו נותן שני "טיפים" חשובים, לכל מי שחפץ להאריך את הימים שלו, דהיינו למצות את האפשרויות הגלומות בכל יום כדי לקנות טוב וקדושה ככל היותר, כמבואר בזוהר: "לא תשכח יום דלית ביה טוב" [= לא תמצא יום שאין בו טוב] (נשא קכג ע"א).

העצה הראשונה היא, פשוט לרצות ולשאוף בעקביות להשיג את הטוב. שכן הטוב שגנוז בכל יום מוקף ב"גדר" של קשיים והפרעות, כמבואר באותו מאמר בזוהר: "כל יומא אית ליה גדר מלבר, דלא ייעול כל בר נש לההוא טוב" [= כל יום יש לו גדר מסביב, שלא ייכנס כל אדם לטוב ההוא].

כך שכל יום, כשם שיש בו טוב מיוחד, יש בו גם קשיים והפרעות מיוחדים לאותו היום – "וכשאדם רוצה וחושק עד מאד" מאפשרים לו מן השמיים להגיע אל הטוב. כי מי שבאמת רוצה ואינו נרתע מהקשיים, מקבל סייעתא דשמיא.

העצה השניה היא, לוותר. שכן אחד מכלי הנשק הטובים של היצר נגדנו הוא, לתפוס לנו את הראש עם מריבות וסכסוכים שבין אדם לחבירו שמסיחים את הדעת מעיקר ייעודנו בעולם.

כך שאין כמו הוותרנות בכדי להנצל מהאויב הזה. ואם הדברים אמורים בכל מריבה וסכסוך, על אחת כמה וכמה בסכסוכי ממון שבהם אויבינו-היצר מתמחה מאד.

כך נבין את מאמר התנא ששאלוהו "במה הארכת ימים" – כיצד זכית שימיך יהיו ארוכים וגדושים בטוב האמיתי, והוא השיב: "ותרן בממוני הייתי". ללמדנו, שכאשר זוכים לשמור על הראש שלא יעסוק בסכסוכים במקום במטרה העיקרית של החיים – זוכים להפיק מכל יום את המיטב.