העולם מלא במרירות; זה לא סוד. אך יש גם פתרון לכך: שמירת הברית! שכן, כל המרירות נובעת מפגם הקדושה, "וכל מיני מרירות של כל אחד בגוף ונפש וממון הכל נמשך מהרע הכולל שהוא התאווה הכללית אשר עליה נאמר ומוצא אני מר ממות" (עלים לתרופה, מכתב מיום ב' ויחי תקצ"ו). ולכן, ככל שהאדם נשמר מלפגום בקדושתו, כך הוא הולך וניצול ממרירות טרדות והרפתקאות העולם הזה.

"גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר" – אומר הנביא בשם ה' (זכריה ט, יא), ורבינו מפרש: ה"בור" הוא הטחול שממנו בא המרירות והמרה שחורה. ה"אסירים שבבור", הם אלו שפגמו בקדושתם ונפלו עמוק לתוך הבור המריר של הבלי העולם הזה. ו"בדם בריתך", על ידי קדושת הברית, "שילחתי אסירייך מבור"; קדושת הברית, ממלטת את האדם מהבור העמוק והמר של הבלי העולם הזה.

אמור מעתה: כשהאדם מתגבר לעצום את עיניו ברחוב, ושומר על קדושתו, הוא ממלט את עצמו מהמרירות הנוראית של העולם הזה, ומתחיל לחיות חיים מתוקים!

* * *

אמנם, כדי לזכות להמתקת המרירות בשלימות, אנו מוכרחים להתחבר לזה שתיקן את עצמו בתכלית השלימות; לצדיק האמת! שכן, הצדיק האמת זכה לשמירת וקדושת הברית בתכלית השלימות, וכל המקושר אליו, ניצול גם הוא מהמרירות של העולם הזה, ויוצא לחופשי מבור האסורים של המרה שחורה.

"כי עיקר חיות וקיום העולם הוא על ידי הצדיק השומר הברית, שהוא בחינת ברית מלח עולם, שהוא ממתיק המרירות של העולם הזה ומבטל תאות ממון ומכניס אמונה ובטחון בלב ישראל, שעל ידי זה מתקיים העולם" (ליקוטי הלכות, שותפין ד, א).

ומעתה, כמה עלינו להודות לה' על שזכינו להתקרב לצדיק יסוד עולם, רבינו הקדוש, הממתיק מאתנו את מרירות העולם. שכן, גם אם התקרבותנו אליו אינה בשלימות, ועדיין סובלים גם אנחנו ממרירות העולם הזה. אעפ"כ גם מעט התקרבותנו אליו, כבר הצילה אותנו מכמויות של מרירות.

וכדבריו של מוהרנ"ת במכתבו לבנו:

"ודע והאמן שמקטן שבקטנים עד גדול שבגדולים, כולם צריכין לסבול מרירות גדול בכל יום בזה העולם כל אחד לפי ערכו, אך אלמלא מלחא לא הוי עלמא יכול למסבל מרירותא. ומה גדלו חסדי ה' שאין אנו מתנגדים על הצדיק האמת שהוא בחינת ברית מלח עולם, שהוא ממתיק המרירות של כל העולם, והם משלמים לו רעה תחת טובה וחולקים עליו, יסלח להם ה', וברוך השם שאנו ניצלנו מזה, גיוואלד, דיא ווייסט גאר ניט וואס סע טוט זיך אויף דער וועלט [= אהה! אינך יודע כלל מה נעשה בעולם] והרי אנו רואים שכל מי שרודף ביותר אחר העולם הזה, חייו מרים ביותר. ואם גם אתם אינכם נקיים לגמרי מתאוות עולם הזה והבליו, על כל פנים אתם יודעים היטב היטב שהכל הבל וריק, ואתם יודעים מהצדיק האמת הממתיק המרירות, וכל תקוותכם אליו, וכל מגמת פניכם לילך בדרכיו הקדושים, והרבה הרבה ניצלתם מכמה וכמה מיני מרירות בלי שיעור בעולם הזה ובעולם הבא" (עלים לתרופה, מכתב מיום ה' מצורע תקצ"ד).

יותר מכך:

עצם ההרגשה – שאנו זוכים להרגיש עד כמה העולם הזה מר ותפל – היא עצמה מתנת הצדיק האמת. "ואם אמנם צר לך מאד בני חביבי, עם כל זה בזה לבד ראוי לך להחיות את עצמך מה שאתה מרגיש על כל פנים המרירות, ובשביל זה אתה צועק כל כך. וזה בעצמו נמשך מבחינת ה'ברית מלח עולם' הממתיק המרירות"… (עלים לתרופה, מכתב מיום ב' ויחי תקצ"ו).