ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > נועם שיח > להעריך נקודה טובה

להעריך נקודה טובה

כ״ב בסיון תשע״ט

כאשר האדם מרגיש באמת שהמעט הטוב שהוא מחיה עצמו בו, הוא כל כך טוב ומעולה, איך יתכן שהוא יסתפק במעט הזה בלבד? כי אם הוא אכן מסתפק בזה, ונפשו לא תכסוף ותשתוקק להוסיף כהנה וכהנה על הטוב שכבר עשה, אות וסימן הוא כי שמחתו אינה שלימה ומוחלטת. (דיבורי אמונה)

להעריך נקודה טובה כראוי

(חיי מוהר"ן אות תמג)

 

שמעתי בשם רבינו זכרונו לברכה, שאמר גם לכמה אנשים אחרים: מחמת שהגוף שלכם עב מאד ועז וחזק וכו', על כן דארפט אים אסאך אן דולען [צריכים אתם להעמיסו הרבה] עם דיבורים קדושים מענין התכלית. וממילא מובן כי צריכין לדבר עם עצמו גם כן דיבורים הרבה מענין התחזקות, לחזק את נפשו בכדי שלא ירפו ידיו לגמרי חס ושלום. וכמובא בהשירים והחרוזים של רבינו ז"ל, ובמקומות הרבה מדבריו ז"ל. וכמו שאנו אומרים בכל יום בבוקר: מה אנו מה חיינו וכו', לבד הנשמה וכו', אבל אנחנו עמך וכו' אשרינו וכו' וכמובא בדבריו ז"ל (בליקוטי תנינא, סימן קכ"ה).

חשיבות ההתחזקות והשמחה בנקודה טובה

ענין ההתחזקות, שהאדם מחזק עצמו, ומרגיש שמחה בלבו עם הנקודות טובות שזכה לעשות (וכמו שלימד אותנו רבינו בתורה הידועה רפ"ב "אזמרה לאלקי בעודי") – הוא חשוב עד למאד, ויש בו תועלת עצומה, התעוררות גדולה ותנופה רבה להמשך דרכו בעבודתו את בוראו יתברך.

הנה הדבר ברור ללא כל ספק; כאשר האדם שמח באמת, מעמקי לבבו עם הנקודות טובות שזכה להן, לא יתכן שלא ירצה ולא ישתוקק לעשות טוב עוד ועוד…

כי כאשר האדם מרגיש באמת שהמעט הטוב שהוא מחיה עצמו בו, הוא כל כך טוב ומעולה, איך יתכן שהוא יסתפק במעט הזה בלבד? כי אם הוא אכן מסתפק בזה, ונפשו לא תכסוף ותשתוקק להוסיף כהנה וכהנה על הטוב שכבר עשה, אות וסימן הוא כי שמחתו אינה שלימה ומוחלטת. ומלבד זאת זה הרי זלזול בקדשי ה'.

מי פתי יוותר על רכוש יקר…

הבה נתבונן, כיצד יתכן דבר כזה, שלהאדם ניתנת האפשרות לזכות ברכוש יקר, נוסף, על מה שיש לו כבר, ומרפה ידיו ואינו נוטל?… מהיכן זה נובע?…

כי אם אינו שש לקחת עוד, ככל הנראה אינו חש ומרגיש את חשיבות הרכוש הבא לידו.

כלומר, שחסרון השמחה בנקודה טובה, היא הסיבה שלא ישאף לרכוש עוד ועוד נקודות טובות. ודבר זה הוא הפסד גדול הן על העבר והן על ההוה והעתיד, וכל התקדמותו בעבודת ה' בחיות ובשמחה מוטלת בספק רב…

להתחנן להשי"ת להעריך הנקודה טובה

אי לכך, כדי שירגיש כראוי וכיאות את ערכן של הנקודות טובות, כדי שיהיו לו לתנופה חזקה להמשך התקדמותו והתעלותו בעבודתו ית"ש – צריך להרבות בתפילה ובתחנונים שיזכה באמת לדעת ולהעריך כראוי כל עשיה שבקדושה, וממילא ירגיש חשיבותה של כל נקודה טובה שזוכה בעניו לעשות.

כלומר, כי באמת כל עובדא דקדושה שהאדם זוכה לעשות, היא יקרה לאין ערוך, וכל חפציך לא ישוו בה. וכדי להרגיש ערכה של נקודה טובה כמו שהיא באמת, צריך להרבות להעתיר להשי"ת על כך. כי יתכן כי עקב עוביות האדם וגשמיותו לא יזכה להבין ערכה של עשיה דקדושה, ותפילה בודאי תועיל לזה.

האדם מסובב בנקודות טובות – אך צריך להרגישן

על כל צעד ושעל נפגש האדם בנקודות טובות מאירות, שאפשר לחיות עצמו בהן בכל מצב, כגון: ציצית, תפילין, נטילת ידים, אמירת ברכות הנהנין וברכות המצוות וכיוצא בזה. כל אלו הרי הם דברים טובים ונפלאים באמת לאמתן, שערכן לא יסולא בפז.

וכשהאדם יזכה להרגיש את טובתן ומעלתן, תהיה זאת עבורו התעוררות והתחזקות לאין ערוך להמשך דרכו בעבודת השי"ת. כי כפי מידת שמחתו בהן, כן בהכרח ישאף וישתוקק לעוד ועוד, בלי גבול…

כי אם אינו שואף לעוד, הדבר ברור שאינו מרגיש את חשיבות המצוות שהוא עושה. אמנם, בפיו ישבח תמיד את חשיבות המעשים טובים, אך לבו רחק ממנו, והא ראיה, שאם הם כל כך טוב, מדוע אינו שואף לטוב נוסף?…

כל הון דעלמא לא ישוו לטוב שכבר רכש

לפי האמת, כאשר האדם מעריך אל נכון את מעלת הנקודות הטובות שלו, הרי הם חשובים בעיניו מכל הון דעלמא.

כי בדיעבד, לאחר מעשה, אם יחפוץ מאן-דהו לתת לאדם כסף וזהב ועשירות עבור איזה דבר טוב שעשה, שימכרנו לו – מי פתי יהיה מוכן לעשות זאת? להמיר טוב נצחי בהבל גשמי חולף, גם בדמות כסף וזהב ואבנים טובות. מה הם שוים לעומת טוב נצחי של מצוות השי"ת?…

אמנם לכתחילה, לפני המעשה, בטרם שהאדם עשה את הנקודה טובה, לפני שהתחיל, למשל, ללמוד תורה, אזי יתכן שישתף אדם נוסף בלימודו, כדי שיוכל ללמוד בישוב הדעת יותר, וביתר הרחבת הדעת, ובפרט אם מצב פרנסתו דחוק ומפריע אותו מללמוד כראוי, בודאי מן הראוי שיעשה כל אשר ניתן שיוכל לקיים את המצוה באיזה אופן שהוא, וכמו שמצאנו כזאת בשותפות "יששכר וזבולון" – שהזבולון מסייע ביד הישכר שיוכל לשבת וללמוד.

כל זה נאמר כשעדיין לא רכש ולא קנה לעצמו את המצוה, וכל מה שפועל לשתף אדם נוסף בזכויותיו, אין זה אלא רק כדי שיוכל בקל יותר לקיים את המצוה, כי בלא עזרת הזולת – יתכן שלא יוכל לקיימה כלל וכלל, כאמור, מפני העניות המחשיכה עיניו של אדם או סיבות אחרות.

אולם לאחר שכבר עשה את הדבר הטוב, בדיעבד, בודאי אסור באיסור חמור לתיתו עבור כל הון דעלמא. כי כמה שיקח תמורתו, אינו שוה, והוא רק מרמה את עצמו, ואין זה אלא בעטיו של קוצר דעתו והשגתו ברום מעלת כל דבר שבקדושה שהאדם הגשמי זוכה לחטוף בזה העולם.

זאת ועוד, מלבד שמעט הטוב הרוחני עדיף ומעולה ומשובח מכל סכום וערך שבעולם הזה – הרי בעצם כוונתו למכרו עבור גשמיות, הוא מזלזל בדבר של קדושה שזכה בו, הוא מזלזל באלקותו יתברך ח"ו.

סוחרי פורים…

היה זה באחד מימי הפורים, לפני שנים רבות בירושלים. לאחר השתיה כדת, היתה התעוררות עצומה בין אנשי שלומינו שהתאספו לקיים את מצוות היום בצוותא בבית הכנסת כנהוג, וכידוע מה שנעשה בבית מדרשנו ביום קדוש ונורא כזה, אשר מקיימים בפשיטות "לבסומי בפוריא עד דלא ידע", כי הרי רבינו הזהיר מאד לשתות בפורים.

פורים זה, המדובר בו, מיוחד במינו היה, על שאר ימי הפורים שזכורים לי.

זכורני שהחסיד רבי שמואל שפירא ניגש אל החסיד רבי שמואל הורביץ, זצ"ל, שזכה להיות פעמים רבות על ציון רבינו הק', וביקש ממנו ברחמים שימכור לו לפחות פעם אחת של השתטחות על הציון הק' שלו, תמורת שכר רוחני גדול מאד שיתן לו. מובן שהמדובר היה בעת אשר שערי אומן סגורים ומסוגרים היו, בפרט בעבור תושבי ארץ הקודש.

ברם, עוד בטרם נכנסו "סוחרי הפורים" למשא ומתן רציני, לדון על גודל התמורה שר' שמואל שפירא מוכן ליתן בעד "פעם אחת בציון", עצר בעדו ר' שמואל הורביץ, ואמר:

מובן שאין הנדון על "מכירת" הליכה לציון של ערב ראש השנה, כי על זה אינו מוכן לדון כלל, ואינו מוכרו בכל הון דעלמא. אם חפץ הנך לקנות פעם אחת ויחידה של עליה לציון בשאר ימות השנה, אפשר לדון, והבה ונשמע מה הינך מוכן לתת תמורתה…

ור' שמואל שפירא פתח פיו ונקב בתמורה שהוא מוכן לתת עבור פעם אחת ויחידה של עליה לציון רבינו הקדוש:

עבור זכיה של פעם אחת ויחידה של הציון הקדוש, הוא יתן במתנה גמורה, בשטר כתוב וחתום, את כל המצוות שעשה ויעשה במשך כל ימי חייו, ובנוסף גם את כל העולם הבא שלו – – –

והשומעים מזדעזעים ושינם דא לדא נקשן, העולם הבא של ר' שמואל… היש לנו מושג מה מכיל העולם הבא של ר' שמואל שפירא? עומד לעבור כולו לר' שמואל הורביץ, שגם לו אין חסר עולם הבא משלו…

וכאשר ראה שר' שמואל הורביץ מהסס עדיין, הציע לו הצעה נועזת ביותר, שלעומתה לא יוכל בודאי ר' שמואל הורביץ לעמוד: היינו שמלבד זאת שיעניק לו את כל מצוותיו, מוכן הוא לקחת על כתפיו את כל העבירות שלו, של ר' שמואל הורביץ, ושל כל זרעו, והכל תמורת הליכה אחת אל רבינו – – –

ר' שמואל הורביץ כבר עמד להסכים על התמורה המכובדת, אך מיד נסוג אחורנית והחל לזעוק:

לא ולא! איך נאר זיך אפ… אין זו תמורה ראויה… אני מרמה את עצמי… איני מוכן בעבור כל הון דעלמא, ובעבור כל סוגי ההצעות שמציעים לי, למכור דבר גדול כזה… אם יתן איש את כן הון ביתו… בוז יבוזו לו!!!

והמכירה לא התבצעה…

המבינים אנו? ר' שמואל הורביץ חש עצמו מרומה בעסק זה…

וכל כמה שר' שמואל שפירא רצה להוסיף עוד ועוד – זעק לעומתו: לא ולא, אני מרמה את עצמי…

ואל לנו לשכוח ששני צדיקים אלו ידעו היטב ערכה של הדבר העומד להימכר, ו"הסכום" העשוי להנתן עבורו. והמכירה לא באה לידי גמר.

*

עד כדי כך העריכו עובדי ה' הללו כל עשיה דקדושה שלהם… וכל חפציך לא ישוו בה, גם לא חפצי שמים…

אין זה מכירה בכלל

אולם לפי האמת כל זה אינו ענין אלא לפורים… כי באמת לא שייך למכור שום עובדא טבא שהאדם זכה לעשות בהאי עלמא. כי על טוב שכבר זכה לחטוף, אין שייך למסור לזולתו, יהיה המחיר אשר יהיה…

*

אמנם, מצאנו שהגאון רבי מרדכי סוקולובער אומר שאפשר לומר תיקון הכללי על הציון עבור הזולת – אין הנדון דומה לראיה, כי שם מדובר שלכתחילה אומר הוא בשביל האחר. אבל ברור כשמש הוא שתיקון הכללי שלי, שאמרתי עבור עצמי, או נקודה טובה שזכיתי בה, לא יתכן להעביר לזולת ולא לעשות בה שום עסק, בשום פנים ואופן, בכל הון דעלמא…

כך צריך כל אחד ואחד להתייחס אל נקודתו הטובה, וכך הוא מכבד את בוראו, ומוכיח כמה קדושות ויקרות בעיניו הן המצוות הקדושות…


שיחה מתוך הספר "דיבורי אמונה" – שיחות הרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל
(חמישה כרכים, תשע מאות עמודים, שבעים וארבע שיחות)
ניתן להשיג את הספר במכון 'דיבורי אמונה' טלפון 1599-051-0000 או בחנות האתר

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support